מאירי על גיטין פח

יתבאר ביבמות פרק אלמנה שהמכנסת מטלטלים לבעלה בשומא אפרעך בנכסי צאן ברזל וגרשה או שמת שאם היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן שהדין עמה משום שבח בית אביה ומ"מ אם הדבר בהיפך ר"ל שהיא אומרת דמים אני רוצה והוא אומר טלי כלים אלו הבאים עמך ודאי אינו כופה אותה בכך שהרי קבלם עליו בשומא בדמים ותקנה הוא שתקנו לה משום שבח בית אביה אם היא רוצה בכך מעתה בן בבל שנשא אשה בארץ ישראל ודעתו לחזור לבבל והכניסה לו עבדים בצאן ברזל הרי זה ספק אם נדון אותה כמוכרתם בחוצה לארץ שמא הואיל והדין עמה כדידה דמי ואין כאן מכר או שמא הואיל ומ"מ הוא משתמש בהם כדידיה דמו ומה שאמר כיון דמשעבדי ליה לפירא לאו דוקא שהרי קנויין הם לו לגמרי עד שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו אלא מאחר שהיא נוטלתם וכן שאין לבעל רשות למכרם לכתחלה כמו שיתבאר שם הוא קוראו כעין תשמיש פירות:

ולענין ביאור מה שאמרו בסוף השמועה תיבעי למאן דאמר הדין עמו כיון דהדין עמו כדידיה דמי או דילמא הואיל ולא קנו ליה גופייהו כדידה דמיין ודאי ראוי לתמוה למאן דאמר הדין עמו מה נשאר לה בהם עד שיאמר דלא קנו ליה גופייהו ועיקר הפירוש שאע"פ שהדין עמו ויכול לומר דמים אני נותן מ"מ כל שאינו נותן לה דמים ורוצה להכניס לה שום והיא רוצה לקבלם אינו יכול לדחותה אצל אחרים וכן כתבו חכמי הדורות שאינם נעשים מטלטלים אצל בניו ומעתה יש צדדין שאין קנינם ראוי ליקרא הגוף אצל הבעל ויש מעמידים סוגיא זו בעבדי מלוג ומבלבלים את השמועה בפירושין שאין להם ידים ורגלים ואין צורך בכך:

המוכר עבדו לסוריא הרי הוא כמוכרו בחוצה לארץ וכן הדין המוכר עבדו בעכו וכבר ביארנוה בפרק ראשון יתבאר ביבמות מ"ח ב' שהלוקח עבד מן הגוי ולא רוצה למול וליכנס בברית מצות שהעבדים חייבים בהם שמגלגל עמו כל שנים עשר חדש ואחר כך מוכרו לגוי או לחוצה לארץ ומכל מקום אם התנה עמו מתחלה שלא יכופהו למול הרי זה מותר לקיימו כמה שירצה ולמכרו לגוי או לחוצה לארץ:

ממה שכתבנו למדת שאין האדון כופה את העבד לצאת עמו לחוצה לארץ וכן אמרו הכל מעלים לארץ ישראל ולא הכל מורידין יצא מאליו אחר רבו לסוריא או לחוצה לארץ ומכרו רבו שם לא איבד את זכותו ולא יצא לחירות בכך הואיל וכבר יצא במה דברים אמורים כשיצא רבו על דעת שלא לחזור שלא היה לו לעבד לצאת אחריו אבל אם היה דעת רבו לחזור ומכרו שם יצא לחירות וכופין את הלוקח לשחררו על הדרך שביארנו והוא שאמרו בזו לא הדרי זביני כלומר שהמקח קיים וכופין אותו לשחררו ומפסיד הדמים ולפי דרכך למדת שלא יצא לחירות על שהוציאו מארץ ישראל אע"פ שעשה שלא כהוגן וכן אתה למד דבר זה משמועת הכניסה לו עבדים שהזכרנו ומ"מ יכול העבד לכופו להחזירו לשם או שימכרהו למי שהוא דר שם:

המוכר שדהו בשנת היובל עצמה אינה מכורה כלל והדמים חוזרין והוא שאמרו עליה הדרי זביני ולמדת שהלכה בזו כשמואל אלא שלענין ביאור אתה צריך לשאול היאך נסתפק רב ענן להיות דעתו של שמואל במה שאמר אינה מכורה כל עקר דלא הדרי זביני ר"ל אלא שתהא יוצאה ויפסיד הדמים אם כן היינו דרב יש מפרשים דהוה אמינא דאיכא בינייהו מכאן ועד סוף יובל שהרי סוף יובל משמט ולדעת רב מחזיק בה עד סוף יובל ולשמואל היה מפסיד מעכשו ואם הקנה לו בינתים מטלטלין אגבו לרב קנה ולשמואל לא קנה ומעות מיהא לא הדרי וקמ"ל דלשמואל בהא דיובל הדרי והלכה כשמואל: