מאירי על גיטין סא

תרומה גדולה ניטלת באומד ומפני שאם טעה ופיחת מאחד מחמשים אין מקפידין בכך שהרי חטה אחת פוטרת את הכרי ובזו מיהא דוקא תרומה גדולה אבל תרומת מעשר הואיל ושיעורה קצוב בתורה מדקדק בשיעורה במדידה או משקל או מנין לפי מה שהיא ומה שנאמר כאן באומד ובמחשבה ענין אחד הוא ומ"מ יש מפרשים במחשבה שנותן עיניו בצד זה לתרומה ואוכל מצד אחר וכן לתרומת מעשר ואינו צריך להוציא בפה וזהו ששנינו באלם שתרם תרומתו תרומה וכן שנינו בשבועות גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו דלא גמרינן מתרומה משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובים כו' תרומה מונחשב וקדשים מנדיב לב ובתוספות מפרשין ניטלת באומד דוקא באומד ולא עוד אלא שגורסים אינה ניטלת אלא באומד ואף גדולי המחברים פסקוה כן וממה שאמרו בראשון של תרומות אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי כלומר שאחר שנמדד הכל תורם באומד ואין תורמין בסל ובקופה שהם כלי מדה אבל תורם הוא בהן חצין או שלישן ולא יתרום בסאה חציה שחצי סאה מדה ונראה שהנהיגו לתרום באומד כדי להפליג במדה שיהא כל אדם חושש לעצמו ומרבה במדה לצאת ידי ספק ובתרומת מעשר מיהא דוקא בשיעור שהרי הקשו בתלמוד המערב על משנה זו הרי אמרו המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח מכלם כלומר שאם היה לו לתרום דבר הראוי למנין ולמדידה ולמשקל המדידה יפה בו יותר מן המנין והמשקל יותר משניהם ותירץ ההוא בתרומת מעשר ונמצאת למד שהלכה כאבא אליעזר במה שאמר שיש רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר כתרומה גדולה אע"פ שהמצוה ללוי ואין הלכה כמותו בתרומת מעשר לאומד:

המשנה השמינית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהם קיימים ואם אבדו הרי זה חושש מעת לעת דברי ר' אלעזר ר' יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים לבוסר אמר הר"ם פי' אמר מעת לעת ירצה בו מעת לעת שבקש אותם ומצאם וכבר אבדו כ"ד שעות למפרע וכל מה שהפריש בתוך אלו הכ"ד שעות הנה הוא טבל ויצטרך שיפריש תרומה ומעשרות שנית לפי שהם בחזקת אבודים וכל מה שהפריש קודם זה מתוקן לפי שהם בחזקת קיימים בזה הזמן ופסק ההלכה שכל מה שהפריש אינו מתוקן לפי שהוא (אינו) ספק ור' יהודה יראה בבדיקת היין באלו השלשה עתים לפי שבהם יפסד בקצת העתים ויבדוק אותו אולי יחמיץ ויהיה כבר החמיץ הפריש חומץ על יין והלכה כר' יהודה:

אמר המאירי המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה ומעשרות כגון שיש לו טבלים ומקצה אותם הפירות לתרום מהם על אלו וסומך על אלו לאכול את הטבלים ואע"פ שהוא שלא מן המוקף הרי בדיעבד תרומתו תרומה ומעשרותיו מעשר כמו שכתבנו ויש מוחקין מפני זו מעשרות ומפרשין תרומה תרומת מעשר על הדרך שפירשנו ואין צורך בכך או שהניח מעות להיות מחלל עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן כלומר סומך עליהם ומפריש ר"ל מן הטבלים לאכול מהם על סמך אותם הפירות שהניח לשמם ואוכל מן הטבלים עד שיעור שיהו אותם הפירות המוקצים צריכים למעשר על מה שאכל ואחר כך נותנן ללוי:

אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת כלומר אם אבדו אותם הפירות המוקצים כל שהפריש על סמך שלהם קודם שאבדו אינו טבל למפרע ומותר ואע"פ שבכיוצא בה אמרו שמא יבקע הנאד ונמצא שותה טבלים למפרע כבר פירשו בתלמוד המערב תמן למפרע נתקלקלו ברם הכא מאיבודן ואילך נתקלקלו הא מה שהפריש בחזקתם משנאבדו ואילך טבל ואם הפריש ומצאן אבודין ואינו יודע אם משעת הפרשה אם לאחר כן כל שהפריש עליהן מעת לעת ופירשו בגמרא מעת לעת של בדיקה ר"ל כל שהפריש מזמן שבדקם ומצאם אבודים עד כ"ד שעות למפרע טבל וכל מה שהפריש מקודם כ"ד שעות אוכל בחזקת מתוקן ואין הלכה כן אלא כל מה שהפריש ספק וחוזר ומעשר מספק עד הזמן שנתברר לו שהיו קיימין וכמו שאמרו מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד טמאות ואף מקודם זמן שמעת לעת:

ר' יהודה אומר וכו' זו של ר' יהודה מילתא באפי נפשה היא ואמר שבשלשה פרקים בודקין את היין מפני שהיינות רגילים להחמיץ בהם ואם הניח חביות להפריש עליהם צריך לבדקן שמא החמיצו והוה ליה משם ואילך מחומץ על יין ואינו תרומה לדעת האומר ששני מינים הם כמו שהתבאר ואף לדעת האומר מין אחד מכל מקום ראוי הוא להזהר שלא לתרום מן הרעה על היפה הא שאר ימות השנה שבין פרקים אלו מפרק לפרק מפריש עליו בחזקתו שבפרק ואינו צריך בדיקה אלא שאם ימצאה חומץ אחר כן יהא דינה בשלשה ימים על הדרך שביארנו בבתרא פרק פירות:

בקדים של מוצאי החג ר"ל כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג ופירשו בגמרא דוקא בשנכנסה תקופת תשרי ושמא תאמר והיאך איפשר להיות בו דרך אחרת והרי אמרו צריך שיהא מקצת החג בתקופה חדשה איפשר על ידי עבור או שמא תקופת רב אדא שקודמת לשל שמואל שבעה ימים הוא דבעינן שיהא בה מקצת החג ובהוצאת סמדר כשהפרח נופל והענבים נראים באשכול ובשעת כניסת מים בבוסר ר"ל שיש בו לחות בכדי הראוי לכתשו ולטבול:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא: