מאירי על כתובות ע

אע"פ שכתבנו בסוגיא זו כל היוצא ממנה לענין פסק לענין ביאור מיהא צריך להעירך מעט בשמועה זו ר"ל לרבה דאמר חדוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמקטיל משלם מתניתין במאי מוקים לה וכך היא פירושה שבמשנתנו הוזכרו חייבי מלקיות וחייבי כריתות לשלם קנס וכן הוזכרו בה חייבי מיתות שלא לשלם וכל שאתה סובר לדעת ר' מאיר שאין אדם מת ומשלם לא בממון ולא בקנס היתה משנתנו באה לדעתו מפני שהוא סובר לדעת ר' מאיר שאין אדם מת ומשלם וזהו דין ממזרת הנזכר במשנתנו לדין תשלומין וכן אדם כרת ומשלם וזהו דין אחותו הנזכר במשנתנו לדין תשלומין ואין אדם מת ומשלם וזהו דין בתו הנזכר במשנתנו שלא לשלם אלא לרבה שאמר שדעת ר' מאיר להיות אדם מת ומשלם מיהא בקנס מתניתין כמאן מוקים לה אי כר' מאיר אע"פ דממזרת ואחותו ניחא בתו מיהא קשיא שהרי תשלומין אלו קנס הם והיה לנו לומר שישלם ומשנתנו פוטרת בבתו אי ר' נחוניא בן הקנה שסובר שאין אדם כרת ומשלם נהי דממזרת ניחא דהא סבירא ליה לוקה ומשלם וכן בתו ניחא דהא סבירא ליה אין אדם מת ומשלם אחותו מיהא קשיא דבמתניתין קאמר משלם ואיהו סבירא ליה דלא אי כר' יצחק דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא אפילו בהתרו בו זה ולא סבירא ליה מתניתין דאלו הן הלוקין מיהא באחותו ובמתניתין דהכא נמי היינו דקאמר באחותו דמשלם שאלו היה בה מלקות מילקא לקי ממונא לא משלם שאין אדם לוקה ומשלם נהי דבתו דמתניתין ניחא דהא סבירא ליה אין אדם מת ומשלם וכן אחותו נמי ניחא דהא מלקות גבה ליכא ומשום הכי משלם ממזרת מיהא קשיא דבמתניתין משלם ואיהו סבר אין אדם לוקה ומשלם והוא הדין דלעיל ל"א ב' כשהקשו ממשנת אלו הן הלוקין שהיו יכולין להקשות מממזרת ולא היה לו לתרץ בה אלא כר' יוחנן אלא דניחא ליה לאייתויה מהתם לאקשויי מכלה מתניתין ונטר לה הא דממזרת עד השתא הניחא אי סבר לה ר' יצחק כר' יוחנן דחייבי מלקויות כל שאין שם מלקות אע"פ שיש שם דין מלקות משלם מוקים למתניתין בדלא אתרו ביה וכדפרישנא לה במתניתין אלא אי סבירא ליה כר' שמעון בן לקיש וכו' אלא ודאי על כרחיך כר' יוחנן סבירא ליה ומיתוקמא כר' יצחק ואע"ג דלאו הלכתא כוותיה למאי דקאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא במאי דקאמר מיהא אין אדם לוקה ומשלם הילכתא כותיה כדפרישנא והדר קא בעי לר' שמעון בן לקיש דקאמר בפירוש רבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי מיתות לומר כל שיש בו דין מלקות אינו משלם ואע"פ שלא התרו בו מאן תנא דפליג עליה דר' נחוניא בן הקנה דמחייב תשלומין במקום כרת ודלא כר' נחוניא כדאיתא במתניתין בבא על אחותו דבשלמא לר' יוחנן דאמר כל היכא דלא לקי משלם אע"ג דדין מלקות איכא פליגי בהדיה ר' ישמעאל ור' עקיבא דסבירא להו מלקות בחייבי כריתות איכא משום לאוי דאית בהו בכלהו חוץ מפסח ומילה שהם חייבי עשה שבכרת ומשום כרת לא מיפקעי תשלומין דאדם כרת ומשלם ואע"ג דמלקות איכא וסבירא להו אין אדם לוקה ומשלם מכל מקום בדלא אתרו ביה משלם וכי פליגי עליה רבנן דפליגי בהדיה דר' מאיר דר' נחוניא סבר לוקה ומשלם ואינהו סבירא להו אין אדם לוקה ומשלם ומכל מקום דוקא דאתרו ביה הא לא אתרו ביה מיהא משלם אלא לר' שמעון בן לקיש דאמר חייבי מלקיות כחייבי כריתות ואף בלא אתרו ביה פטור אם כן רבנן ור' ישמעאל ור' עקיבא לא פליגי אדר' נחוניא כלל דהא לדידהו נמי נהי דמשום כרת לא מיפטר מכל מקום פטור הוא משום דין מלקות ואע"ג דלא אתרו ביה אלא או ר' מאיר דסבירא ליה אדם לוקה ומשלם וכרת ומשלם ונמצא דלא מיפטר לא משום כרת ולא משום מלקות או ר' יצחק דסבירא ליה מלקות בחייבי כריתות ליכא והואיל ומשום כרת לא מיפטר דהא סבירא ליה כרת ומשלם משום מלקות לא מיפטר דהא אפילו דין מלקות ליכא:

מאחר שביארנו שיש קנס בחייבי כריתות ובחייבי לאוין אין צריך לומר בשניות שמדברי סופרים ר"ל באותן הראויות לקנס כגון בת בן בנו ובת בת בנו וכיוצא בהן שיש בהן קנס: