מאירי על כתובות נה

מי שיש לו דין עם אשתו שנתגרשה כגון שלוה הימנה אחר שנתגרשה או בעודה תחתיו בנכסי מלוג או שתובעת כתבתה או באי זה צד של תביעה אסור לו לפרעה מיד ליד אלא על ידי אחר ואף אם באו לדין לפני בית דין אין בית דין נזקקין להם לשמוע טענותיהם אלא על ידי אפטרופוס שלה ומכל מקום דוקא בנתגרשה מן הנשואין אבל נתגרשה מן האירוסין אין בה חששא ונפרעת על ידי עצמה ואי חזינן להו דגיסי אהדדי אף בזו אסור וגדולי הרבנים פירשו שמועה זו כלה באשת כהן יש אומרין דוקא בדרך זה שהיא תובעת יכולה למנות אנטלר אבל נתבע אינו יכול למנות אנטלר שאין מעמידין אפטרופוס לנתבע וראיה להם בבבא קמא פרק ראשון ח' ע"ב ובמסכתא זו פרק מי שהיה נשואי צ"ב ע"ב ראובן שמכר שדה לשמעון ואתא בעל חוב דראובן וטריף ליה דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את דאמר ליה אי מפקת מיניה עלאי הדר הא לאו הכי לא מצי למידן במקום נתבע ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן בתשובת שאלה ר"ל דלתובע מעמידין אפטרופוס אבל לא לנתבע ואף גאוני הראשונים שלחוה לישיבות בלשון זה תובע דאי בעי יהיב ליה לנכסיה מוקים אפטרופוס נתבע לא אלא שאף הם נותנים מקום לאשה צנועה למנות הן פנויה הן אשת איש אלא שאם תצטרך שבועה תבוא ותשבע ואף חכמי פורבינצא כתבו בחבוריהם שכל שהאפטרופוס אומר אנא יהיבנא משכנתא בבי דינא במקום הנתבע דאי מחייב אנא פרענא רשאי ויש חולקין בזו ממה שאמרו בתלמוד המערב בשני של סנהדרין הלכה א' כהן גדול דן ודנין אותו והקשה וימנה אנטלר ותירץ הגע עצמך שיש שם שבועה וכי אנטלר בשבועה אלמא כל שאין שם שבועה מיהא ממנה שאם לא כן היה לו להקשות וכי נתבע ממנה אנטלר אלא שאין זו ראיה גמורה שאפשר שמכבודו של כהן גדול הקלו בו כל שאין שם שבועה הא אדם אחר לא וכן הדין שהטוען יכפור בכמה דברים שהנתבע יודה שחזקה אין אדם מעיז וכו' ואף לשיטה אחרת זו של בבא קמא ושל פרק מי שהיה נשואי אינה ראיה לדעתי שמא בזו יכול לדון בשבילו אף בלא הרשאה הואיל ועליה דידיה הדר וכבר הוספנו בדינין אלו בשני של סנהדרין:

המשנה השביעית והכונה בה לבאר ענין החלק החמשי והוא שאמר אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של רבי וזה כתב ידו של אחי זכור הייתי באשת פלוני שיצאת בהינומא וראשה פרוע ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו ושהיה חולק עמנו על הגורן ושהמקום הזה בית פרס הוא ועד כאן היינו באין בשבת אבל אינו נאמן לומר דרך היה לאיש פלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה אמר הר"ם ובתנאי שיעיד עמו גדול זה העדות בעצמו ואז נקל ונדין בו ואלו הדברים כלם אמנם הם ענינים יצטרך בו העדות לבא והם כלם דרבנן לפי שקיום שטרות ותקנת כתבה מנה ומאתים ותחומין וטומאת בית הפרס וכן זאת התרומה אשר תנתן לזה הכהן אשר יעלה לכהנה באלו העדויות החלושים תרומה דרבנן שיהיה זה הדבר אשר תצא ממנו התרומה צומח בעציץ שאינו נקוב כמו שהתבאר בתרומות ומה שדומה לזה ולא יאמן זה העדות באמרו דרך ומעמד היה לפלוני לפי שהוא ממון מבלתי עדות שלם ואין מותר אצלנו ללמד העבד תורה וכן מהעקרים שאין חולקין תרומה לעבד בגורן אלא אם כן רבו עמו ולזה לא תאמר אולי עבד כהן כהן הוא שהעבד לא ישנה לפי שאסור ללמוד אותו כמו שאמרנו ולא יחלוק על הגורן גם כן:

אמר המאירי אע"פ שמת אחד מאלו בעוד שזה קטן והוא נאמן בזה ופירשו בגמרא לא שיהא נאמן לקיימו על פיו לבד אלא כשיצטרף עמו אחר שאין קיום שטרות בפחות משנים על כל חתימה וחתימה ואע"פ שזה קרוב ללוה או למלוה או לערב כשר כל שאינו קרוב לעד שעמו ובתשובות לגדולי הפוסקים ראיתי שצריך לגדול מצטרף עמו שלא יהא קרוב לא ללוה ולא למלוה ולא לערב ולא לעד שעמו וכן אם העידו שנים בגדלן על חתימה שראו בקטנן אינו כלום עד שיצטרף עמו אחר גדול שהכיר החתימה משהגדיל ואף בדרך זה דוקא באלו השלשה שסתמו רגיל עמהם הרבה וסמכו בענין זה הואיל וקיום שטרות דרבנן אקילו גבה ויש מפרשים שאף בשאר כל אדם כן שהרי באחיו אמרו בגמרא דלית ליה אימתא ולא שכיח גביה ואם כן אף בשל כל אדם כן ומכל מקום בתלמוד המערב אמרו ובלבד בדברים שהם רגילים בו ושאר הדברים הנזכרים במשנתנו אינו כן אלא יש מהן שצריך עדות שנים אלא שדיינו שיעידו בו בגדלם מה שראו בקטנם ויש מהם שדיינו באחד שמעיד בגדלו מה שראה בקטנו כמו שיתבאר בפרטים זכורני באשה פלונית שיצתה בהינומא וראשה פרוע והוא הוראה שבתולה נשאת מגבין לה מאתים על פיו שאין זה אלא גלויי מילתא בעלמא ואינו צריך עדות אלא פירסום הדבר וזו צריכה לשנים אלא שדיינו ששניהם יעידו בגדלן על מה שראו בקטנן זכורני שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר ר"ל כשהיינו למדים יחד לטבול לאכול בתרומה לערב מאכילין אותו תרומה לערב על פיו ובזו דיו בעד אחד שיעיד בגדלו על מה שראה בקטנו ומכל מקום פירשוה בגמרא דוקא לתרומה דרבנן אבל לתרומה דאורייתא אע"פ שבעד אחד מאכילין לו דוקא בעד שראה בגדלו ושהיה חולק עמנו בגורן ר"ל שכהן אחר הידוע בכהן מעיד עליו כך וכשר אף בעד זה לבד כשהעיד בגדלו על מה שראה בקטנו ושמא תאמר בשני אלו נחוש שמא עבד כהן הוא תירצו בגמרא בראשונה שאסור לאדם שילמוד עבדו תורה ומאחר שמבית הספר היה יוצא לאו עבד הוא ובשניה תירצו שאין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו ושהמקום הזה בית הפרס ר"ל שדה דנחרש בו קבר שעושה בית הפרס עד מאה אמה כמו שביארנו ענינו בחגיגה ובהרבה מקומות ויש לחוש בו למגע של עצם כשעורה ועדותו בזו הוא מתוך שהיה אביו מונעו מליכנס לשם שלא לטמא טהרותיו וכל שעברו שם טהרות תולין על פיו אע"פ שלא היו מוחזקים בטומאה זו ומכל מקום אם העיד שאבד בו הקבר שדינו בשריפת התרומה אין שורפין על פיו ויש מפרשים דבר זה לקולא ר"ל שאם העיד שנידש או נופח טהור וכן נראה מסוגיית הגמרא שאמרו בית הפרס דרבנן כלומר מה טעם נאמן בה מפני שבית הפרס עצמו אף קודם דישה וניפוח אינו אלא מדרבנן וכן אם היה נודע בבית הפרס והעיד שלא היו נזהרים בו אלא עד מקום פלוני נאמן ופירושו שהמקום הזה לבד הוא בית הפרס ולא עוד:

ועד כאן היינו באים בשבת ר"ל שלא היו אבותינו מוחין בידינו ונאמנין שלא להצריך מדידה עד אותו מקום הואיל ותחומין דרבנן כמו שיתבאר במקומו שאפילו עבד ושפחה נאמנין בכך ושמא תאמר אף קטן עצמו יהא נאמן בה כבדיקת חמץ התם הוא דאמרי אנן בדיקניה אבל אם אמרו פלוני בדקו אין נאמנין ובראשון של פסחים תירצנוה בדרך אחרת והכל אמת:

אבל אינו נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה לילך בו לכרמו או לשדהו או מעמד היה לו לפלוני במקום הזה להספיד בו מתיו כשמוליכם לבית הקברות שכל אלו אפוקי ממונא הוא ואע"פ שקיום שטרות גם כן אפוקי ממונא הוא התם הוא משום דרבנן הוא וכן כתבה משום דרוב נשים בתולות נשאות וגלויי מילתא בעלמא הוא:

ושאכלנו בקצצה של פלוני ופירשו בגמרא שכשהיה אחד מן האחים נושא אשה שאינה כשירה באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה ואומרים אחינו בית ישראל שמעו אחינו נשא אשה שאינה הגונה לו ומתיראים אנו שמא יתערב זרעו בזרענו באו וקחו לכם דוגמא לדורות שלא יתערב זרעו בזרענו וזו היא קצצה שתינוק נאמן עליה ובזו פירשו גדולי המחברים שבעדות אחד שיעיד בה על מה שראה בקטנו חוששין לו ובשנים פוסלין אותו ובתלמוד המערב הלכה י' פירשו שאם היה מניחה היו חוזרין פעם אחרת לעשות כן ואומרין חזר פלוני למשפחתו:

ושהיינו מוליכין חלה ומתנות לפלני כהן על ידי עצמו ר"ל שהוא מעיד אני בעצמי הייתי מוליכה אבל אם היה מעיד רואה הייתי שהיו מוליכין לו אינו כלום אלא אם כן ראה משהגדיל ויש מפרשים אף כשראה משהגדיל:

וכלן אם היה גוי ונתגייר או עבד ונשתחרר והעידו משנתגייר או נשתחרר על מה שראו בגיותו ועבדותו אין נאמנין ור' יוחנן בן ברוקא אומר נאמנין והלכה כתנא קמא ולמדת מכל מקום שבקטנותו אינו נאמן מכלום ואע"פ שבבדיקת חמץ אמרו הימנוהו רבנן בדרבנן התם דאמרי אנן בדיקניה אבל להעיד על אחרים בקטנותם בשום דבר לא ואף למי שגורס שם דאמר בדיק ליה מכל מקום שב ואל תעשה שאני ר"ל שלא להצריכו בדיקה אבל לעשות מעשה על פיו כגון ליתן תרומה ולהוליך טהרות בבית הפרס וכל שכן להוציא ממון לא והוא שאמרו על משנה זו בתלמוד המערב הלכה י' לא אמרו אלא בגדלן הא בקטנן לא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא: