מאירי על גיטין סג

פרק רביעי בע"ה:

השולח גט לאשתו כו' זה הפרק הכונה בו לבאר קצת עניני החלק הרביעי ובפרט על אי זה צד יכול לבטל את הגט משהגיע ליד השליח ובאי זה לשון הוא צריך לבטלו ועל יד זה נתגלגל בקצת עניני החלק האחרון בענין נוסח הגט והוא שכשאמר בענין בטול הגט שבראשונה היה עושה בית דין ומבטלו והתקין רבן גמליאל שלא יהו עושין כך מפני תקון העולם נתגלגל לבאר שבראשונה היה משנה שמו ושמה עד שבא ר"ג והתקין לכתוב איש פלני וכל שם שיש לו מפני תיקון העולם ובאו לסבה זו בזה הפרק דברים ארוכי הענינים שלא מעין המסכתא מענין שבועת אלמנה הבאה ליפרע מן היתומים ומענין פרוזבל והרבה דינין שבשביעית ומענין עבד כנעני הן שנשבה ופדאוהו או שעשאו רבו אפותיקי ושחררו והרבה דינין שבעבדים והרבה ענינים אחרים מצד תקנות שנעשו לתקון העולם כגון במוציא אשתו משום שם רע ושאר דברים שמעין זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון על אי זה צד מבטל את הגט משהגיע ליד השליח השני בקצת דברים שבנוסח הגט כגון כתיבת שמו וכל שם שיש לו ומתוך שהיה ענין זה תקנת ר"ג מפני תקון העולם נתגלגלו אחריה הרבה תקנות החלק השלישי הוא שהתחיל בתקנות אלו בפירעון אלמנה ובחתימת הגט ובפרוזבל ובהרבה דינין שבשביעית הרביעי בעבד שנשבה ושעשאו רבו אפותיקי ושחררו והרבה דינין שבעבדים החמישי בלקיחת ספרים תפלין ומזוזות ביתר מכדי דמיהן הששי במוציא את אשתו משום נדר ומשום שם רע ונתגלגל על ידם בדין מוציאה משום אילונית השביעי במוכר עצמו ובניו לגוים או המוכר שדהו לנכרי זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו עוד דברים בענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם היא בביאור החלק הראשון והוא שאמר השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח אמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח אמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא הרי זה בטל אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו אמר הר"ם פי' זה השליח אמנם הוא שליח הולכה ולזה יבטל עד שיגיע גט לידה ואמר משיגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו ואפי' נתנו מוכרח כמו שיתבאר מעניני הכח בגט ואמר או שקדם אצל אשתו לפי שאולי היה איפשר שנאמר לצעורה קא מכוין הנה למדנו שהוא פסול ואולם שליח קבלה הנה יתבאר שהוא כאשר הגיע הגט לידו אינו יכול לבטלו לפי שידו כידה ודע כי כאשר נתן אדם לאשתו גט זמן או גט על תנאי והגיע לידה אם היה אומר לה כאשר ישלם התנאי הפלני או הגיע הזמן הפלני הרי את מגורשת מעכשו אינו יכול לבטלו כי הגיע לידה ואם לא אמר מעכשו יכול לבטלו לפי שהוא בידו כי השאיר בו התלות בו והוא יכול להוסיף על תנאי כמו שיתבאר:

אמר המאירי פירשו בגמרא שלא סוף דבר שהיה רודף אחריו והשיגו ובטלו שהוא בטל אלא אפי' לא היה הוא רודף אחריו אלא שהיה השליח משתהא בדרך ונזדמנה לבעל דרך לשם והגיעו במקרה ובטלו הרי זה בטל ואין אומרין הואיל ובמקרה הוא שנזדמן לו כך לא נתכון לבטול אלא לצעורה בעלמא וכל שהשליח מכל מקום נתנו לה גט כשר הוא שאלו היה מתכוין לבטול רדוף היה לילך אחריו בכונה אלא אף כשהגיעו במקרה אומרין כן וזהו לשון והגיע בוא"ו יתירה ולא אמר הגיע וגירסתנו בענין זה הגיע לא קתני אלא והגיע ויש גורסין הגיעו לא קתני אלא והגיע וכן אפי' לא אמר לו הוא בעצמו אלא ששלח אחריו שליח ואמר לו אותו שליח פלני שלחני אצלך לומר לך שגט שנתן לך בטל הוא הרי הוא בטל ואין אומרין מאי אולמיה דהאי שליח משליח קמא אלא אתי שליח ומבטל שליח וכן אם לא ראה הבעל את השליח אלא שקדם הוא אצל אשתו קודם שיגיע השליח אצלה או קודם שיתנהו השליח בידה ואמר לה גט שאני שולח לך ביד פלני בטל הוא הרי זה בטל ואין אומרין הואיל וקדם לומר לה כן ולא השתדל לומר כן לשליח אין זה אלא שהוא מתכוין לצערה אלא הרי הוא בטל וכן אם לא קדם הוא אצלה אלא ששלח לה שליח לומר לה כן ואין אומרין איהו הוא דלצעורה לא טרח הא מכל מקום ניחא ליה דליטרח שליחא לצעורה אלא בכולהו בטל הגט וכן הדין אם נזדמן שפגע את אשתו במקרה ואמר לה כן:

ומכל מקום הזכיר אחר כן בכל אלו דוקא שלא הגיע הגט לידה וכל שבשליחות הולכה אין הגט כלום עד שיגיע לידה הגט הא משהגיע גט לידה והוא הדין אם מינתה היא שליח לקבלה משהגיע ליד שלוחה שידו כידה אינו יכול לבטל ופירשו בגמרא אפי' ראינוהו שהיה מחזר לבטלו קודם שיגיע לידה כגון שהיה רודף אחר השליח או אחריה לבטלו או שהיה מחזר אחר שנים לבטלו בפניהם ולא הספיק לו עד שיגיע לידה או ליד שלוחה ואין צריך לומר לאביי דאמר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא שהלכה כמותו אלא אפי' לרבא דאפי' רבא לא אמר גלויי דעתא מילתא היא אלא כשגלה דעתו לפני השליח כגון ההיא דקאמר ליה ברוך הטוב והמטיב וכיוצא בו אבל זה שלא גלה דעתו בפני השליח אע"פ שהיה מחזר בכך אינו גלוי הדעת אפי' בדבור ויש מפרשים שכל שבדבור גלויי דעתא הוא לדעת רבא והא דהכא בדלא אמר ליה מידי אלא שמתנועותיו אדם מכיר שהוא מחזר לבטלו ומ"מ לענין פסק אין לנו שהרי הלכה כאביי דגלויי דעתא לאו מילתא היא עד שיבטלנו בפירוש והילכך כל שהגיע גט לידה אינו יכול לבטל ודוקא כשהוחלט הגט לאלתר כגון שלא היה על תנאי הא אם נתנו על תנאי או לזמן כל שלא נתקיים התנאי או שלא הגיע הזמן רשאי לבטלו אלא אם כן היה בתנאי או בזמן מעכשו או על מנת שכל שהוא כן לכשתקיים התנאי או יגיע הזמן חל הגט למפרע משעת נתינתו:

בראשונה היה עושה בית דין ומבטלו בפניהם פי' כל שיבטל את הגט צריך שיבטלנו בפני עדים שהרי כל שהגיע גט לידה ואמר אחר כן בטלתיו אינו נאמן ואף כשיעיד לו אחד אינו כלום שאין דבר שבערוה פחות משנים ומ"מ כל שמבטלו לשליח ר"ל גט שנתתי לך בטל הוא או לאשה ר"ל גט שאני שולח לך בטל הוא והשליח מודה כן בעודו בידו או האשה מודה שבטלו לה קודם שיגיע לידה הרי זה בטל שאף בינו לבין עצמו אלו היה איפשר ליודע בטולו בטול והילכך שליח שהוא לענין זה בעל דבר כאשה עצמה כל שהוא מודה שבטלו לו קודם שיגיע לידה ר"ל שהוא בידו עדין או שהאשה מודה לו שבטלו לה קודם שהגיע לידה אין צורך לשנים והרי הוא בטל לא הוצרכו שנים אלא באחרים ומתורת עדות הא כל שבטלו בפני שנים אין צריך שיבטלנו לשליח או לאשה ובראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ולדעת רוב מפרשים זה שאמר ממקום אחר פירושו שלא בפני השליח או האשה אלא שהיה עושה בית דין ומבטלו בפניהם ופירשו בגמרא לדעת רב נחמן שנים אע"פ שלשון בית דין על שלשה הוא מונח הרי לפעמים קורין לשנים בית דין ובזו אין צורך לבית דין אלא לעדים ואע"פ שרב ששת חלק לומר שבפני שלשה היה הא בפני שנים אף קודם ר"ג לא היה כלום ומפני שכל בטול שלא לשליח או לאשה צריך בית דין אין הלכה כן:

ומכל מקום ראה ר"ג הזקן שתקלה יוצאה בכך והתקין שלא יהו עושין כן ר"ל לבטל שלא בידיעת השליח או האשה מפני תקון העולם ופירשו בגמרא לדעת רב נחמן שמאחר שמתחלה היו עושין בשנים לא היה הקול מתפשט כל כך ולא היתה האשה יודעת בבטול הגט והולכת ונשאת ונמצא מרבה ממזרות ולפיכך תקנו שלא יבטל אלא בידיעת השליח או האשה וכל שהוא כן אין צורך לעדים ולרב ששת שסובר שבתחלה היה בשלשה אין בה חשש ממזרות שכל שנעשה בבית דין של שלשה קלא אית ליה אלא שהיתה התקנה שמתוך שיטריחוהו לילך או לשלח אחריה או אחר השליח לא ישתדל בכך ותתגרש בין כך ולא תתעגן ומכל מקום הלכה כרב נחמן והתקנה משום ממזרות ולמדת שמה ששאלו בגמרא בפני כמה מבטלו פירושו קודם התקנה הא לאחר התקנה צריך שיבטל בידיעת האשה או השליח אלא שאף לאחר התקנה יתבאר בגמרא לדעת ר' שהלכה כמותו שאם בטלו מבוטל וכיון שאם בטלו מבוטל אף אם הוסיף בתנאיו דבריו קיימין:

ואחר שפסקנו כרב נחמן פירושו אם בטל בפני שנים ומכל מקום התבאר בקדושין שכל העושה כן מכין אותו מכת מרדות אלא שאין שם מלקות ואע"פ שאמרו עליה רב מנגד וכו' כבר אמרו בסוף בכולהו לא מנגיד אלא אמאן דמקדש בביאה וכו' ומכל מקום מכין אותו מכת מרדות מפני שעבר על תקנת ר"ג והכשיל את האשה בבטולו וזהו דומה למסירה מודעא בגט שהיא מודעא כמו שהתבאר בערכין סוף פרק משקלי עלי כ"א ב' וכמו שביארנו ענינה בשלישי של בתרא ומתוך כך המוסר מודעא בגט מכין אותו מכת מרדות כמו שביארנו בראשון של קדושין גם כן ואע"פ שמסירת מודעא ובטול הגט שני דברים הם וכמו שאמרו שם רב מנגד אמאן דמבטל גיטא ואמאן דמסר מודעא אגיטא מכל מקום דומים הם זה לזה אלא שהבטול הוא שמבטל גט שכבר נכתב ומסירת מודעא הוא בטולו קודם שנכתב כגון או' כל גט שאתן לאשתי או שיאמר גט זה שאני בא ליתן לאשתי דעו שלא מרצוני אני נותנו אלא מצד אי זה הכרח ואין צורך בה להודיע הסבה שמצדה הוא נותנו שאף בלא בירור אונס או סבה מודעא שעל הגט מודעה היא ואין צורך בה להודיע אלא לגלוי דעתו שלא מרצונו הוא נותנו אלא מצד אי זה סבה כמו שביארנו בבתרא במסירת מודעא מיהא אלא שמ"מ צריך שיהא הוא בא בו בטענת אי זה הכרח דרך כלל אלא שאינו צריך לבררו כמו שכתבוה שם גדולי הרבנים שאין מודעת הבטול שקודם כתיבה מועיל בלא אונס דאנן סהדי בגמר בלבו בשעת נתינה אלא אם כן בטלו לאחר כתיבה וכן הדבר פשוט שכל מודעא צריכה הזמנת עדים לא אמרו שם אלא שאין צריך לומר כתובו ושאינה צריכה קנין ואם בטל את המודעא יכול לחזור ולמסור קודם נתינת הגט אך לאחר כתיבתו ומתוך כך מזקיקים גדולי המחברים דרך תקנה לבטלה קודם כתיבה ואחר כך יצוה לכתוב ולחתום ולא יזוז משם עד שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה ואנו אין נוהגין אלא לבטלה קודם נתינה ומכל מקום כל שהמודעא בבטול הגט נוח לבטלה קודם כתיבת הגט וכל שכן לדעת האומרים שמאחר שבטלו שלא להיות גט לעולם אינו חוזר ומגרש בו כמו שנבאר למטה אלא שאיפשר שלא אמרוה אלא במי שבטל את הגט לאחר שנכתב ונאמר בשמועה שבערכין שהזכרנו שכל שמסר מודעא ומסרהב עצמו מליתן את הגט עד שמפייסין אותו ליתן ונותן אין נתינתו מכח הפיוס מבטלת מודעא אלא אם כן מבטל את המודעא בהדיא:

ונשוב לדברינו והוא שמ"מ אני תמה שהיה להם לומר בגמרא בפני כמה היה מבטלו שכשהוא אומר בפני כמה מבטלו משמע שאף בתר התקנה יכול לבטל בפני שנים ועוד מהו שאמר במשנה היה עושה בית דין ממקום אחר היה לו לומר היה עושה בית דין ומבטלו בפניהם אם שנים לרב נחמן אם שלשה לרב ששת ועוד אם תקנת ר"ג שלא לבטלו אלא לשליח או לאשה היאך יחסו נגוד זה לרב והרי הכל ראויים להסכים עליו לנגוד או למרדות מתקנת ר"ג אלא שנראה לי שבראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ר"ל שלא במקום האשה או השליח כדי שלא יודע בטולו וזה היה מכשול גדול ותקנת ר"ג היתה לעשות בית דין במקום השליח או האשה אם ירצה לבטלו כדי שיודע לשליח או לאשה ונמצא שאף לאחר התקנה אדם יכול לבטלו אם בפני שנים לרב נחמן או בפני שלשה לרב ששת שלא היתה התקנה אלא ממקום אחר למקום שליח או אשה והוא ששאלו בפני כמה מבטלו כלומר אף לאחר התקנה ואמר רב נחמן בשנים מפני שסובר שבית דין במשנתנו פירושו שנים ולא הוסיף ר"ג על המנהג כלום אלא ממקום למקום ורב ששת אומר שלשה מפני שסובר במשנתנו שלשה והלכה כרב נחמן והלכך אף לאחר התקנה מבטלו בפני שנים אלא שחידש בה רב שכל העושה כן יהא במרדות לא מפני שעבר על התקנה שהרי לא עבר עליה אלא שאף בזו יש גרמת מכשול ותקלה לפעמים שאף במקומן ימצא מוכנים לפורענות לבטל בפניהם ולשתוק עד שיגרמו לה תקלה ומתוך כך מכין אותו מכת מרדות אלא אם כן בטלו לשליח או לאשה אלא דמותבינן אשמעתין מההוא דאשקליה גיטא על כרחיה ואמר להו זילו איטמרו כלומר שלא יבטלנו לכם והוא למד ממנה שאם בטלו בפני אחרים אינו מבוטל אף בדיעבד כרשב"ג אלא שיש לי לומר שיודע היה ר' יאשיה שלא היה אדם מצוי באותו מקום שיבטל בפניהם וחמשא סבי דהוו התם לכבודו הוא שבאו לבקרו או שמא כלם באו לפניו לדין על אותם הגירושין ולא חשש אלא לבטלו להם וממנה היה למד שהוא סובר אם בטלו אינו מבוטל שאם לא כן היה לו לחוש למקום הסמוך לו שילך לשם ויבטלנו בפני אחרים והדברים דחוקים מעט אלא שהספיקות שבשיטה ראשונה רחוקות יותר:

זהו ביאור המשנה והוכלל בה לענין פסק וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

כשהוא בא לבטל את הגט צריך שיאמר אי זה לשון שהוא מבטלו עכשיו כלומר שאינו מוציא עליו שם פסול אלא שמחזיקו בכשר ומבטלו עכשו מרצונו אבל כל שאמר בלשון שנראה ממנו שאינו מבטלו אלא שמודיע שהגט בעצמו פסול אין זה בטול שהרי לא בטלו אלא שהודיע שהוא פסול מצד עצמו ואינו כן מעתה אמר גט זה בטל הוא הרי זה בטל שלשון זה לענין גט מורה מעכשו יהא בטל וכן אם אמר אי אפשי בו או איני רוצה בו הרי זה בטול וכן אם אמר לא יועיל לא יתיר לא יעזוב לא ישלח לא יגרש יהא חרש יהא כחרש הרי זה בטול וכן אם אמר הרי הוא כחרש בטול הוא שלשון הרי מורה מעכשו כמו הרי הוא הקדש הרי הוא הפקר שהאומר כן הקדשו הקדש והפקרו הפקר אבל אם אמר גט זה פסול הוא או אינו גט אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח אינו מגרש חרש הוא כחרש הוא אין זה בטול וכן בכל כיוצא בזו אמר גט זה בטל ר"ל שלא אמר בטל הוא אלא גט זה בטל הדבר ספק שמא אף מלה זו לשון בטול מעכשו הוא או שמא מאחר שלא אמר בטל הוא הודעת פסול והוצאת שם רע על הגט ואינו כן ומתוך כך מגורשת מספק וגדולי המחברים סוברים בגט זה בטל שלשון בטול הוא ומפרשים שאלה זו בבטל לשון עבר על משקל אמר שמר ואין הדברים נראין: