מאירי על כתובות רכ

המשנה האחת עשרה והיא גם כן מענין החלק הרביעי והוא שאמר נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפודקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפודקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל רבן שמעון בן גמליאל אומר אף ממעות קפוטקיא נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפודקיא נותן לה ממעות קפודקיא אמר הר"ם פי' אמרו הכל והוא מנוה היפה לנוה הרעה ואפי' מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה גוים ואמ' ואין הכל ירצה בו ולא אחד יצא מארץ ישראל מנוה הרע ליפה ואפי' לעיר שרובה ישראל ולכל אחד ואחד משניהם שיכריח חברו על העליה לארץ ישראל או לירושלם ואם המניעה ממנה תצא בלא כתובה ואם ממנו יוציא ויתן כתובה וקפודקיא לקחוה דרך משל לקרבתה מארץ ישראל ולהיות כתובה מדרבנן הקלו בה ויתן פעם כפי מקום הנשואין ופעם לפי מקום הגירושין ונרצה בזה כאלו להקל עליו ורבן שמעון בן גמליאל יאמר יתן כפי מקום השעבוד שהוא סבר כתובה דאוריתא ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

אמר המאירי נשא אשה בארץ ישראל שהמטבעות שבה קלים ולא הזכיר בכתובה המטבע אלא מאתים דינרין סתם וכשגירשה גרשה בארץ ישראל אין ספק שנותן לה מטבעות ארץ ישראל ולא עוד אלא אף אם נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא והיא ארץ כפתור והמטבעות שלה חשובים נותן לה ממעות ארץ ישראל שהם קלים חדא דבתר שיעבודא אזלינן ועוד שראוי להקל בכתובה אצל הבעל ליפרע בפחות שאיפשר לו נשא אשה בקפוטקיא וגירש בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל ופירשו בגמרא שאע"פ שמן הדין יהיה לנו להגבותה ממעות קפוטקיא דבתר שיעבודא אזלינן ולא בתר גובינא מקולי כתובה שנו כאן ומשום דכתובה דרבנן ושמא תאמר והרי מכל מקום צריך הוא ליתן לה כסף מדינה שכל כסף של דבריהם כסף מדינה הוא והרי מעות שבארץ ישראל אינם שוים ככסף מדינה אלא או פחות או יתר תירצו גדולי המפרשים בשכתב לה מאתים ממטבע היוצא ואלו בחוב בעלמא נותן כמטבע שבמקום השיעבוד ובכתובה נותן בפחות שבמקומות אם של שיעבוד ואם של גירושין הא אי כתב לה מטבע סתם כגון שכתב לה כסף זוזי מאתן נותן לה כסף מדינה וקצת גדולי הדורות כתבו שלא תקנו חכמים כסף מדינה אלא כשאמר דחזו ליכי שהרי ראוים לה מיהא מדבריהם שהוא כסף מדינה וכן במקום שאין כותבין ונפרעת בתנאי בית דין אבל כשאומר כסף זוזי מאתן ואינו מפרש דחזו ליכי אינו נותן אלא במטבע היוצא אם במקום השיעבוד אם במקום הגירושין בפחות שבהם הן שיהא בכסף מדינה או פחות או יתר רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא ומפני שהוא סובר כתובה דאוריתא ודינה כשאר חובות לילך אחר מקום השיעבוד ושמא תאמר יתחייב מיהא בכסף צורי אם פחות אם יתר נראה שאף זו מיתרצית כבראשונה ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אלא כתנא קמא נשא בקפוטקיא וגירש בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא וזו לא הוצרכה אלא סדר גובינות הוא מונה והולך ולענין נדוניא שהביאה מיהא אין ספק שדינה כחוב דעלמא והולכין אחר מקום השיעבוד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

המוציא שטר חוב על חברו בסך ידוע כגון מאה דינרין ולא הזכיר מאי זה מטבע אם הוזכר שם העיר בשטר כגון שכתוב בו שנעשה בבבל מגבהו ממעות בבל אע"פ שעכשו מוציאה בארץ ישראל ואם כתוב בו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל דבתר שיעבודא אזלינן ולא בתר גוביינא כתוב בו סתם ר"ל שלא הזכיר בשטר שום עיר בעולם הולכין אחר מקום הגוביינא ואם הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל ואם הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל שסתם הדברים במקום שהוא דר עכשו היה דר בשעת הלואה אלא אם כן אחד מהם מברר בהפך כתוב בו כסף ר"ל מאה מטבעות של כסף ולא הוזכר שם לא סלעים ולא איסתירים ולא איסרין ולא מעין ולא דינרין מה שירצה לוה מגבהו ר"ל שמגבהו מן הפחות שבמטבעות חוץ מן הפרוטות שאינם בכלל כסף דפריטי דכספא לא עבדי אינשי ואם לא הוזכר שם לשון מטבע אלא מאה כסף אם רצה גובין לו נסכא כל אחת במשהו כלל הדברים יד בעל השטר על התחתונה ולפי דרכך למדת שהשטר שאין בו שם מקום כשר והוא הדין לשטר שאין בו זמן כמו שביארנו באחרון של בתרא: