מאירי על גיטין צו

הבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו שאע"פ שלא חזרה לו בחייו מ"מ הואיל והתורה זכתהו בחזרה הרי הוא כמוחזק בידו ואינו בכלל נכסים הראויים אלא בכלל המוחזקים וכן בכורו של לוקח נוטל בה פי שנים לזמן הקצוב לו עד היובל:

בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ר"ל שאם בא לדון עם אדם בגוף קרקע מקרקעות שלה של נכסי מלוג בלא הרשאה יכול שכנגדו לומר לאו בעל דברים דידי את שקנין פירות שלו אינו כקנין הגוף ומ"מ אם היה לו לדון על הפירות מתוך שהוא בא עמו לדון על הפירות יכול לדון עמו אף על גופו של קרקע ולדעת זה אנו גורסין ולא אמרן אלא דלא נחית לפירא אבל דנחית לפירא מגו דמשתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא ומ"מ כל שאין לו דין על הפירות אע"פ שהיו שם פירות הואיל ואין לו דין עליהם אינו דן על הגוף ומ"מ יש פוסקים שכל שיש שם פירות הואיל ויכול לדון על הפירות שהם שלו לגמרי דן על העקר ואינו צריך הרשאה והם גורסין ולא אמרן אלא דליכא פירא אבל איכא פירא מגו דמשתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:

ונשלם הפרק תהלה לאל. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

פרק חמישי בע"ה ובישועותו:

הנזיקין שמין להם בעידית וכו' זה הפרק כלו הוא שלא ממין המסכתא אלא שמתוך שנתגלגל בפרק השולח בדברים שנאמרו מפני תקון העולם היתה הכונה לבאר ממין ענינים אלו עוד כגון בניזקין ששמין בעידית מפני תקון העולם שלא יהו קופצים להזיק ושלא ליפרע ממשועבדים במקום בני חורין ושלא ליפרע מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ושלא להוציא לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים וכן מוצא מציאה שלא ישבע שכל אלו מפני תקון העולם הם ומה שנאמר בסוף המשנה מפני תקון העולם על כלם הוא חוזר והיתה הכונה גם כן לבאר קצת דברים הדומים לתקון העולם שנאמרו מפני דרכי שלום ועל ידי שהוזקק להזכיר דין נכסי יתומים נתגלגל על ידי זה בענין אפטרופסות של יתומים וכן על ידי שהזכיר בדינין אלו הניזקין הזכיר גם כן דין היזק שאינו ניכר ודין קצת גזילות שתקנו בהן ליטול את דמיהן ונתגלגל מזה בהיזק הבא מגוי תקיף לישראל בדין סיקריקון ועל ידי שהוזכרו בו דברים אלו שתקנו בהם מצד התקנה כמו שאמרו הושיב רבי בית דין ונמנו הזכיר בו דין הקנאת חרש ופעוטות שהם מצד תקון הנהגה לא מצד דין גמור וכן באו עניני זה הפרק מגלגול לגלגול אחד על ידי חברו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון בדיני הנכסים לענין פירעון לאי זה ענין נפרעין מן העידית ולאי זה מן הבינונית ולאי זה מן הזבורית וכן לאי זה דבר נפרעין דוקא מן הבני חורין ולאי זה מן המשועבדים השני במוצא מציאה שלא ישבע השלישי בענין אפטרופסות של יתומים הרביעי בענין היזק שאינו נכר ועל יד שהזכיר בה כהנים שפגלו במקדש נתגלגל בה לעדותו של ר' יוחנן בחטאת גזולה ונמשכו עמה קצת ענינים אחרים שבאותה עדות וכן שהוצרך להביאה מצד מריש שגזלו ובנאו בבירה ליטול את דמיו מפני תקון העולם ר"ל תקנת השבים וכן אף בחטאת גזולה מפני תקנת המזבח החמישי בענין סיקריקון הששי בענין הקנאת חרש ופעוטות השביעי בענין הנאמרים מפני דרכי שלום זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שבאו בו קצת דברים אחרים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית ר' מאיר אומר אף כתובת אשה בבינונית:

אמר הר"ם פי' עידית הטובה שבקרקעות והמשובחת והזבורית היותר פחותה והיותר רעה ואמר השם מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם נפל המחלקת בזאת הכונה למי אם שב על הניזק או על המזיק ואפי' למי שאמר מיטב שדהו על ניזק מפני תקון העולם יקח הנזק שעור הנזק בטוב מה שהיה אצל המזיק כדי שלא תתרבה ההיזק בין האנשים ובין בעל חוב מן התורה שיגבאו מן הזבורית לאמרו ית' בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה ולא יוציא אדם מביתו אלא היותר פחות והמעט מועיל אבל אמרנו בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין והעמדנו האשה בזבורית על עקר דין בעל חוב ולא נאמר שכתיבתה יהיה בזבורית לא תנשא לפי שהיא יותר משתדלת בנשואין יותר מן האיש ואין שם נעילת דלת ואין הלכה כר' מאיר:

אמר המאירי הניזקין ר"ל הן שהזיקו בגופן הן שהזיקו על ידי ממון ששמירתם עליו כגון ארבעה אבות נזיקין ותולדותיהם אם אין למזיק מעות או מטלטלין לפרוע דמי נזקו מהן והוא נצרך לפרעו מן הקרקע שמין לו מן העידית שבבכסיו בכדי נזקו לשלם את הנזק ופי' הענין ששמין לו בעידית של מזיק ואין צריך לומר אם נכסי המזיק פחותים עד שהעדית שלו כזיבורית של ניזק או של עולם שהרי אי אפשר לו לפרוע אלא מה שיש לו אלא אף כשנכסים שלו מושבחים עד שזיבורית שלו כעידית של ניזק או של אחרים משלם מעידית שבנכסיו ודבר זה אם הוא מן התקנה או מן הדין נחלקו בו ר' ישמעאל ור' עקיבא שלדעת ר' ישמעאל מן התורה בדניזק שיימינן ר"ל שכל זמן שיהו נכסי המזיק מושבחים יותר משל ניזק נותן לו מנכסיו כעין עידית של ניזק שלדעתו מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם פירושו מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק ומשנתנו מדרבנן ומפני תקון העולם שיאמר אדם למה אני גוזל למה אני חומס למחר בית דין באין מצד תקנותיהם ויורדין בנכסי ונוטלין שדה נאה שלי ולר' עקיבא אף מן התורה כן וכמו שאמר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית ר"ל מעידית של מזיק ואם כן מה שנאמר במשנה זו מפני תקון העולם פירושו לענין ניזקין שהתורה אמרה כן לתקון העולם ולדעת ר' שמעון נאמרה שהיה רגיל תמיד למידרש טעמא דקרא והוא שאמרו ר' שמעון אומר מפני מה אמרה תורה הניזקין שמין להם בעידית מפני הגזלנים והחמסנים שיאמר אדם למה אני גוזל למה אני חומס למחר בית דין באין ויורדין לנכסי ונוטלים שדה נאה שלי וסומכים על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם וכבר ידעת שהלכה כר' עקיבא:

ובעל חוב בבינונית אף זו נחלקו בגמ' שלדעת ר' שמעון דין תורה שיהא בעל חוב בעדית שמאחר שהלוה לו מעותיו שהם מיטב כל הנכסים דין הוא שיפרענו בעידית אלא שתקנו שלא ליפרע אלא מן הבינונית שלא יראה אדם שדה נאה לחברו ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבה בחובי ושמא תאמר היה להם לתקנו בזיבורית שמא תנעול דלת בפני לווין ולדעת עולא דבר תורה דין בעל חוב בזיבורית שנאמר בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכליו ואע"ג דמטלטלין כל מילי מיטב הוא מ"מ כשם שבמטלטלין מגבהו מן הפחות אף בקרקעות כן ועקר הדברים שלא נאמר במטלטלין כל מילי מיטב הוא אלא בפירעון שהוא עומד למכור ואי לא מיזדבן הכא אזיל ומזבין ליה בדוכתא אחריתי אבל קרא דבחוץ תעמד במשכון כתוב והואיל ואין בידו למכרו אין אומרים כל מידי מיטב הוא אע"פ דנוהו בפחות שבכלים והוא הדין לקרקעות וזהו שבתלמוד המערב אמרו על זה למדו קרקעות מן המשכונות ר"ל ליפרע מן הזיבורית אלא שתקנו ליפרע מן הבינונית שלא לנעול דלת בפני לווים וגדולי הפוסקים כתבוה כאן כלשון ראשון אלא שגדולי המחברים וגדולי המפרשים ורוב הפוסקים כתבוה כלשון אחרון:

וכתובת אשה בזבורית לטעם ראשון שהרי אף בעל חוב היו מורידין אותו לזיבורית מן התקנה אלא שנמנעו מטעם נעילת דלת ובאשה אין בה נעילת דלת שיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ולטעם אחרון הרי היא בדינה שהרי אף בעל חוב לא העלוהו בבינונית אלא מטעם נעילת דלת ואשה אין בה נעילת דלת כמו שכתבנו בטעם ראשון:

משנה אין נפרעין מנכסים משועבדים מקום שיש נכסים בני חורין אפי' הן זבורית אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזבורית אמר הר"ם דמיון זה שהיה ראובן כבר הזיק לשמעון ונתחייב ואחר זה מכר ראובן עדית שלו ונשאר זבורית יקח שמעון שעור הנזק מן הזבורית הנמצא אשר הוא בן חורין ולא יאמר אני דיני בעדית וכבר מכר מה שהיה ראוי אלי הנה אוציא הקרקע ההוא מיד הקונה לא יעשה זה אלא אם כן לא ימצא אצל ראובן דבר שיפרע ממנו:

אמר המאירי אין נפרעין מנכסים משועבדים ר"ל אפי' לנזקין במקום שיש בני חורין אפי' היו הבני חורין זיבורית ואין הניזק יכול לומר כבר נשתעבד לי העדית שמכרת הואיל ואחר ההיזק מכרם וכן הדין בבעל חוב שאם מכר זה הבינונית שהיה דין הבעל חוב עליו ושאר הזיבורית ולא עוד אלא אפי' מכר אחר כן הזיבורית ונמצא עכשו הכל משועבד אינו גובה אלא מן הזיבורית שנמכר באחרונה שהרי הלה אומר לו הנחתי לך מקום כו' ומ"מ בדאישתדוף בני חרי חוזר למשועבד האחרון כמו שכתבנו בפרק מי שהיה נשאוי וכן אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית:

משנה אין מוציאין לאכילת הפירות ולשבח הקרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם אמר הר"ם כאשר גזל ראובן קרקע משמעון והיה מלא פירות ואכל ראובן הפירות והפסיד הארץ כשחפרה והרס אותה הנה כאשר בא שמעון ליפרע מראובן הפירות אשר אכל ומה שהפסיד בקרקע מנכסי ראובן ואפי' ממשעבדי וגובה את הפירות מנכסים בני חורין וזהו ענין אמרו לאכילת פירות וכן כאשר לווה ראובן לשמעון מאה דינרין דרך משל עוד מכר שמעון אחר לקיחת החוב מראובן קרקע ללוי בחמשים דינרין דרך משל עוד ירד לוי בזה הקרקע והשביח והוציא ממנה ממון עד שהשביחה וחזרה שוה מאה דינרין מפני השבח עד בא ראובן אחר זה וטרף מלוי את הארץ ההיא בק' דינרין אשר לו אצל שמעון בחמשים דינרין שהדין אצלנו בעל חוב גובה חצי שבח וישוב ראובן אל שמעון באותן ע"ה ויתבע אותן לפי שכבר הוציאו ראובן מידו ויפרע חמשים דינרין מממון שמעון ואפי' ממשעבדי והרי הם אשר קנה בו עקר הקרקע לפי שאם לא מצא דבר אצל שמעון יוציא מיד הקונה אשר קנה מן שמעון מאחר קניית לוי וכן הדין אצלנו ויפרע הכ"ה משמעון גם כן אבל מנכסים בני חורין ואם לא ימצא אצלו כלום תשאר על שמעון בדמיון החובות כלם וזהו ענין אמרו לשבח הקרקע ואמ' למזון האשה והבנות מבואר וכבר התבאר בכתובות וזה כלו מפני תקון העולם שלא יוציא מיד מי שקנה אלא בדבר מחויב מפורסם חוזק החיוב:

אמר המאירי אין מוציאין לאכילת הפירות וכו' מנכסים משועבדים אלא מבני חורי ואכילת פירות הוא בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי באחריות בא שמעון וטרף שדהו מלוי ומצא שם פירות ונטל הכל כשבא לגבות לוי משמעון את הקרן גובהו אף מנכסים ששעבד אח"כ הואיל ואין לו בני חורין אבל הפירות אינו גובה אלא מבני חרי ואם אין שם בני חורין הרי הן עליו חוב וכן הדין בשבח קרקעות על הדרך הנזכר ר"ל שהושבח הקרקע ביד הלוקח והרי הנגזל בא ונוטלו אלא שאם הושבח מאליו נוטלו בלא דמים ואם הושבח בהוצאה והשבח יתר נוטלו בהוצאה כשבא לגבות מן המוכר גובה הקרן מנכסים משועבדים והשבח מבני חורין אף בעל חוב הבא לטרוף מצד חובו אם יש שם פירות שלא נתלשו טורפם עם הקרקע וכן בשבח הבא מחמת הוצאה נוטל ממנו חציו כמו שביארנו דברים אלו כלם בראשון של מציעא ומעתה אף אתה יכול לפרש דבר זה בבעל חוב שבא לטרוף והלוקח חוזר למוכר וגובה הקרן ממה ששעבד אחר כן והפירות וחצי השבח מבני חרי אלא שאם תפרשה בבעל חוב אתה צריך לשאול אם מכר הלוה אחר שמכר לזה הנטרף היאך טרף זה ממנו וכבר הניח מקום ודבר זה כבר ביארנוהו במקומו בשעשאו אפותיקי מפורש ויש שפירשוה בדרכים אחרים כמו שכתבנו שם ומכל מקום אנו רגילים לפרשה כאן בנגזל אע"פ שבקצת סוגיאות שבתלמוד נאמרה בבעל חרב על הדרך שהזכרנו:

ומזון האשה והבנות כבר ידעת שהן תנאי כתבה להיות האלמנה ניזונת מנכסיו לאחר מותו כל זמן שתהא צרורה באלמנות והבנות עד שתנשאן ודברים אלו כלם לא נאמרו אלא מפני תקון העולם שלא לטרוף מן המשועבדים אלא דברים שנכתבו בהדיא שחיובם מפורסם כמו שיתבאר בגמרא וכן בזו שאמרו ביתומים שאין גובין מהם אלא מן הזבורית תקון העולם הוא להקל בדין היתומים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זה שאמרו לדעת ר' ישמעאל מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק לא לענין הדבר המוזק נאמר כלומר שאם הוזק בפחות ישתלם בשיעורו כחשוב אלא לענין הפירעון ר"ל שאם אכל שור של מזיק ערוגה פחותה אין אומרין שאע"פ שאכל פחותה שיהא הניזק בורר יפה שבערוגותיו או שאם אכל ערוגה בין הערוגות ולא נודע אם מן הפחותות אם מן החשובות שישלם דמי חשובה שהמוציא מחברו עליו הראיה אלא לא נאמר אלא לענין הפירעון ר"ל לשלם דמי מה שאכל מעידית שבנכסי הניזק עד שאם היתה עידית של ניזק כזיבורית של מזיק שלא יהא חייב לו לשלם אלא מזבורית שלו ולר' עקיבא מיהא שהלכה כדבריו בדמזיק שיימינן ומשלם לו דמי מה שהזיק מן העידית שלו ומ"מ לענין הערוגות יראה לי שאם אכל ערוגה בין הערוגות ולא נודע ערכה אם ערך כל הנשארות שוה נותן כדמי אחת מהן ואם אין הנשארות שוות משלם כדמי פחותה שבהם עד שיביא ראייה: