מאירי על כתובות רז

המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי ר' מאיר שאמר משום רבן גמליאל וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים אמר הר"ם פי' אין לאחד שיחלוק שאם היה שטר כתובה יוצא מתחת ידה שתגבה כתובתה לעולם אמנם מחלקתם אם לא היה שם שטר כתובה שתבקש מנה מאתים וחכמים אומרים שהיא כאשר היתה בבית בעלה גובה לעולם לפי ששתיקתה מלבקש אותם אמנם להיותה חייה עמהם ועומדת עמם אולם בבית אביה הנה שתיקתה זה הזמן הארוך להיותה כבר מחלה להם וכבר ביארנו שיורשיה אין להם כתובה על אי זה ענין שיהיה אם לא שנשבעה קודם מותה והלכה כחכמים:

אמר המאירי כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם ואין אומרין שמחלה כתובתה הואיל ולא תבעתה בארך זמן כזה שאע"פ שהיתומים העלו לה מזונות בבית אביה הואיל ולא נהנית מנכסיהם חוץ ממזונותיה כלום מן הסתם אינה מוחלת אבל כל זמן שדרה בבית בעלה אינה יכולה לתבוע כתובתה אלא עד כ"ה שנים יכולה היא לעשות טובה בכ"ה שנים לשכנים או לקרובים או לעניים בכדי שיעור כתובה ואין חלוק בין עניה לעשירה אע"פ שהעשירה כתובתה גדולה מן הסתם שאף היא מתוך עשרה פזרה ונתנה ולפום גמלא שיחנא ושאלו בגמרא לדעתו מהו שתשלש כלומר שאם עמדה ח' שנים תפסיד שליש כתובתה שהרי עשתה טובה כנגד שליש כתובתה ונשאר בתיקו אלא שאין לנו בדברי ר' מאיר עסק לענין פסק שהלכה כחכמים שאמרו הפך הדברים ולא חששו לטובה בזו שאף הם רוצים בכך ומוחלים הילכך כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתבתה לעולם שמתוך שהיא בושה מהן אינה תובעתה אבל כל זמן שהיא בבית אביה אינה גובתה אלא עד עשרים וחמש שנה שמן הסתם הואיל ואינה בושה מהם אע"פ שמעלין לה מזונות בבית אביה לא היתה מארכת כל כך אלא שדעתה למחול ובכ"ה שנים מיהא אומרין שמחלה להם והפסידה בין כתובה בין מזונות והלכה כחכמים ואם מתה אף יורשיה מזכירין כתובתה ר"ל תובעין כתובתה על עשרים וחמש שנה ומשעה שמת הבעל ויש מפרשין משעת מיתתה ואין נראה כן ובמסכת שבועות מ"ח א' פירשוה בשכבר נשבעה שאם לא כן אין ליורשיה כלום אפילו היו מוציאין שטר כתובתה שהרי אין יורשיה יכולין לישבע שלא התפישה צררי ושלא פקדתנו אימא אינו מועיל להם כלום כמו שביארנו שם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

שיעור זה שניתן לכ"ה שנים שיעור מדוקדק הוא ונמצא שאם באה קודם שקיעת החמה גובה לאחר שקיעת החמה אינה גובה שמדת חכמים כך היא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קרטוב שהוא אחד משלשים וששה בלוג אינו יכול לטבול כביצה מטמא אוכלין אחרים טומאת אוכלין כביצה חסר שומשום שהוא זרע דק יותר מדקותו של חרדל אינו מטמא אוכלין אחרים טומאת אוכלין ומכל מקום אוכל עצמו מקבל טומאה בכל שהו ויש מפרשים אותה אף לטומאת עצמן כמו שביארנו במסכת חולין פ"ב א' ובמסכת ברכות מ"ט ב' בגד שלשה על שלשה מטמא מדרס שלשה על שלשה חסר נימא אין מטמא מדרס:

שיעור זה של כ"ה שנים ענינו בשאין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה אלא שהיתומים מודים לה שלא פרעו לה כתבה מעולם אלא שבאים מתורת מחילה ובתוך כ"ה שנים אין טענתם כלום ולאחר כ"ה טענתם טענה אבל אם היה שטר כתובה יוצאה מתחת ידה גובה כתובתה לעולם שאין טענת מחילה אצל מי שהשטר בידו הא בעל חוב אע"פ שאין השטר בידו הואיל וחייב מודה אפילו שתק כמה שנים גובה חובו בלא הזכרה ר"ל בלא תביעה שאין בעל חוב מוחל וגרושה הרי היא כבעלת חוב וגובה אף לאחר כמה אע"פ שאין שטר כתובה יוצאת מתחת ידה הואיל וחייב מודה: