מאירי על כתובות קעג

בסוגיא זו שאלו על משנת כתב לה נדר ושבועה וכו' שבועה זו מאי עבידתה כלומר מה שבועה היא חייבת לו שתפטר ממנה אחר שהיא מגורשת ובאה לגבות כתובתה ממנו ופירשוה על הושבת אפטרופיא או חנונית אבל על הפוגמת בטענתה ודאי לא נפטרה בנאמנות זה ורב נחמן אמרה אף על הפוגמת והקשו בה דהא על הפוגמת היא ראויה יותר שתפטר ממנה דמסקא אדעתיה דילמא מיצטרכי לה זוזי ופגמה לה וצריכא לאיפטורי משבועתא אבל לאותובה חנונית ואפטרופיא לא מסקא אדעתא ופירש בה שזו ודאי ר"ל כתב לה נדר ושבועה וכו' מהניא בין בהושבת חנות ואפטרופיא בין בפגימה אפילו פגמה ליורשים וכל שכן משבועת אישתבע לי דלא פריעת ומכל מקום בעד אחד מעיד שהיא פרועה אינה בכלל זה פטור וכן כתבוה גדולי המפרשים אלא שאלה זו על הלכה מקבר בעלה היא שאין היורשין משביעין אותה הוא שואל מאי זו שבועה נפטרה ופירש בה שאין משביעין אותה על מה שנעשית אפטרופיא בין מיתה לקבורה על הדרך שביארנו במשנה והביאו בסוגיא זו סיוע לדבר ממה שאמרו בנכסי יתומים שאין מוכרין אותן בלא הכרזה שלצורך כרגא ר"ל מס המלך המוטל על היתומים ולמזוני ר"ל מזונות שלהם או של אלמנה ובנות ולקבורת אביהם או של אחד מהם מוכרין בלא הכרזה שאין דברים אלו ראויים להתעכב ואף לענין שבועה כלי של קבורה אינה צריכה שבועה וכתבו גדולי המפרשים דוקא לקבורה אבל למזוני אע"ג דמזבנינן בלא אכרזתא שבועה מיהא בעיא וכמו שאמרו בפרק אלמנה ניזונת צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה וכל שכן לכרגא ומכל מקום חכמי ההר כתבו דוקא למזונות שלה אבל למזונות שלהם אינה צריכה שבועה שמא יניחם למות ברעב או תפילם על הצבור:

והכרזה זו בכרגא ומזוני מפרשין אותה בהכרזה שלשים הא הכרזת שעה צריכה ולקבורה מיהא אף הכרזת שעה אינה צריכה ויש מפרשין בכלם הכרזת שלשים ופירוש לקבורה לפרוע מה שלוו לצורך קבורה דהכרזת שעה מיהא בעי הא לכל שאר צרכיהם צריכין הכרזת שלשים ויש מפרשין שאף לכל צרכי היתומים אין צורך להכרזה כגון ללבוש ולמכור ברחוק כדי לגאול בקרוב או ליקח להם ספר תורה וכלי תשמיש וזו שבכאן פירושה למזונות של אלמנה ובנות וכרגא באותה שהיתה מוטלת על אביהם וקבורה בקבורת האב וכן נראה במסכת ערכין:

כבר ביארנו במשנה שכל שכותב נאמנות לאשתו נפרעת בלא שבועה לפי מה שהתנה אם ממנו אם מיורשיו נאמר בסוגיא זו שכל שכתב לה שתגבה כתובתה בלא שום נדר ובלא שום שבועה הואיל ולא כתב ממני אע"פ שלא הזכיר את יורשיו גובה בלא שבועה שכל שלא כתב ממני או אין לי עליך וכן שלא כתב ולא מיורשי דעתו שתפטר בין ממנו בין מיורשיו וכן הדין בנקי נדר ונקי שבועה כלומר שתהא זכאה ונקייה מנדר ושבועה בין שאמר מנכסי שמשמעו כל זמן שהנכסים שלו בין שאמר מנכסיא אילין שמשמעו כל זמן שיהיו נכסים אלו בעולם ונאמר על זה בגמרא בשם אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים כל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ומעתה לדעת אבא שאול אף בהזכיר לה בפירוש ולא ממני ולא מיורשי אינה נפרעת אלא בשבועה שהרי כל שהזכיר נקיות שבועה ולא הזכיר ממנו בפרט אע"פ שלא הזכיר מיורשיו הרי הכל בכלל ואפילו הכי אינו מועיל ואם כן אבא שאול חולק הוא על משנתנו ואין לפרש שאבא שאול מודה במשנתנו ולא אמרה אלא בלשונות אלו אבל כל שהזכיר ממני ומיורשי ודאי פטורה משבועה שהרי כל שלא הזכיר עצמו אע"פ שלא הזכיר יורשיו הכל בכלל ועוד שהרי אמרו למטה בהדיא כשהיו חולקים על דברי ר' שמעון שהיו מפרשים שדבריו חוזרים לנדר ושבועה אין לי עליך שלדעת רבנן כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך ולא ליורשי לא עליך ולא על יורשיך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו לא לה ולא ליורשה ואתא ר' שמעון למימר שכל זמן שתובעת כתובתה מן היורשים צריכה שבועה שאין לבא ליפרע מן היתומים נאמנות כלל ואמרו עליה ר' שמעון כאבא שאול ואחר שפסקנו הלכה כאבא שאול נדחית משנתנו מכחה ולעולם אין נאמנות מועיל ליתומים וכן כתבוה גדולי המפרשים וכן המנהג בנרבונא ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבו שלא אמרה אבא שאול אלא בלשונות אלו ר"ל דלא נדר ונקי נדר אבל כל שהזכיר לא ממני ולא מיורשי ודאי נאמנות מועיל אף מן היתומים ואינו חולק עם משנתנו וזו שאמרו למטה ר' שמעון כאבא שאול הם מפרשים אותה בפנים אחרים אלא שאינם מתישבים שאף גדולי הרבנים פירשוה בדרך אחרת שלא כמו שפירשנו כמו שיתבאר לך בפירושיהם ולא עוד אלא שיש גורסים בה ר' שמעון כרבנן ורבנן כאבא שאול ויש מפרשין לענין פירוש שאבא שאול חלוק עם משנתנו אלא שאין הלכה כמותו אלא בלשונות אלו וכל שלא הזכיר יורשיו בפירוש אין נפרעין מן היתומין אלא בשבועה וכן יש מכריעין שאף בלשון משנתנו אינו מועיל אלא אם כן קונים ממנו על הנאמנות בפרט ונוהגים מתוך כך לכתוב בסוף הכתובה וקנינא מיניה על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל ועל הנאמנות בפירוש וכן הדין בנאמנות של חוב ומכל מקום אם היה בהפך כגון שעשה המלוה נאמנות ללוה שכל זמן שיאמר פרוע הוא יהא נאמן עליו אפילו מת הלוה ונפל השטר ליתומים וזה אומר פרעתי נאמן אע"פ דלא אדכר ליה בהדיא מהימנת עלי ועל ירתאי דשטרא כי האי שטרא ריעא הוא ומכל מקום דוקא בשבועה שהרי לא כתב לו דליתהמן בלא שבועה ואי הימניה אף משבועה הא הימניה וכבר האריכו בדין זה גדולי הפוסקים בהלכותיהם:

גדולי קדמונינו כתבו ששטר חוב שיש בו נאמנות ללוה בין ממנו בין מיורשיו ומת לוה בחיי מלוה ואחר כך מת מלוה ותובעים יתומים מן היתומים שאף לדעת האומרים שאין נאמנות מועיל ליתומים אעפ"כ אין דנין בשטר זה אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא יורשים נשבעים שבועת היורשים ונוטלים הואיל ומן הדין אף בלא שבועה היה ראוי לגבות שהרי פטרו אף מיורשיו אלא שחיזקו הדברים לדעת אבא שאול לומר שאין נאמנות מועיל בהם לא אלמוה כולי האי שתהא כשבועה חמורה לומר בה אין אדם מוריש שבועה לבניו ועוד שהרי אמרו בדבר זה הבו דלא לוסיף עליה כמו שהתבאר במקומו: