מאירי על כתובות קצו

כל שמינה שליח לקנות לו אי זה דבר והלך וקנה והוסיפו לו שלא בטעות אם הוא דבר שיש לו קיצבא כגון דבר הנמכר במדה במשקל ובמנין והוסיפו לו חולקין את התוספת שליח ובעל הבית וגדולי הרבנים פירשו הטעם מפני שהדבר ספק אם לשליח נתנו אם לבעל הבית נתנו והוה ליה ממון המוטל בספק במקום שאין חזקה לאחד מהם וחולקין ויש מפרשים הטעם שבודאי לשליח נתנו ומכל מקום מקחו של בעל הבית גרם לו ואם הוא דבר שאין לו קיצבא אלא שמכר באומד כגון חלוק ופרה וטלית וירק ושדה שלפעמים נמכרים בזול ולפעמים ביוקר ולפעמים בדרך ממוצע כל שמוסיפין לו הוסיפו לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא מכר גמור יש מי שאומר שלא נאמר כן אלא שהיה כן מדעת המוכר שיש לומר שמחמת המעות הוסיף לו אחת יתרה או הוזיל לו אבל אם טעה המוכר עם השליח אין לבעל הבית בזה כלום שאין לומר מחמת המעות הוסיף לו אלא כל שהטעות מעובדי האלילים שאין חיוב בחזרתם הכל לשליח וכן כתבו אחרוני הרבנים אלא שיש מפקפקין בה:

האומר לשלוחו מכור לי משדה שלי לתך והוסיף על דבריו ומכר לו בית כור שהוא שני לתכים אין זה נקרא מעביר על דבריו ליבטל המקח מכל וכל אלא מוסיף על דבריו והלכך מיהא קנוי לו אבל אם אמר לו מכור לי בית כור ומכר לו לתך הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה כלל שאף הוא אומר על כל פנים אני צריך למכור את החצי האחר ולא ניחא לי דליפוש שטרי עלאי ויראוני מוכר כל היום וכן שאם יבאו בעלי חוב לטרוף יהא תרעומת לשני בני אדם עלי אמר לו מכור לי בית כור לאחד ולא לשנים ומכר לשנים קפידא הוי ולא מכר כלום אמר לו מכור לי בית כור לאחד ולא אמר אבל לא לשנים ומכר לשנים אין זה אלא כמראה מקום ואפילו מכר למאה מכר זו היא שיטתנו ומכל מקום גדולי הפוסקים והמחברים פסקו שכל שאמר לאחד אע"פ שלא אמר אבל לא לשנים קפידא היא ולא מכר כלום אבל כל שאמר מכור לי בית כור ומכר לשנים ממכרו ממכר ואפילו מכר למאה ושמא תאמר אם כן היאך החלטנו במכור לי בית כור ומכר לתך שאינו מכר והרי רשאי למכור החצי כור לאחר אפשר שלא פסקנו במכר לשנים שמועיל אלא בשמכרו לשנים בבת אחת ומכל מקום רבים מפרשים מכח קושיא זו שאף מכור לי כור ומכר לתך ממכרו ממכר ואינו יכול לומר לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי ומכל מקום דוקא בדאיפשר לזבוני לההוא דזבין ליה שאין כאן אלא אפושי שטרי וליכא אפושי בעלי דין אבל כל שמכר לשנים בסתם ליכא קפידא הא אי אמר ליה לאחד או לאחד ולא לשנים לשיטתנו קפידא הוי דהכא איכא אפושי שטרי ואפושי בעלי דין ומכל מקום אף למה שפסקו הם דזבין כורא וזבין ליתכא מעביר הוא דוקא בחדא ארעא אבל בקטיני לא דסתמייהו להכי קיימי ויראה לי שאף לדעת הפוסקים באמר לאחד דקפידא הוי דוקא בקרקע אבל במטלטלי ודאי לא הואיל ולא אמר אבל לא לשנים:

כבר ידעת שהנהנה מן ההקדש בשוגג מביא קרבן מעילה נתן לשלוחו מעות של הקדש בשגגת חלין לקנות לו אי זה דבר אם עשה שליח שליחותו בעל הבית מעל ואם לא עשה שליחותו שליח מעל ושמא תאמר ואף בעשה שליחותו הרי אין שליח לדבר עבירה כבר התבאר שבכל התורה כלה אין שליח לדבר עבירה חוץ ממעילה לפיכך אם נתערב בה איסור אחר לא מעל כיצד היה בשר עולה וכיוצא בה לא מעל אלא האוכל שהרי חייב הוא באיסור אחר יתר על המעילה וכן התבאר בתוספת מעילה אבל בקדשי בדק הבית כל שעשה שליחותו שליח מעל:

אמר גזבר לשלוחו תן חתכה לאורחים מאותם שהוקדשו לבדק הבית ואמר השליח להם טלו שתים והם נטלו שלש כלן מעלו שאין השליח מעביר על דבריו של גזבר אלא מוסיף ובאחת מיהא נעשה מקיים שליחות וכן האורחים בשנים נעשו מקיימים שליחות השליח כך נראה לי וגדולי המחברים כתבו שהשליח הואיל ונקרא מוסיף לא עקר השליחות ופטור ואין השליח חייב אלא אם כן אמר טלו שתים מדעתי ואף גדולי המפרשים שתקו להם בה ואין הדברים נראין שהרי לא הוצרכנו לטעם זה אלא לדעת האומר מעביר על דעתו הוא וכבר פסקנו שאינו מעביר אלא מוסיף: