מאירי על הוריות ו

בית דין זה שהוראתם מחייבת קרבן צבור לשוגגים על פיהם אינו אלא בבית דין הגדול של שבעים ואחד ואם חסר אחד מהם אינו כלום ואם חסר מופלא שבבית דין אפילו השלימו אחר במקומו אינו כלום הא נצטרפו אחרים עמהם בהוראה אין מצריכין שיורו כלם אלא כל סנהדרין:

הורו רוב סנהדרין ואמר להם אחד מהם או מיעוט הסנהדרין שטעו ורבו המתירין והתירו אין זה כלום הא אם שתקו הואיל והורו רבם ולא היה שם חולק אע"פ שלא הודו לדבריהם אף בכרכוש הראש הואיל ושתקו מ"מ ושגגו רוב העם על פי הוראתם דינם בקרבן צבור ומ"מ אלו ששתקו הואיל ונודע להם הטעות לא נקראו תולין בבית דין וחייבים בקרבן עצמם:

כשם שאם חסר אחד מן הסנהדרין אין ההוראה מחייבת קרבן צבור כך אם היה בחשבונם אחד שלא היה ראוי להיות ממונה בסנהדרין כגון גר או נתין או ממזר או זקן או שלא ראה בנים אין זה הוראה המחייבת קרבן לצבור כמו שיתבאר:

בית דין שהתקינו לתקן איזו תקנה לאסור איזה דבר או לגזור איזו גזרה צריך שיבדקו תחלה אם רוב הצבור יכולין לעמוד בה אם לאו וכל שיראה להם אחר בדיקתם שאין רוב צבור יכולין לעמוד בה אין להם לגזרה כלל נראה להם מתחלה שיהו יכולין לעמוד בה וראו אחר גזרתם שאין יכולין לעמוד ושלא פשטה ברוב צבור הרי זו בטלה ואין להם להשתדל בהעמדתה היו סבורים אחר גזרתם שפשטה בכל ישראל ולאחר זמן בדקו בכל ישראל ומצאו שלא פשטה אפילו נזדמן כך בזמן בית דין של אחריהם יש לאותו בית דין לבטלה אפילו היה הראשון גדול בחכמה ובמנין וכן התבאר במסכת ע"ז ל"ו א':

כבר ידעת היאך הזהירה תורה על הדיינים והחמירה בהם בכל צד שלא לעות את הדין אף כל שמצטרפים עמהם בהוראה אע"פ שלא נתמנו בדיינים צריך שידקדקו בדבר ולא יתרשלו בעצמם מצד שלא נתמנו על כך שהקולר תלוי אף בצוארם ואפילו תלמיד לפני רבו שראה הטיית הדין לא ישתוק אלא יודיע דעתו עד שיצא הדבר לאמתו מגדולי החכמים כשהיה דין בא לפניהם היה מכנס הרבה מן היודעים עד שמתוך כלם יצא הדין לאמתו ואף באיסור והתר ראוי לעשות כן כדי שיתרחק מן המכשולות שרוב דעות מגלים את הצפונות ועצים קטנים מדליקים את הגדולים:

המשנה השניה והוא מענין משנה שלפניה והוא שאמר הורו בית דין כלומר וכבר שגגו רוב העם על פי הוראתם שנמצא הצבור חייבים בקרבן ואח"כ נודע להם טעותם וחזרו בהם בין שהביאו כפרתם בין שלא הביאו כפרתם והלך אחד אח"כ שלא נודעה חזרתם ושגג על פי הוראתם ר' שמעון פוטר ור' אליעזר אומר ספק ולענין פירוש לפי מה שכוללת סוגיית הגמרא אתה צריך לבאר שהם סוברים יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ואע"פ שבמסכת שבת פרק המצניע צ"ג א' אמרו במקצת נסחאות ר' שמעון לטעמיה דאמר יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב וכן ביבמות פרק האשה רבה אמרו כן בר' אליעזר אפשר שהם שונין בכאן משנתם לדברי חכמים של משנה ראשונה ומ"מ לענין פסק אתה מפרשה שר' שמעון פוטר ומצטרף עם רוב הצבור ור' אליעזר אומר ספק ומפרש בגמ' לדעתו שמביא אשם תלוי ואח"כ אתה מפרש דבר זה דוקא בשישב לו בביתו כלומר שהיה במדינה והרי שהיה לו לשאול ולחקור וכיון שלא חקר הרי זה כמי שנסתפק אם חטא אם לא חטא אבל מי שהלך למדינה אחרת הרי זה תולה בבית דין לגמרי ופי' בגמ' שאפילו לא יצא עדין הואיל והוא נבהל לצאת תולה בבית דין הוא ולענין פסק בהלך למדינה אחרת או נבהל לצאת תולה בבית דין הוא ומצטרף עם רוב הצבור אע"פ ששגג אחר ידיעה וביושב בביתו יש פוסקים שהוא באשם תלוי ויש פוסקים שהוא חייב בקרבן יחיד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז אע"פ שמשל צבור הם באים לא היו נוטלין אותם מתרומת הלשכה אלא גובים הגזברים אותם מבעלי בתים מתחלה ולוקחין אותם ושמא תאמר במשנתנו שאמרה אפילו לאחר שהביאו כפרתם היאך אפשר בהביאו כפרתם שלא ידע אפשר שגבו סתם או שלא היה בביתו:

מי שנסתפק בעברה שזדונה כרת ושגגתה חטאת כגון שאכל חתכה ספק חלב ספק שומן ונודע לו מביא אשם תלוי כיצד כגון שהיתה לפניו חתכת חלב וחתכת שומן ואכל אחת מהן בחזקת שומן ואח"כ נסתפק איזו אכל אבל אם היתה לפניו חתכה ספק חלב ספק שומן ואכלה בחזקת שומן ואח"כ נולד לו ספק אם שומן היתה אם חלב היתה אין כאן אשם תלוי שאין אשם תלוי עד שיהא שם אסור קבוע וידוע כגון זה שהזכרנו וכגון שאכל חלב ונסתפק אם כזית אם פחות מכזית אשתו ואחותו בבית ובא על אחת מהן ואין ידוע לו איזו וכן אחד אומר מת בעלה ואחד אומר לא מת או ספק מגורשת שהרי מ"מ נקבע האסור אכל חתכה ספק חלב ספק שומן או ספק נדה או ספק ערוה הואיל ואין כאן איסור קבוע וידוע אין כאן אשם תלוי וכן ספק מקודשת לא נקבע האיסור: