מאירי על כתובות מד

כבר ביארנו במקומו שכל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי בכל מקום שהאיסור נקבע לשם כגון שהיו שם חתכת חלב וחתכת שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע אם חלב אכל או שומן אכל אבל אם לא היתה שם אלא חתכה אחת והיא ספק חלב ספק שומן ואכלה אין כאן אשם תלוי שאין שם איסור קבוע בודאי מעתה אשה שהוחזקה באשת איש ובאו שנים ואמרו מת בעלה או נתגרשה ובאו שנים אחרים קודם שנשאת ואמרו לא מת או לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ולא סוף דבר בשבאו עדים שלא מת קודם שלא נשאת שיש לקנסה אלא אף בשנשאת קודם שבאו עדים שהרי אף הוא והיא בביאתן שקודם ביאת עדים שניים חייבין אשם תלוי שהרי הואיל ואשת איש בודאי היתה הרי נקבע האיסור אבל בביאות שאחר עדים שניים אין בהם אשם תלוי שהרי מזיד בספק אשת איש הוא אלא שמכל מקום אסור לו לבעול על אותו ספק ומכל מקום אם נשאת לאחד מן העדים שהעידו שמת בעלה או שנתגרשה הוא פטור מאשם תלוי שהרי ברור לו שמת או שנתגרשה ואע"פ שאמרו יבמות דף כ"ה ע"א מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו הכא שאני שיש אחר עמו ואין שנים מצויים לחטוא בשביל אחד והיא חייבת ומתוך כך תצא ואם היתה אף היא אומרת בריא לי שמת או שנתגרשתי אע"פ שאינה מבררת לנו היאך הדבר ברור לה אין כאן אשם כלל ולא תצא אפילו באו עדים ואחר כך נשאת כרבנן שאין באים עליה משום קנס ואפילו פירשה על אי זה צד היא בריאה בכך ואינה טענה בריאה כל כך הואיל ואין לבה נוקפה לא תצא והוא שפירשו גדולי הרבנים בריא לי שמת שאלו היה קיים היה בא ואין צריך לומר אם טוענת בריא לי שמת או שהזימה או הכחישה עדותם ואע"פ שאין עדי נשים צריכים דרישה וחקירה כל שהוכחשו מיהא אין עדותם עדות ומכל מקום יש מפרשים שאף כשהבא עליה יודע הספק יש בו אשם אע"פ שהוא מזיד בספק אשת איש והם מפרשים הבא עליה באשם תלוי אף בביאות שאחר עדים שניים ומאחר שביאותיו עדין באשם תלוי היאך אתה אומר מכאן ולהבא לא תצא ואין הדברים נראין:

זה שכתבנו בנתגרשה שכל שנשאת לאחד מעדיה לא תצא פירושו בשאמרו שמכמה ימים נתגרשה ואבד הגט אבל אם אמרו עכשו נתגרשה ועברה ונשאת תוך שלשה הואיל ואפשר הדבר לברר כשנאמר לה אחוי גיטיך ואינה יכולה להראותו אפילו נשאת לאחד מעידיה תצא הואיל ויש כאן עדים מכחישים ואע"פ שהיא אומרת גרשתני שאע"פ שאמרו האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דוקא בשאין עמה עדים אבל כל שיש עמה עדים שסומכין את דבריה מעיזה ומעיזה היא כל שמכמה ימים לא תצא אע"פ שיכולה להכחישו ולהעיז בטענת גרשתני והיה לנו לומר שלא תהא נאמנת שסומכת היא על כך אינו כן ובעדי מיתה מיהא אין לחלק בין עכשו מת למכמה ימים מת שהרי בעכשו מת אין לנו בה בכדי לברר שאפשר שיאמרו טבע בנהר או אכלו ארי והילכך לא תצא אלא שמפרישין אותה ממנו עד שלשה חדשים הא מכל מקום כל שאפשר לברר ולא בררה הדין בה כן וכן בגט כל שניכרת סבה אחת המוכחת שאבד הגט אף לשעתה לא תצא:

כל מה שכתבנו הוא כשבאו שנים כנגד שנים אבל אם בא עד אחד ואמר מת או נתגרשה ואחד אומר לא מת ולא נתגרשה בזו יש לחלק בין גירושין למיתה שבאחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה שניהם מעידים באשת איש וזה שהמעיד שהיא גרושה אחד במקום שנים ולא תנשא ואם נשאת ואף לעד שהעיד לה תצא וזו אתה מפרשה אף בשלא הוחזקה באשת איש אלא שהיא מודה שאם הוחזקה אף בשלא בא עד אחד לומר שלא נתגרשה אין זה האומר נתגרשה נאמן כלל אחד אומר מת ואחד אומר לא מת אף זו ביאתה באשם תלוי ומתוך כך תצא הא אם נשאת לזה שהעיד שמת ואף היא אומרת בריא לי לא תצא:

כל מה שכתבנו הוא כשבאין כאחד אבל אם באו אלו אחר אלו כל שהם שנים ושנים אין בו חלוק וכן אחד כנגד אחד בנתגרשה אבל אחד כנגד אחד במת ובלא מת כל שבא תחלה זה שהעיד שמת והתירוה לינשא על פיו כשבא אחר כן עד שני לומר לא מת לא תצא מהיתירה הראשון ותנשא שעד אחד בעדות אשה כשני עדים ואין דבריו של אחד במקום שנים ומכל מקום אם באו שנים ואמרו לא מת תצא:

לענין ביאור אתה למד ממה שכתבנו שבשנים כנגד שנים אנו פוסקים כתנא קמא של בריתא וכרב אשי ואין בהם חלוק בין מיתה לגירושין ונמצאו דברי רבא נדחין ובעד אחד אנו פוסקים כאביי בנתגרשה אבל במיתה אין אנו פוסקין כאביי אלא כל שבאו כאחד תצא אלא אם כן נשאת לאחד מעדיה וכן פסקוה גדולי המחברים ויש פוסקים בעד אחד כאביי שלא תצא אפילו באו כאחד ואף בנשאת לאחר ולכתחלה מיהא לא תנשא משום לזות שפתים ומכל מקום אע"פ שנדחו דבריו של רבא נשאר לנו מהם בטענת גרשתני שכל שיש עדים מסייעים לדבריה מעיזה ומעיזה ומכל מקום יש מדקדקים ממנה שכל שאין עדים מסייעים לה שנאמנת בגרשתני אע"פ שלא אמרו כן אלא בפניו כל שנשאת קודם שתאמר כן בפניו נאמנת כל שאומרת כן אחר כן בפניו ולא תצא ואין אומרין מעיזה היא כדי שלא תתקלקל דהא סתמא קאמר כל שאין לה עדים אינה מעיזה ונאמנת אע"פ שאינה אומרת כן אלא לאחר נשואין אבל אחרוני הגאונים שבספרד כתבו שסוגיא זו אינה אלא לדעת האומר בטענת גרשתני שאף שלא בפניו נאמנת שהרי אף בזו חזקה אינה מעיזה דמירתתא שמא יבוא ויכחישנה אבל לדעת האומר שאינה נאמנת כן אלא בפניו כל שנשאת קודם שאמרה כן בפניו כשהבעל בא ומכחישה מעיזה ומעיזה חדא דכיון דנשאת אזלה לה כסופא דבעל ראשון לגמרי ועוד שחשש קלקולה מביאה להעיז ואע"פ שהדברים זרים להעמיד סוגיא זו לדעת האומר דאף שלא בפניו מהימנא כך יראה מתירוצו של רבא לדעת ר' יוחנן במה שאמר גירושיו יכולה מכחישתו משמע שכל שכשיבא הבעל ויערער מעיזה להכחישו כך כשלא בא אינה נאמנת דלא מירתתא דילמא אתי וכל שכשיבא אינה יכולה מכחישתו אף שלא בפניו נאמנת דמירתתא דילמא אתי ומשמע דהיכא דליכא עדים דמסייעי לה אע"ג דנשאת מהימנא דשלא בפניו נמי מהימנא אבל לדידן דפסקינן דשלא בפניו לא מהימנא דמעיזה ומעיזה כל שנשאת מיהא מעיזה אף בפניו דאי לאו הכי שלא בפניו אמאי לא מהימנא ואע"פ שהדברים נראין לענין סברא בפירוש הסוגיא מיהא דברים נדחקים הם והם מוכיחים יותר כפירוש ראשון ויש מפרשים שכל שבידיעתו כבפניו הוא וכל שכן אם שולחת לו לומר כן וכל שכן אם ראינוהו מתחבא להזהר מזה ויש לנו כיוצא בה המדיר את חברו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו שפירשו בו רבים בידיעתו כמו שיתבאר במקומו ויש לקצת בעלי חדושין ופירושין בלבולין הרבה בסוגיא זו וכשתעריך לשון הסוגיא על מה שכתבנו אתה מוצא הדברים מתישבים על אפניהם:

אע"פ שכתבנו בספק גירושין שיש בו אשם תלוי בספק קדושין אין בו אשם תלוי שהרי אין כאן קביעות איסור ומכל מקום שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת תצא שאפשר שנתקדשה פעם אחרת ואע"פ שהיא בחזקת פנויה וכמו שאמרו בשלישי של יבמות ל"א ע"א קיימי עדים דאמרי קרוב לערוה הוי ואת אומרת תתיבם צרת ערוה ואף בזו קיימי עדים דאמרי נתקדשה ואת אמרת לא תצא ואע"פ שהקשו שם ודילמא ספיקא דרבנן הוא דאוקי תרי להדי תרי ואיתתא אחזקה כבר נדחית ומכל מקום אם על דבר אחד הם מעידים שאלו אומרין לקדושין נתנם ואלו אומרים לא כי אם נשאת לא תצא: