מאירי על הוריות יב

לדעת האומר ששבט לוי אינו קרוי קהל על כרחך אי אתה מוצא שנים עשר פרים בפר העלם דבר אלא שתחשוב אפרים ומנשה בשני שבטים ולפי סוגיא זו אינם נמנים לענין זה אלא בשבט אחד שנאמר על שם אחיהם יקראו בנחלתם לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר ואע"פ שנחלקו בדגלים ונשיאים לא היה אלא לחלוק כבוד לדגלים ולנשיאים ומעתה אתה זקוק לומר ששבט לוי קרוי קהל וכן הדין נותן:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

הורה כהן משיח וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא שיסוד זה הפרק אמנם הוא בביאור עניני קרבן כהן משיח ונשיא ובקצת ענינים שבשניהם עם קצת דינים כלליים בעניני אשם ועל זה הצד יחלק ענין הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר עניני קרבן כהן משיח על איזה צד משתנה מקרבן הדיוט ועל איזה צד חייב ועל איזה צד פטור השני לבאר שיש עברות שאינן בדין קרבן צבור וקרבן כהן משיח אע"פ שזדונן כרת אע"פ ששגגתן חטאת הואיל ואינו קבוע ויתגלגלו בחלק זה קצת דברים בעניני אשם תלוי השלישי בחלוק הקרבנות איזה קרבן לצבור ואיזה לכהן משיח ואיזה לנשיא ובאיזה צד קרבן צבור ומשיח ונשיא חלוקין זה מזה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הורה כהן משיח וכו' כלומר שלא אמרו בכהן משיח שיביא פר אלא על הדרכים שהצבור מביאו בהוראת בית דין שדינו לענין הוראת עצמו כדין הקהל להוראת בית דין ומתוך כך פרט בענינים אלו שאם הורה לעצמו בטעות ושגג על פי אותה הוראה על דרך בית דין שהתירו בשוגג ושגגו הקהל על פי הוראתם חייב אבל הורה שוגג ועשה מזיד או הורה מזיד ועשה שוגג פטור לגמרי שזה כלל בכהן משיח שאינו מביא קרבן כלל אלא בהעלם דבר ר"ל הוראת טעות עם שגגת מעשה אבל אם שגג במעשה בלא שום הוראה אינו מביא קרבן כלל הורה בפני עצמו ר"ל בטעות ועשה בפני עצמו שוגג על פי הוראתו על הדרך שכתבנו מתכפר לו בפני עצמו ר"ל שמביא פר הורה עם הצבור ר"ל עם הבית דין ושגג הוא והבית דין בהוראתם ושגג עם הצבור במעשה מתכפר בכלל הצבור בפר העלם דבר של צבור הואיל ועל הוראת בית דין סמך אע"פ שהורה עמהם ואם לא היה שם קרבן צבור כגון ששגגו מיעוט הקהל הוא פטור לגמרי משום קרבן וכשם שאין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת אבל לא בעקירת כל הגוף כך הדין בכהן משיח להוראת עצמו כגון זורק מרשות לרשות וכן בע"ז בהשתחואה שלא בפשוט ידים ורגלים על הדרך שביארנו בפרק ראשון וכן כשם שאין דין קרבן צבור אלא בהעלם דבר ר"ל בהוראת בית דין עם שגגת מעשה כך במשיח וכן בע"ז אין בית דין חייבין ר"ל שאין בה דין קרבן צבור אלא בהעלם דבר ושגגת מעשה ואע"פ שלא שנו בזה וכן המשיח פי' בגמ' שהדין כך הוא מ"מ שאף בע"ז אע"פ שאין קרבנה חלוק לכהן משיח מנשיא ושאר הדיוטות מ"מ אין כהן משיח חייב שום קרבן בשגגת מעשה לבד אא"כ בהעלם דבר וכן שאין קרבן צבור אלא בהוראת דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כך המשיח אבל אם הורה בדבר שזדונו אשם ודאי אין בהם אלא דין יחידים לעושים הן הדיוט הן כהן משיח הן נשיא כמו שיתבאר וכן בע"ז אין שם קרבן צבור אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כגון השתחואה ולא במגפף ומנשק וכן במשיח וכן אתה צריך לבאר בענינו שיהא מופלא וראוי להוראה אע"פ שלא הוזכר כמו שיתבאר בגמרא כללו של דבר כל שהוא בהוראת עצמו עם שגגת מעשה חייב על הדרכים שהצבור חייב בהוראת בית דין וכל שחסר אחת מהן פטור משום קרבן ואם הורה ושגג בע"ז כפי הוראתו מביא שעירה שהרי קרבן יחיד בע"ז לא נשתנה בין משיח בין נשיא בין הדיוט כמו שהתבאר אבל אם שגג במעשה בלבד או שחסר אחד מן הדרכים שבארנו בצבור עם בית דין אינו מביא קרבן כלל לא בע"ז ולא בשאר מצות:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

כהן משיח שהורה לעצמו ושכח מאיזה טעם הורה ומ"מ בשעת מעשה עשאו על סמך הוראתו הרי זה בדין קרבן כהן משיח ואין אומרין שאלו היה זכור הטעם היה חוזר בו והרי הוא כאלו חזר בו אלא דנין אותו כהורה ושגג על פי הוראתו לגמרי וכן הדין בבית דין אצל צבור: