מאירי על כתובות קנו

זה שביארנו באשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה שהבעל מוציא מיד הלקחות גדולי הפוסקים כתבו שאם המעות שנטלה מהם הם בעין אפילו היו ביד הבעל מחזירן ללוקח ואינו יכול לומר שמא הוציאתן או מציאה הוא שמצאה הא אם אין המעות בעין הפסידו דאינהו דאפסידו אנפשיהו שלא היה להם ליקח ממנה וכן כתבוה חשובי הגאונים ומקצת גאונים כתבו שהוא מחזיר דמים שלקחו בהן שלא נאמר איהו דאפסיד אנפשיה אלא לענין בטול מקח ומדמין אותה להכיר בה שאינה שלו ולקחה דמעות יש לו ואינה ראיה כלל דההיא שאני התם דמיניה קא שקיל זוזי ואין אומרין מעות מתנה אבל זו הא בעל לא שקיל מידי ומאי מהדר וקצת תלמידיהם של גדולי הפוסקים כתבו שאם מכרה בנכסי מלוג ואכל הלוקח את הפירות ושתק הבעל עד זמן מרבה או עד שמתה מוציא פירות שאכלו הלוקחים ואין שתיקתו מפקעת את דינו:

זה שביארנו גם כן שתקנת אושא לגופה ולאחר מיתה אבל בחייה אינו מוציא אלא פירות וגוף הקרקע יעמוד ביד לוקח עד לאחר מיתה פירשו גאוני ספרד הטעם משום תקנתא דלוקח שאם ימות הבעל קודם לה יהא הלוקח מוחזק בקרקע ונוח לו בכך וקצת מהם כתבו שאם אמר לוקח לא ניחא לי בהאי תקנתא אלא שקילנא זוזי ומהדרנא ארעא מהשתא אין שומעין לו שאין זה אלא כלוקח שלא באחריות ולא עוד אלא שהוא קל הימנו שבלוקח שלא באחריות אם לא החזיק בה יכול לחזור ובזו משהגיע השטר לידה אין יכול לחזור:

התבאר בתשיעי של בתרא קנ"א א' שהאשה שרצתה להנשא ויש לה נכסים הרבה שאינה רוצה להביאם לבעל ומתיראה שמא יהא בעלה זוכה בפירותיהם או אף בגופם לאחר מיתתה וכתבה כל נכסיה לאחד מבניה או לאחד מקרוביה ואחר כך נשאת ונתגרשה או נתאלמנה שהמתנה בטילה שלא נתכונה זו אלא להבריח את נכסיה מבעלה וכל שמת בעלה או גירשה והיה מקבל המתנה מסרב שלא להחזיר כופין וקורעין את שטרו הואיל ולא שיירה כלום לעצמה ואף בלא מת או שלא גירשה יכולה להוציאם אף בעודה תחת בעלה שאם תאמר שקנאם עד שתתאלמן או תתגרש היאך הקשו ואי לא קנהו לוקח ליקנינהו בעל והרי קנויים הם לו בעודה תחתיו אלא ודאי יכולה היא להוציאם וכן כתבוה בהדיא אחרוני הרבנים ואפילו לא גלתה דעתה בשעת כתיבה שעל דעת כן היא עושה כגון שתאמר הריני רוצה להנשא ואכתוב כל נכסי לפלוני קרובי שלא תהא יד בעלי שולטת בהם אלא אף בסתם כך אנו דנין וגדולי המפרשים מצריכים בה גלוי הדעת ואין הדברים נראין אלא שאף בסתם כן אלא שגאוני ספרד כתבו דדוקא כשלא כתב בשטר דבר שראוי ללמוד ממנו שתהא מתנה מוחלטת אבל שטרות שלנו שכתוב בה מתנת עלמין מתנה חלוטה דלא למיהדר ודאי מתנה גמורה היא ואינה חוזרת אלא בגלוי הדעת ודבר זה דוקא בכתיבת כל הנכסים אבל אם כתבה מקצת נכסיה אינן בדין זה והמתנה קיימת עד שתכתוב לו מהיום לכשארצה או על מנת שאם תנשא ותתאלמן או תתגרש יהו חוזרים לה ולא נאמר דין מברחת אלא בכלם ואע"פ שכל שנתאלמנה או נתגרשה לא זכה המקבל הבעל מיהא אינו זוכה בהם שנעשו כנכסים שאין ידועים לבעל ואינו אוכל פירות ולא יורשם אם מתה ואפילו כתבה למקבל מהיום לכשארצה שאינו קונה כלום עד שתרצה ומכל מקום נסתלק מהם זכות הבעל בין לפירות בין לירשה שאף זה כנכסים שאין ידועים לבעל הם ומכל מקום אם מתה היא הואיל וכתבה לכשארצה אף המקבל לא קנה אלא יורשיה זוכין בהם הא בכתיבת כלם ובמתנה סתם אם מתה זכה המקבל מתנה במתנתו וכן כתבוה גדולי המחברים ויש חולקים בזך ואין דבריהם נראין וכבר כתבנו בדין זה קצת תנאים בתשיעי של בתרא:

אחרוני הרבנים כתבו שהמבריח נכסיו מפני שרוצה ללוות או לישא אשה קנה לוקח שאם לא כן הרי בעל חוב גובה מהן ומה הועיל אלא ודאי לקנין גמור נתכוון ותהא במאמינו לפי אמונת המקבל לא אמרו דין מברחת אלא באשה שאין לבעל בנכסים שאין ידועים כלום ומתוך כך היא מתכוונת להבריח ולעשותם כנכסים שאין ידועים: