מאירי על כתובות קמט

כבר ביארנו שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלים בנשים ושהוסיפו עליהם שמנה ובכללם הזיעה וריח הפה ושמא תאמר והלא שני אלו אף בכהנים נפסלו וכמו שאמרו הזקן והחולה והמזוהם בין קבועים ר"ל שאינם בתוחלת הרפואה בין עוברים ר"ל שישנם בתוחלת הרפואה ופירושם הזקן שהוא רותת ורועד כשהוא עומד והחולה שאינו יכול לעמוד מפני חליו אלא רותת ורועד והמזוהם ובכללו זיעה וריח הפה שזיהום זיעה וריח הפה בכלל מזוהם הוא באמת כך הוא אלא שהכהן יש לו תקנה בזיעה שישפשף גופו ביין או בדברים המצחצחים או בבשמים וכיוצא באלו וכן ריח הפה שיהא נותן לתוך פיו פלפל או זנגביל וכיוצא באלו בשעת עבודה אבל אשה אי איפשר שמא יבא עליה בהיסח הדעת ולא יהא לה מתון בשפשוף ובריח הפה או שמא כל שהוא בקירוב בשר ובדבוק נשיקה אין פלפל וזנגביל מספיקין לכך ומכל מקום אף באשה לא נמנית זיעה בכלל המומין אלא זיעה שאינה עוברת ר"ל הבאה בלא שום סבה של עמל או טורח דרך או רוב מלבוש או חולי עד שאין לומר בה שתהא עוברת בעבור הסבה אבל זיעה עוברת ר"ל שאינה באה אלא מצד סבה אין זה מום:

אף השומא שביארנו שהיא בכלל אותם שהוסיפו על הכהנים שמא תאמר והלא בכהנים אמרו שהשומא אם יש בה שער פוסלת בהם אף בכל שהוא ואם אין בה שיער פוסלת בהם בכאיסר באמת כך הוא אלא שבאשה פוסלת אף בלא שער ובכל שהו ובעומדת על פדחתה ולא על פדחתה ממש שהרי ראה וניפס הוא ולא אמרו אין אדם ניפס במומין אלא משום שאין אדם רואהו להדיא אלא בעומדת על פדחתה ר"ל מצחה תחת כיפת ראשה או סביב שערותיה שפעמים נגלית ופעמים נכסית:

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו לה מומין אלו ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון אם יש עמו מרחץ באותה העיר אף במומין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודק ביד קרובותיו אמר הר"ם מומי נשים יוסיפו על אלו המומין אשר התבארו שם ח' מומין א' ריח רע והוא שירגיש במקומות מגופה ריח רע ב' שתהיה רבת הזיעה ג' שתהיה בפניה שומה בשעור אסר האטלקי או שתהיה שומה פחותה מאסר אבל יהיה בה שער צומח ד' שיהיה בפיה ריח רע ה' שיהיה קולה שעיר שלא כדרך קולות הנשים ו' שיהיו דדיה גדולים יוסיפו על שעור הדדים הידועים באורך ז' שיהיו הדדים מרוחקים עד שיהיה ריוח בין שניהם טפח ח' שכבר נשכה נחש ונתנגע המקום והבריא ונשאר המקום כמוש נפסד המראה דומה לשריפת אש:

אמר המאירי היו בה מומין ועודה בבית אביה וכו' כלומר שאחר שאירסה נתגלה לו שיש לה מום ומכל מקום מום זה הוא ממומין שאיפשר שהיו בה קודם שנתארסה וכן איפשר שנולדו לה משנתארסה אם נמצאו בה בעודה בבית אביה ר"ל כשהיא ארוסה שלא נשאת עדין והבעל טוען שקודם אירוסין היו בה והיה מקח טעות ואין לה כתבה והאב טוען שמשנתארסה נולדו בה ונסתחפה שדהו ויש לה כתבה הואיל ומכל מקום עדין היא בבית אביה על האב להביא ראיה בעדות שמשנתארסה הוממה ואם אינו מביא ראיה תפסיד כתבה שהבעל נאמן הא אם לא נתגלה לו עד שנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה שקודם אירוסין היו שם והיה מקחו מקח טעות ותצא בלא כתבה ואפילו הביא עדים שראוה כן בבית אביה משנתארסה אינו כלום עד שיביא עדים שראוה כן קודם אירוסין כמו שנבאר בגמרא הטעם ופירשו חכמים דוקא במומין שבסתר שיש לו טענה לומר שלא ידע אבל במומין שבגלוי אין לו בהם טענה הואיל והכל רואין בהם חזקתו ששמע או ראה וניפס ולא אמרו אין אדם ניפס במומין במי שיודע בכך קודם שיארס ומכל מקום כתבו גדולי המחברים שלא נאמר דין זה אלא במקומות שמנהג הבנות לילך בשוק ופניהם מגלות אבל מקומות שאין דרך הבנות לצאת כלל יש לו טענה אף במומין שבגלוי ואין הדברים נראין שמכל מקום חזקת בנות הולכות זו אצל זו ויודעות זו בזו ומום גלוי שבהן אינו נעלם ואחר כך פירש שאף מומין שבסתר אם יש מרחץ בעיר אין לו טענה בהם שחזקה בודק הוא בקרובות ושמע וניפס וגדולי המחברים כתבו שאם לא היו לו קרובות טוען אף במקום מרחץ ואין הדברים נראין שלא נאמר קרובות דוקא אלא כל שיש לו עסק עמהן ופירשו בגמרא ע"ז א' שהנכפה כל שיש לו וסת וזמן קבוע הרי הוא כמומין שבסתר ואם אין לו זמן קבוע הרי הוא כמומין שבגלוי ומשנתנו כלה הלכה היא אלא שאתה צריך לבאר בה שבגמרא הקשו עליה מראשה לסופה כלומר מתניתין מני אי ר' יהושע דאמר לא מפיה אנו חיין אפילו נכנסה לרשות הבעל יהא האב צריך להביא ראיה ומשום חזקת ממון ר"ל העמד ממון על חזקתו ואי רבן גמליאל דאמר נאמנת אף בעודה בבית אביה יהא הבעל צריך להביא ראיה שהרי רבן גמליאל אף בכיוצא באלו אמרן ומשום חזקת הגוף ר"ל העמד הגוף על חזקתו כמו שהתבאר בפרק ראשון ותירצוה בשלשה פנים הראשון הוא שר' אלעזר תירצה מי ששנה זו לא שנה זו כלומר ורישא ר' יהושע ותנא בבית אביה שהאב צריך להביא ראיה והוא הדין לבית חמיה וסופא רבן גמליאל ותנא בבית חמיה שהבעל צריך להביא ראיה והוא הדין בבית אביה ואין הלכה כן שהרי פסקנו כרבן גמליאל ומשנתנו ודאי כלה הלכה היא אלא שרבא ורב אשי תירצה כל אחד ואחד מהם כלה לדעת רבן גמליאל והוא שרבא תירץ רישא כאן נמצאו וכאן היו וסופא כאן נמצאו וכאן היו כלומר הואיל ומומין אלו מומין המתחדשים הם הולכים אחר המקום שנמצאו שם וכשנמצאו בבית האב אומרין שכאן היו קודם אירוסין ולדעת זה אפילו בוגרת או יתומה בעל נאמן ורב אשי תירצה רישא מנה לאבא בידך סופא מנה לי בידך כלומר רישא דאמר האב צריך להביא ראיה אף לרבן גמליאל היא שלא אמר רבן גמליאל היא נאמנת משום חזקת הגוף שתהא נוטלת כתבה אלא מפני שהוא מנה לי בידך ר"ל שהיא תובעת כתבה לצורך עצמה שהרי נשאת ומועיל חזקת הגוף לכל שהיא תובעת לצורך עצמה ואף במשנתנו סופא שהיא בבית הבעל וכבר נשאת ונמצאת תביעת כתבתה לצורך עצמה היא נאמנת ועל הבעל להביא ראיה אבל רישא שהיא בבית אביה ומסתמא נערה היא וכשהיא ארוסה נמצאת תביעת כתבתה לצורך אביה ואין חזקת הגוף מועלת לצורך אחרים ונמצא לדעת זה שאם היתה בוגרת או נערה יתומה אף בעודה בבית אביה על הבעל להביא ראיה ויש מפקפקים לפסוק כרב אשי שהוא בתרא ומכל מקום סוגיא האמורה למטה ע"ו א' בדברי שמואל בענין מחליף פרה בחמור במה שאמר ותנא תונא וכו' כרבא רהטה ומתוך כך פסקו כל הפוסקים כרבא ונמצא שכל שעודה בבית אביה בין נערה בין בוגרת או יתומה על האב להביא ראיה וכל שהיא בבית חמיה על הבעל להביא ראיה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אין לך ספק במשנתנו שאין לה מקום אלא במומין שאיפשר שהיו בה קודם אירוסין או שנולדו בה לאחר אירוסין הא אם היו במומין מאותם שאינם מתחדשים כגון אצבע יתירה וכיוצא בו שבודאי קודם אירוסין היה והאב טוען שידע הארוס וניפס אפילו נודע משנכנסה לרשותו על האב להביא ראיה שידע הבעל וניפס אלא אם כן המום מאותם שחזקתו שידע ומכל מקום כל שאינו ממין זה אע"פ שהם מומין הראויים לבא עמה מבית אביה ר"ל מומין שאינם חדשים כל כך כל שנכנסה לרשות הבעל עליו להביא ראיה ומכל מקום יש אומרין שלא נאמרו דברים הללו אלא לדעת רב אשי הא לדעת רבא כל שהם בדרך זה איתרע לה חזקת כאן נמצאו וכאן היו ועל האב להביא ראיה וכן פסקוהו חכמי הדורות שלפנינו: