מאירי על כתובות נד

ומה שנתגלגל כאן בההוא דאוגר חמרא לחבריה ואמר ליה לא תיזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא וכו' כבר ביארנו היוצא ממנו לענין פסק בגמרא מציעא פרק האומנין:

שכיב מרע שנתן גט לאשתו מהיום אם ימות על הדרך שיתבאר במקומו לא תתיחד אשתו עמו אלא בפני עדים שמאחר שלכשימות הוי גט למפרע נמצאת מתיחדת למפרע אחר שנתגרשה והן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה ויש מפרשין בה מטעם גט ישן ואינו כן שלא אסרו גט ישן אלא לגרש בו לכתחלה הא כל שעבר וגירשה בו מותרת לכתחלה וזו כבר נתגרשה ובא גט לידה ואע"פ שנעשה הגט ישן אין ייחודה גורם לה שום איסור ומכל מקום כל שהיה בייחודה שום אדם מותר ולא סוף דבר עדים אלא אפילו עבד אפילו שפחה ר"ל שפחה שלו שסתם הדברים אינו משמש בפניהם חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה ואינה נמנעת מלשמש בשבילה:

אף בשבויה שבמשנתנו שביארנו שאפילו שפחה נאמנת עליה כתבו גדולי הפוסקים ששפחה שלה אינה נאמנת כדעת רב פפא שתירץ הא בשפחה דידיה הא בשפחה דידה ומכל מקום נראין הדברים לפסוק כרב אשי שתירץ הא והא בשפחה דידה ושפחה מחזא חזיא ושתקה התם דשתיקותא מתרתה לא מהימנא הכא דשתיקותא אוסרתה ר"ל עד שתעיד שלא נבעלה מהימנא והילכך כל שהשפחה מעידה שלא נבעלה אף בגט מותר ולא אמרו שם חוץ משפחתה אלא לומר שאין בידיעה שהשפחה היתה שם שאין בזו חזקה שלא תשמש בפניה ושאר שפחות מותרות אע"פ שלא העידה שכל שהיא שם חזקה שלא שמשה הא כל שהעידה שלא נבעלה מותרת אף בגט ומכל מקום בשבויה ששתיקותה אוסרתה עד שתעיד שלא נבעלה אף שפחה שלה נאמנת בכך הואיל וזקוקה היא להעיד:

יראה מסוגיא זו שאף שפחה שלה במסיחה לפי תמה מיהא נאמנת הא היא ובעלה אף במסיח לפי תמו לא ואע"פ שביארנו למעלה שהמסיח לפי תמו אף על פי עצמו נאמן דוקא לתרומה אבל ליוחסין לא ובנה ובתה יראה ממשנתנו שנאמנין הם עליה להכשירה ומכל מקום יש פוסקין בהם דוקא במסיחים לפי תמם וכמעשה שהוזכר באחד שאמר לפי תמו אני ואמי נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאוב מים ודעתי על אמי והשיאה ר' לכהנה על פיו:

אע"פ שביארנו שהבעל אינו נאמן בה יתבאר בפרק שלישי שהכהן הפודה את השבויה משלו מותר לנשאה חזקה אין אדם מאבד מעותיו בידים וודאי כבר בדק בה וטהורה היא הא אם לא פדאה והוא מעיד בה לא ישאנה שמא עיניו נתן בה:

ומה שנתגלגל כאן מענין מרי בר איסק דאתא ליה אחא מבי חוזאי כבר ביארנוהו בשלישי של מציעא:

שבויה זו שיש בה עדי שבויה ואין לה מי שיעיד עליה לטהרה שאסרנוה על בעלה כהן אינו צריך לגרשה אלא מותר ליחד לו בית בחצרו כשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה ודוקא בשבויה שהקלו בה אבל גרושה שאסור לה להתיחד עם בעלה לא וכבר אמרו המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו שמתוך שמכירים זה את זה ברמיזות ובקריצות יש לחוש בהן ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נדון כשכונה ומי נדחה מפני מי בחצר של שכירות או של שניהם היא נדחית מפניו אבל בחצר שלה הוא נדחה מפניה וכל אלו בגרושה מן הנשואין אבל מן האירוסין לא מפני שאין לבו גס בה ומכל מקום אם ראינו אותם גיסי אהדדי אסור אלא שאם נתיחד מכל מקום אינה צריכה גט שני אלא בנתגרשה מן הנשואין כמו שיתבאר במסכת גיטין פרק זורק: