מאירי על כתובות קסג

לענין ביאור צריך שתדע שמטלטלי דיתמי לבעל חוב אף לר' מאיר לא משתעבדי שלא אמרה אלא בכתובה ומטלטלי לבעל חוב עצמו אף לרבנן מישתעבדי דמיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה הא לכתובה לר' מאיר מטלטלי משתעבדי אף מיתמי וכדתנן פ' ב' הניח אחיו מעות וכו' כמו שביארנו במשנתנו ושמא תאמר יבם כבעל דמי אף אתה למד כן ממה שאמרו ביבמות צ"ט א' הרי שלקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן שחרר את השפחה וכנסה וכתב כל נכסיו לבנה הרי זה מוכר את אביו לפרוע כתבת אמו והעמדנוה כר' מאיר אלמא ר' מאיר אף ביורשים קאמר דהאי וכתב לבנה סתמא איתמר ולא במקבל מתנה לבד אלא אף במתנת שכיב מרע שהיא ירשה ולרבנן לא מישתעבד אף מן הבעל עצמו וכמו שמצינו במסכת קדושין ס"ה ב' גובה כתבתה מן החבילה והעמדנוה לר' מאיר וכן שאמרו בנדרים ס"ח ב' אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה חייב ליתן לה כתובתה ואמרו עליה שמעת מינה מטלטלי מישתעבדי לכתובה אלמא מאן דסבירא ליה לא מישתעבדי אף מבעל קאמר ואחר שתדע דברים אלו צריך שתדע שמלוה שאדם מלוה לחברו בכלל מטלטלי הוא וכמו שאמרו בפרק מי שהיה נשאוי צ"ב א' ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן שמעון עליו במלוה ומת ראובן קודם שיגבה חובו משמעון ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף לה משמעון ופייסיה שמעון לבעל חוב בזוזי דהוה מיחייב לראובן דינא הוא דלימרו בני ראובן לשמעון אנן מטלטלי שבק אבונא גבך ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא מישתעבדי אחר שכן יש לשאול אחר שר' נתן לא אמרה אלא בבעל חוב כמו שביארנו במה אמרה אם בחיי לוה הרי לדברי הכל מישתעבדי ומה לימדנו ר' נתן ואם ביתמי הרי לדברי הכל לא מישתעבדי והיאך מוציאין ועוד שאם כך במעשה שהזכרנו בסמוך ר"ל ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וכו' יזכה הלוקח בדין מדר' נתן ואפשר שר' נתן בא ללמד בחיי לוה ולענין שהמלוה אף היא קרויה מטלטלי אע"פ שאינה בעין להשתעבד בו בעל חוב עצמו ואלמלא קרא הייתי אומר שאינה בכלל מטלטלי כלל אלא שיהיו כנכסים הראויין לבא שאין מגבין מהן עד שיבאו ומכל מקום חכמי ההר כתבו שלא בא ר' נתן ללמד אלא ליתמי וללמד שאינה בכלל שאר מטלטלין של יתומים אלא כשם שהיה משועבד לזה כך הוא משועבד לזה ונפרע המלוה ממנה אף מיתמי ומעשה שהזכרנו קשה לי לדבריהם קושיא חזקה אלא שאני נדחק לומר שמאחר שהמעות היו בעין הרי הן אצל אותו שזקפן כפקדון והרי הם כאלו היו ביד היתומים והוא ענין מה שאמר מטלטלי שבק אבונא גבך כלומר שהם בעין הא מלוה גמורה אינה בדין מטלטלי דיתמי ומגבין ממנה לבעל חוב אף מן היתומים ובקצת חדושין מצאתי כעין סעד לדברי שהקשו היאך אמר לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה הא איכא מיהא ר' טרפון וממה שאמרו בפרק הכותב פ"ד א' מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשים והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ר"ל לכתבת אשה אלמא מטלטלי משתעבדי לכתובה אף כשאינם בעין מדין מוציאין מזה וכו' ופירשוה במלוה דומיא דפקדון כגון שהיא בעין ועכשו שתקנו הגאונים לגבות מן המטלטלין בין כתבה בין בעל חוב בין מיניה בין מיתמי מגבין לכלם כלם ואפילו מלוה שחייב בה היורש עצמו בנכסי מורישו מוציאין ואין צורך לדברי ר' נתן כלל:

ולענין הסוגיא מיהא יש מפרשין לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא או כר' מאיר דתגבי ממטלטלי דאיתניהו בעיניהו או כר' נתן שלא אמרה אלא בבעל חוב עצמו אבל לא לחוב עצמו שיהא היורש עצמו חייב למורישו דאיכא תרי חומרי אבל חוב דעלמא שאדם חייב ליורשיו נותנין אותו לכתובה לדעת ר' טרפון שאין כאן אלא חומרא אחת והיא חומרא דר' נתן אבל אינם נקראים לדעתו מטלטלי דיתמי הואיל ואינם ברשותם אלא ביד אחרים אבל בכאן מה שיורש עצמו חייב ודאי מטלטלי דיתמי נינהו שמוחזקים הם בידו יותר משאר מטלטלין שהם בעין ברשותם וכן כתבוה רבותי:

האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים ומשכה לא קנה ויראה שאפילו היתה בביתו כן וכן כתבנוה בשלישי של מציעא ל"ד א' ומכל מקום יש אומרים שאם היתה בביתו באותה שעה קנאה ואין נראה כן ואם אמר לו מעכשו ולאחר שלשים קנה ביום שאחר שלשים אפילו היתה עומדת באגם שזהו כמקנה אותה מעכשו על תנאי ונתקיים התנאי ומכל מקום דוקא כשעומדת בסוף שלשים באגם שהוא כסימטא הואיל וסימטא מקום קנין הוא הרי הוא כמי שהיא ברשותו אבל אם היתה עומדת ברשות הרבים לא קנה ואף בעומדת באגם דוקא במה שבידו למכור עכשו אבל מה שאין בידו למכור אינו כלום: