מאירי על הוריות יז

כבר ביארנו שכל ששגגתו בקרבן עולה ויורד נשיא ומשיח חייבין בה כשאר הדיוטות ר"ל בקרבן העשיר ואי אתה יכול לומר דלות במלך ובכהן משיח שהמלך עשיר הוא על כל פנים וכהן גדול הרי אמרו עליו הכהן הגדול שיהא גדול בכח ובנוי ובעושר ואם אין לו שיגדלוהו משל אחיו כל אחד כפי עשרו אלא שדברים אלו אינם אלא למצוה הא כל שנתמנה אע"פ שאין שם אחת מכל אלו נתמנה:

נשיא שנצטרע לענין קרבן עולה ויורד אין אנו צריכין ללמוד הימנו כלום שהרי אף בנשיאותו פסקנו שהוא כהדיוט אבל לענין שהוא מביא קרבן חלוק בפני עצמו אם נצטרע יתבאר דינו למטה בפרק שלישי בין שנצטרע אחר חטאו בין נצטרע ואח"כ חטא:

כהן גדול מצוה עליו להביא עשירית האיפה בכל יום והיא הנקראת חבתי כהן גדול על שם שהיתה עשויה במחבת והיא המפורשת בתורה בפרשת צו:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ואמר על זה כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה יחיד כלומר הדיוט מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר וכהן משיח ובית דין מביאין פר והם הקרבנות המפורשים בסדר ויקרא שכבר ביארנו ענינם ובע"ז יחיד נשיא ומשיח מביאין שעירה והיא עז בת שנתה ובית דין מביאין פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת והוא הקרבן האמור בפרשת שלח לך וכל שבבית דין פירושו בהוראתם עם שגגת צבור וכהן משיח בהוראת עצמו ושגגת עצמו כמו שהתבאר כל זה בפרק ראשון אשם תלוי והוא הבא על ספק אם שגג בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה יחיד ונשיא חייבין בו כהן משיח ובית דין פטורים שאינם בתורת אשם כמו שביארנו אשם ודאי והם הבאים על המעילות ועל הגזלות ועל החרופה והנזיר והמצורע יחיד ונשיא ומשיח כלם חייבים בו שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו יחיד ונשיא וכהן משיח כלם חייבים בהם ומביאין קרבן והמלך והכהן מביאין קרבן הנאמר בהם בעשירות וזה שאמר אח"כ לדעת ר' שמעון אלא שאין כהן חייב על טומאת מקדש וקדשיו אין הלכה כן אלא שאף הוא חייב בה ומה הם מביאין קרבן עולה ויורד כלומר קרבן הכתוב בהם ומביא הדיוט כפי השגתו ומלך וכהן בעשירות ר' אליעזר אומר נשיא מביא שעיר ואין הלכה כן אלא שוים הם הקרבנות באלו לכל לא נתחלקו הקרבנות אלא למצות שחייבין על שגגתן חטאת אבל בעולה ויורד הכל שוים:

זהו ביאור המשנה וכלה חוץ ממה שפירשנו מדברי ר' שמעון ור' אליעזר הלכה פסוקה היא וכל שחלקנו בפרקים אלו בין כהן משיח ומלך ובית דין וצבור ושאר העם לא נאמר אלא בשגגה ולענין הקרבנות אבל בזדון ולענין העונש אין מלך ואין שר יחדו יסופו בעונש הנגזר בכתוב לא ישא פני איש ודל לא יהדר בריבו אלא שמלכי ישראל אין דנין ולא דנין אותם כמו שביארנו בשני של סנהדרין וברוך הגומל לחייבים טובות ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

ונשלם הפרק תהלה לאל: