מאירי על כתובות קפג

ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ולא היו לשמעון עכשו דמים שיפרענו וזקפן עליו במלוה שאלו לא זקפן הרי אף הקרקע אינו מכור דקיימא לן במכר לא קנה עד שיתן דמים ונמצא הקרקע ברשות יתומים אלא שזקיפת המלוה עומדת במקום דמים ויש מפרשים זקפן עליו במלוה ר"ל שלא עכבן בידו לאחריות שאם יבא בעל חוב יפייסנו בהם שאלו כן הוה ליה תפישה מחיים ומהניא ואע"ג דבעובדא דמלוגא דשטרי פ"ה א' אמרינן אית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים כלומר שאם אין עדים בכך אינה יכולה לטעון כן בזו הואיל ודמי אותו קרקע בעצמו הם אע"ג דלא תבעינהו מהניא תפישה ולא היו יכולין לומר מטלטלי שבק אבונא גבך אלא מצד שלא היו מעות באותה שעה זקפן עליו במלוה ומת ראובן ובא בעל חוב שלו לטרוף ופייסו שמעון באותו המעות שהיה חייב לראובן הרי היתומים יכולין לומר מלוה זו שהיתה לאבינו בידך מטלטלי נינהו ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא מישתעבדי וחייב שמעון להחזיר להם מעות ואם פקח שמעון מגבה ליתומים בחוב שיש לאביהם עליו אותו קרקע דאע"ג דכל דאית ליה זוזי לא מצי לדחויי אצל קרקע כמו שביארנו בפרק הכותב וכמו שסדרנו את הדין בראשון של קמא במקום פסידא כי האי רשאי לפרעו בקרקע אע"ג דאית ליה זוזי וכן כתבו גדולי המפרשים וראיה לדבר ממה שהקשו בפרק אחרון ק"י א' ולוקמה כגון דאית להו זיבורית ואית ליה לדידה בינונית דאזלי יתמי וגבו בינונית ומגבו ליה זיבורית דאי נמי בשל עולם שמין הא קיימא לן דאין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית ותירץ הני מילי היכא דלא תפיש אבל היכא דתפיש תפיש וכל שכן הכא דדיניהו נמי אארעא והאי תפיש לה לארעא מחיים דמגבי לה ניהליהו והדר גבי לה מיניהו דלא אמרינן ליה הב זוזי הואיל ודיניהו נמי אארעא ועוד כתבו בה טעם אחר שלא נאמר בעלמא דכל דאית ליה זוזי לא מצי לדחויי אצל קרקע אלא בלוה מעות דזוזי אוזיף זוזי שקיל אבל בזו ארעא זבן מיניה וארעא מהדר ליה ויש חולקים בכל אלו ומפרשים דאי פקח שמעון ולית ליה זוזי לא טרח אזוזי אלא יהיב להו ארעא והדר גבי לה מיניהו שהיתומים שגבו קרקע בחוב אביהם בעל חוב גובה אותם מהם:

ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ר"ל בשטר אחד או בזמן אחד שאם בשני זמנים אינו גובה אלא מאותה שלקחה אחרונה אלא שבזמן אחד לקחם וחזר שמעון ומכר שדה אחת מהן ללוי ובא בעל חוב של ראובן לטרוף רצה מזה גובה רצה מזה גובה במה דברים אמורים בשלקח לוי בינונית שדינו של בעל חוב בבינונית אבל אם לקח עידית או זיבורית אף הוא אומר להכי טרחי וזבינית ארעא דלא חזיא לך וכן דוקא בשלא הניח בינונית כמותה אצל שמעון הא אם הניח בינונית אף הוא אומר הנחתי לך מקום במקחיו לגבות הימנו וכבר הארכנו בדיני שמועה זו בראשון של קמא: