מאירי על כתובות מה

עד אחד אומר נתקדשה ר"ל בפני שנים והלכו להם ובמקום שאין היא מכחישתו כגון שאומר שכך וכך היה וקדושין הם ואחד אומר לא נתקדשה כלומר שלא היו קדושין לא תנשא לכתחלה משום לזות שפתים ואם נשאת לא תצא שהרי שניהם בפנויה העידו ואין דבריו של אחד במקום שנים ואם היא מכחישתו תנשא לכתחלה שמא תאמר ואפילו ליכא דמסהיד לא נתקדשה לאו הכי הוא והרי עד אחד בהכחשה אינו כלום ודאי כך ומתוך כך פירשנוה בשותקת או שלא העיד בפניה הא כל שהכחישה אף בליכא דמסהיד לא נתקדשה אינו כלום וכל שכן כי איכא סהדא דמסהיד לא נתקדשה והיא מכחשת וגדולי המחברים סתמו בזו את הדברים והוא שהם כתבו אמר עד אחד מקדשת היא והיא מכחשת מותרת אחד אומר מקדשת ואחד אומר אינה מקדשת לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי ואם היא מכחשת למה לא תנשא מי גרע כי איכא חד דאמר לא נתקדשה מדליכא כלל אלא שכבר הגיהו עליהם גדולי המגיהים ופירשוה כמו שפירשנו שכל שהיא מכחשת מותרת אפילו כי ליכא סהדא דמסהיד לא נתקדשה וכל שכן כי איכא חד דמסהיד והילכך כל שהיא מכחשת אין צורך לעד אחד שיעיד שלא נתקדשה ואפשר שדעת גדולי המחברים דכי איכא חד סהדא דמסייע לה מעיזה ומשום הכי לא תנשא לכתחלה הא כי ליכא סהדא דמסייע לה אינה מעיזה כל כך וקושטא קא אמרה ואפשר לפרש אף במכחישתו אי לאו סהדא דאמר לא נתקדשה נאמן שלא אמרו על עד אחד בהכחשה שאינו נאמן אלא לגבי אותו שמכחישתו הא לגבי אחר נאמן והילכך לגבי דידה הוא דלא מהימן אי מכחשא ליה הא לגבי אחריני מהימן ואם כן לגבי אותו שרוצה לנשאה נאמן וכופין אותו להוציאה אי לאו האי סהדא דמסהיד לא נתקדשה וכן דעת גדולי הדורות שלפנינו לפי מה שראיתי בחדושי ותיקים שבתלמידיהם ואף הם עצמם רמזוה בשלישי של קדושין:

שנים אומרין ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו מקדשת גמורה שעדות זו של לא ראינוה אינה ראיה ואפילו היו דרים באותה חצר שהדברים מוכיחים שאלו היה כך היו רואים אינו כלום שבני אדם עשויים הם לקדש בצנעה ואם נשאת לאחר תצא ומכל מקום אם נפסלו הראשונים וחזרו הללו ואמרו שראו אין נאמנין שאין חוזרים ומגידים וכך כתבו גאוני ספרד בעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אלא שלא ראו וחזרו והעידו שראו אין נאמנין שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה לא תנשא לכתחלה אחר שאף הם באותה חצר משום לזות שפתים ומכל מקום אם נשאת לא תצא שאף בגירושין אפשר שגירש בצנעה:

זה שכתבנו בלא ראינוה שאינה ראיה אף בכל הדברים כן ואף בדרים שם כמו שכתבנו ומכל מקום אם אמרו אנו היינו באותו מעמד באותה שעה והרגשנו בדבר ליתן לב על הענין ולא ראינו שם דבר זה הסכימו הגאונים שהוא ראיה ונעשה מעשה על ידם בשכיב מרע שצוה והיו עדים שצוה ליתן כך וכך לפלוני ובאו אחרים ואמרו אנו היינו שם בשעת הצואה והיינו נותנים לב על הענין ולא שמענו בדבר זה מעולם ודנו בה כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו וכן לכל כיוצא בזה:

כבר ביארנו במשנה במה שאמרו בה אם משנשאת באו עדים לא תצא שלא סוף דבר נשאת ממש אלא אפילו התירוה לינשא ומכל מקום ביארנו שבסוגיא זו נחלקו אם דוקא בשבויה והוא שאמרו רבה בר אבוה מתני לה אסופא משום דבשבויה הקלו הא רישא לא אם אף באשת איש והוא שאמרו רב אושעיא מתני לה ארישא וכל שכן אסופא וגדולי האחרונים שבספרד דחו זו של ר' אושעיא מפני שלמסקנת סוגיא זו רב אושעיא סבירא ליה שדברי רב המנונא במה שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה בין בפניו בין שלא בפניו נאמרה וודאי הלכה שלא נאמרה אלא בפניו כמו שאמרוה פרק המגרש פ"ט ע"ב וכן הלשון מוכיח שנאמר בה שאמרה לבעלה ואם כן הלכה כרבה בר אבוה ועוד חזקו את דבריהם מצד שרבה בר אבוה בתרא הוא לגבי ר' אושעיא ואף סתם מתניתין מוכחת כן שלא הזכיר אם משנשאת וכו' אלא בשבויה ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר ואף גדולי המחברים לא הביאו דבר זה בגרושה והביאוה בשבויה ואם כן באשת איש הייתי וגרושה אני כל שבאו עדים אחר שהותרה אפילו נשאת מוציאין אותה שהרי גופה של משנה ר"ל אם משנשאת וכו' שנויה אשבויה ולא אאשת איש וכל שכן שאם לא נשאת אלא שהותרה מוציאין אותה מחזקת היתרה אע"פ שכבר אמרה גרושה אני וכן שעדיין אומרת גרשני בעלי שכל שלא בפניו מעיזה ולא עוד אלא שלדבריהם מכיון שנשאת על פי מה שהעיזה שלא בפניו אף אם אמרה אחר כן בפני הבעל גרשתני אינה נאמנת שמאחר שנשאת אזל ליה כסופא די לה מבעל ראשון ועוד שעל כל פנים מכינה עצמה להעיז כדי שלא תתקלקל כמו שכתבנוה בשמם למעלה אלא שקצת מפרשים חולקים לומר שכל שאמרה לפניו גירשתני אף לאחר שנשאת שלא בפניו נאמנת כמו שביארנו למעלה אלא שמכל מקום לעיקר מה שפסקו כרבה בר אבוה אני תמה שהרי בתלמוד המערב הלכה ה' שנאוה בהדיא בין ארישא בין אסופא ולא עוד אלא שרבים שנאוה ברישא והוא שאמרו שם האשה שאמרה אשת איש הייתי וכו' תני אם משנשאת באו עדים לא תצא רב הונא ור' חנינא תרויהון אומרין לא סוף דבר משנשאת אלא משהתירוה לינשא וכו' ולא עוד אלא שעשו בה מעשה במקום שיצא קול שיבואו עדים ולא חששו לביאתם והוא שאמרו שם בהדיא חדא איתת אתת לגבי ר' יוחנן אמרה לו אשת איש הייתי וגרושה אני והתירה מן דנפקית אמרין ליה הרי עדיה בלוד כלומר שיצא קול בכך אמר כך אנו אומרין אפילו עדיה בקנטסטין תמתין פירוש בתמיהה ומה לי אם יצא קול בכך הואיל ומכל מקום היא קדמה לומר כן קודם שיבואו ושכבר הותרה קודם ביאתם וכי אלו היו אומרין שיש עדים בקנטסטין שהוא מקום רחוק הרבה נמתין לה מלהתירה כך אפילו במקום קרוב אין נמנעין מלהתירה ואין ביאתם שאחר היתרה מעלה או מורידה כלל וכן פירשוהו מגדולי הרבנים שבנרבונא בפירוש ירושלמי שלהם ומעתה הרי דברי תלמוד המערב כר' אושעיא לגמרי וכן שהוזכרה בה בלשון רבים וכן שעשו בה מעשה ומהיכן לנו לדחות כל זה במקום שאין הבבלי חולק בה וחזרתי ובדקתי עד שמצאתי לגדולי הדורות בחבור השלמה שלהם שפסקו להדיא כר' אושעיא והנאני הדבר ואף לאחר כמה נזדמנו לידי תשובות הגאונים נ"ע ומצאתי בהם כן להדיא ואע"פ שדברי ר' אושעיא נתלו בסוגיא זו בשיפרש דברי רב המנונא אף שלא בפניו ואנו לא פסקנוה אלא בפניו תדע שרבים פוסקים אף שלא בפניו שאף שלא בפניו אלמלא שהיא אומרת אמת יודעת היא שיבא ויערער ותצטרך להעיז בפניו ומכל מקום אנו פוסקין דדוקא בפניו ואף לקצת תלמידיהם של גדולי הדורות ראיתי שכתבו בשמם דדוקא בפניו ואע"פ שהם פוסקים כר' אושעיא ומתוך כך יראה לי עקר הדברים שאע"פ שבסוגיא זו נתלו דברי ר' אושעיא בשיפרש דבריו של רב המנונא אף שלא בפניו לא לגמרי אלא לענין משנתנו כלומר דר' אושעיא סבירא ליה שדברי רב המנונא דמתניתין מיהא אפילו שלא בפניו אע"פ שבעלמא דוקא בפניו וכן הדין נותן שמשנתנו בחזקת פנויה קיימא ומאחר שהיא בחזקת פנויה ראוי שתאמן בכך אף שלא בפניו ושתועיל בה חזקת שאינה מעיזה אף שלא בפניו אבל דברי רב המנונא שנאמרו באשת איש גמורה וידועה בכך דייני שתועילנה חזקה זו בפניו:

ולענין גופה של שמועת רב המנונא מיהא הרבה מערערים עליה שלא לפסוק כמותו כלל באשת איש מפני שהדבר בעצמו זר אצלם וקשה להם מפני שאם כן אלא הנחת בת יושבת תחת בעלה ומתוך כך דוחים אותה לגמרי ואם משום דפריך מינה תלמודא הרי מצינו כיוצא בה וכמו שאמרו למעלה והא אמר רב פפא האי אשרתא דדייני וכו' ואין הלכה כן כמו שביארנו וכן ראיתיה לקצת רבני אשכנז שנשאו ונתנו עמנו בה אלא שאין ספק שהלכה רווחת היא בלא שום פקפוק ובכל מקום תלמוד ערוך בידינו לפסוק כרב המנונא מטעם שכתבנו דהא פריך מינה להדיא בפרק התקבל ס"ד ע"ב ובפרק האשה שלום קט"ז ע"א ומה שהשיבו בה שמצינו כיוצא בה זהו במאי דפריך מינה וסוגיין בעלמא דלא כוותיה ובכל כי הא לא חיישינן לפירכא דידהו שאינו אלא כמי שאומר הניחא למאן דאמר הכי הא למאן דאמר וכו' וזו של אישרתא ממין זה שהרי בזה חששו לשיקרא וקיימא לן למיחזי כשיקרא לא חיישינן וכן מה שהקשו בראש הפרק דכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי ומשמע דהולכין בממון אחר הרוב והדבר ידוע שאין הולכין בממון אחר הרוב וכן מה שאמרו בשני של קדושין נ"א ע"א אלימא דאמר להו כלכם את וחמור הוא כלומר ולא קנה והדבר ידוע באת וחמור שקנה וכן הרבה אבל פירכא דרב המנונא לא אשכחן בה סוגיא דלא כוותיה ובסוף נדרים צ"א ע"א מצינו רב משרשיא שסובר כרבי המנונא רבים הם אצל רבא ואע"פ שהקשו ממשנה אחרונה לרבא כבר תירצוה בתירוץ שהוא דבר אמתי כמו שהתבאר אותו ענין ביבמות וכן בסוגיא זו כלהו אית להו דרב המנונא ואי משום לא הנחת בת וכו' זו היא שאמרו גדולה חזקה שאין חוששין שתהא שום אשה אומרת כך אלא אם כן הוא אמת מפני שיש כאן שתי חזקות גדולות חדא שאינה מעיזה ועוד שאינה משיאה עצמה והיא אשת אחרים וכל חזקה כך היא כמו שאמרו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואנו מפסידין כתבתה מכח חזקה וכן חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וכן חזקה על חבר שמתירין את הטבל בשבילה ומכל מקום הם סבורים להחליש כחה של שמועה זו לומר שלא נאמרה לינשא לכתחלה אלא שאם נשאת לא תצא ושאם נתקדשה תהא אסורה לראשון ומכל מקום הדברים ברורים שדברי רב המנונא אף לינשא לכתחלה נאמרו שבכל מקום שהקשו וליהימניה מדרב המנונא פירושו ותנשא בכך כדאיתא בהדיא בפרק התקבל ובפרק אשה שלום ואף גדולי המפרשים כתבו כן בסוגיא זו דכולי עלמא אית להו דרב המנונא בפניו לינשא לכתחלה אע"פ שבהגהותיהם כתבו שלא נאמרו דברי רב המנונא אלא שאם נתקדשה לאחר שתופשין בה קדושין וכן שאם נשאת לא תצא אבל לא לינשא לכתחלה ולא אף לגבות כתבתה וגדולי הדורות הוסיפו בה בבבא בתרא פרק נחלה שאע"פ שדברי רב המנונא אף לינשא לכתחלה נאמרו מכל מקום ראוי לומר שלא לפסוק כרב המנונא שלא לחוש בה אלא חוששין לה ואין מתירין אותה לשני אלא בגט הראשון ואפילו כנס יוציא כדין בעל שאמר גרשתי על הדרך שכתבנו שם ובתוספות כתבו פרק הכותב שכל שבמקום קטטה אינה נאמנת לומר גרשתני כמו שאינה נאמנת לומר מת בעלה במקום קטטה אלא שמכל מקום לדעתי לא כל קטטה בכלל שבמת בעלה פירושה כשאמרה גרשתני והביאה עדים לגירושיה והכחישוה כמו שהתבאר שם אלא בקטטה שאינה מצויה כגון זו שהזכרנו במת בעלה וכן כל שיש לה אי זה סעד לסמוך עליו יראה לקצת מפרשים שיצאה לה מחזקה זו שכל שיש לה במה לסמוך מעיזה ומעיזה כמו שכתבנו למעלה בהיכא דאיכא עדים דמסייעי לה וכן בכל כיוצא בזה כגון שגירשה ונמצא הגט בטל או פסול וכל כיוצא בזה ואף בתוספות כתבו שכל שהיא מזכרת בה כתבה אינה נאמנת כדרך שאמרו במת בעלה שאם אמרה תנו לי כתבתי אינה נאמנת אלא שאין נראה כן שבמת בעלה אין טעם היתירה אלא מצד העגון וכל שמזכרת כתבה אינה קפידה בעגון אבל זו מטעם חזקה היא ואין הזכרת כתבה מעלה או מורידה בו כלל וכבר כתבנוה בסוף נדרים ומכל מקום בא וראה כמה צווחות צוחה ישיבה על שמועה זו זה נקר את מוחה וזה סימא את עינה וזה שבר את זרועה וזה קפח את שוקה ומתוך כך כל שיארע בה מעשה ויראה לדיין שטענת האשה טענת רמאות ועצת מקטרגים ומסיתים ראוי לו להתישב בדבר ולהחמיץ בה את הדין ושלא להחליט בה גמר דין או הוראה ואם רואה שטענת הרמאות מצד האיש הן בעיקר הקידושין הן באי זה צד ראוי לו לפסקה הלכה רווחת בלא שום שיור ואם רואה בה טענת רמאים מצד האשה יבא עליה בעקיפין שהזכרנו או יחמיץ בה את הדין ואין ספק גם כן שלא נאמרה אלא באשה שפורשת ממנו לגמרי ומשתדלת באחר אבל כל שראינוה משלמת עמו וחוזרת לו אין בה בית מיחוש שהרי נהפכת חזקתה וכן הדין בפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפניו כמו שנתבאר באחרון של גיטין:

אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרין נמתין לה עד שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לינשא ואחר כך באו עדים לא תצא מהיתירה כמו שביארנו אפילו היה השבאי אחריה בשעה שאמרה נשביתי וטהורה אני והתירוה ויצא השבאי אחריה לחזר אחר דמי פדיונה והרי היא שבויה לפנינו אין מוציאין אותה מחזקתה אלא שמשמרין אותה מכאן ולהבא עד שתפדה באו לה עדי טומאה ואפילו נשאת ואפילו היו לה כמה בנים תצא אם נשאת לכהן אבל עד אחד של טומאה אינו כלום ולא תצא מחזקת היתירה ולא עוד אלא אף לכתחלה מתירין אותה אע"פ שבא קודם שיתירוה שאין עד אחד של טומאה כלום וכן אם לא באו עדי טומאה אע"פ שיצא קול שיש עליה עדי טומאה אין חוששין כלל ומתירין אותה: