מאירי על כתובות קא

אע"פ שמזון הבת אינו נגבה בדין התלמוד מן המטלטלין אם יש שם בן יורש ואין לו מי שישמשנו והוא צריך לשפחה או למגדלת שתשמשנו או תגדלנו מעלין לו אפטרופין שלו מזונות בכדי שתזון בהם אחותו עמו ותהא משמשתו וכן כל כיוצא בזה ואע"פ שיש לו מי שישמשנו מבקשין ממנו לזון את אחיותיו מתורת חסד ומדת רחמנות אלא שאין כופין אותו:

מי שמת והניח יורשים גדולים וקטנים והחזיקו הגדולים בנחלה מוציאין מן הגדולים לקטנים בין ממקרקעי בין ממטלטלי שהרי אחים הם בנחלה הן לבנים מן הבנים הן לבנות מן הבנות במקום שאין בנים ואם הניח בנים ובנות ויש שם נכסים מרובים בכדי שיזונו מהם הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות שהבנים יירשו והבנים יזונו מוציאין לבנות מן הקרקעות ולא מן המטלטלין אלא אם כן מתקנת הגאונים או מכח תנאי ובנכסים מועטים אין מוציאין מן הבנות לבנים אלא הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ודוקא מן הקרקע אבל מן המטלטלין מדין התלמוד אין לבנות כלום והבנים יירשו ואין לבנות כלום ועכשו שתקנו הגאונים להיות בנות נזונות מן המטלטלין בנכסים מועטים ניזונים בנים ובנות כאחד שלא תקנו להם במטלטלין אלא להיותם כבנים וכך היא כתובה בתקנת הגאונים ואף גדולי המחברים העידו עליהן כן ולפי דרכך למדת בשמועה זו שאע"פ שאמרו הלכה כר' מחברו אין למדין מן הכללות ובזו הלכה כר' שמעון שאין מטלטלין משועבדים לא לכתבה ולא למזונות:

המשנה השביעית והכונה בה להתחיל בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר לא כתב לה כתבה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז לא כתב לה כל נכסין דאתאיין לי אחראין לכתבתיך חייב שהוא תנאי בית דין אמר הר"ם הנה אם היו לאדם אלף דינרין כלם נכנסין תחת שעבוד כתבה ואע"פ שהיתה כתבתה מנה היא תטרוף כל מה שמכר או נתן אם לא שתמחול בעבורה וזה תקנת שמעון בן שטח בכתבת אשה:

אמר המאירי חכמים תקנו לאשה כתבה על נכסי בעלה אע"פ שלא הביאה לו כלום והוא הנקרא עיקר כתבה ומתוך כך הוא אומר במשנה זו שאע"פ שלא כתב לה כתבה גובה באלמנות או בגירושין בתולה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין ולא סוף דבר במקום שאין כותבין שכלם סומכים על תנאי בית דין אלא אף במקום שכותבין וזה לא כתב יש לה מכח תנאי בית דין ודבר זה כשהוא טוען שאין לה כתבה ומצד שלא כתב לה אבל אם טוען שכתב לה ונפרעה אין לה כלום אחר שאין כתבה יוצאת מתחת ידה ואפילו תבעה ביום מיתה וגירושין ודוקא במקום שכותבין כתבה אבל במקום שאין כותבין כתבה אלא שסומכין על תנאי בית דין גובה ותנאי זה ר"ל עיקר כתבה אין תנאי מועיל בה להפקיעה ר"ל שאפילו התנה בשעת קדושין שישאנה בלא כתבה אין תנאו מועיל וכן כל שהתנה לפחות לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה תנאו בטל וכן יתבאר בגמרא שאם כתב לה מאתים וכתבה לו שנתקבלה מהם כך וכך תנאו בטל והוא הדין אם מחלה מקצתה ולא עוד אלא אפילו כתב לה מאתים ושיעבד לה עליהם שדה שוה מנה או שלא הזכיר לה מאתים אלא שאמר לה שדה זה יהא משועבד לכתבתיך ואינו שוה אלא מנה ולא כתב לה כל נכסין דאית לי יהון אחראין וערבאין לכתבתיך חייב ר"ל ששעבודה גם כן על כל הנכסים וטורפת ממשעבדי לדעת האומר אחריות טעות סופר הוא שהלכה כן ואם התנה בפירוש שלא יהו שאר נכסים משועבדים לאותה כתבה מכל מקום גובה כלה מבני חרי וצריך שתדע שאע"פ שבתנאי בית דין זה שהזכרנו ר"ל עקר כתבה אין תנאי מועיל להפקיעו שאר התנאים מיהא תנאי מפקיעם ואין לך דבר בכל התנאים שהוזכרו הן מאותם שיש לבעל עליה הן מאותן שיש לאשה עליו שאין תנאי מפקיעם אלא שלש והם עונה ועיקר כתבה וירשת הבעל ר"ל שאם התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל אלא אם כן התנה בכך קודם שישאנה כמו שיתבאר אע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים חכמים עשו חזוק כשל תורה והרי בשל תורה מיהא כל תנאי שבירושה בטל ואע"פ שהוא דבר שבממון מפני שנאמר בה לחקת משפט כך כתבוה גדולי המחברים אלא שגדולי המגיהים כתבו בה שאין צורך לחקת משפט שהרי מכל מקום אין אדם יכול להתנות על מה שלא בא לעולם ר"ל שאין לומר למורישו דין ודברים אין לי בנכסיך לאחר מיתתך שאין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות מכל מקום יש אומרים שזכות הבעל בנכסי אשתו כעין שיעבוד הוא ותנאי שבה אינו אלא כעין מחילה ומחילה לדעתם אין בה דין דבר שלא בא לעולם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: