מאירי על גיטין מד

זה שביארנו שמאחר שאמרו עידי מסירה כרתי לא חששנו בגיטין לכתב היכול להזדייף כמו שביארנו במשנה לא סוף דבר לאלתר אלא אפילו מכאן ועד עשרה ימים או לאחר כמה הואיל ומ"מ נמסר בפני עדים ועידי מסירה מעידין עליו לפנינו ואין חוששין שמא תנאי היה בגט וזייפתהו ושכחו העדים שאין הדבר מצוי להיות העדים שוכחין תנאי שבגט ושמא תאמר והיאך יעלה על הדעת להיות שם תנאי והרי כל הגט שיש תנאי בתוכו פסול שאין זה כריתות פירושו לאחר התורף כמו שיתבאר והזהר שלא תחוש למה שהקשו בחדושין והלא אף לר' אלעזר עדים חותמין מפני תקון העולם דילמא מיתי עדי מסירה וכו' וא"כ פעמים שימותו עידי מסירה והיא מקיימתו בעידי חתימה ושמא זייפה שאין זה כלום שאין אנו מכשירין בכתב היכול להזדייף אלא כשנמסר בעידי מסירה ושעידי מסירה עדין לפנינו ומעידין עליו ואע"פ שעידי חתימה חתומים בתוכו אין אומרין בכגון זה מזויף מתוכו וכן כתבוה גדולי הדורות לפי מה שהעידו תלמידיהם:

ויש חולקין לפסוק דוקא לאלתר כר' אלעזר ואין הדברים נראין שהרי ר' אלעזר תלמידו של ר' יוחנן היה וכדאיתא בתמורה פרק מערימין ומ"מ דוקא בגיטין שהדבר מצוי שהיא הולכת מיד לבית דין להתירה ומאחר שהדבר מצוי כן אפי' נשתהת כמה מכל מקום לב עדים על כך עד שיעשה כדי שיעידו בכוון לפני בית דין אבל שאר שטרות אפי' תבע לאלתר ושעדים מעידים שלא זייף פסול דאנן בעינן שטר הראוי לעמוד ימים רבים הואיל ועקר עשייתם לשהיה מרובה ואע"פ שהוא תובע לאלתר לא חלקו בשטרות ואע"פ שבזו פסקנו כר' אלעזר והוא תלמיד אצל ר' יוחנן סוגייאות הרבה שבתלמוד מכריחות בדבר זה ובצירוף הסברא שהיא מראה פנים לדברים אלו ואע"ג דלענין עידי מסירה כרתי אמרה ר' אלעזר אף בשטרות אע"פ שיש שאין פוסקים כמותו בשטרות בזו מיהא ר"ל בענין כתב שאין יכול להזדייף אף ר' אלעזר לא הכשירה בשטרות ומה שהכשירו בכתב על הנייר או על החרס שדי מכורה לך יש מפרשים אותה בחקק ואין צורך בכך שלא נאמרו הדברים אלא בשטר העשוי לקנין כחזקת נעילה וגדירה שלא יהא הלה יכול לחזור ומשום הכי קונה בה לאלתר בעידי מסירה כר' אלעזר ואף ר' אלעזר מודה בה שהרי כעין גיטין היא הואיל ואינו עומד לראייה ומ"מ ר' מאיר חולק שלא להכשיר בעידי מסירה אף בשטר קנין שהרי אף בגיטין ובקדושין שטר מצריך לעידי חתימה כמו שהתבאר בשני של קדושין מ"ח א' וכן הדין בשטר קנין והוא שאמרו במסכת סנהדרין כ"ח ב' בההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי זיל אקנייה ניהליה בעידי מסירה כר' אלעזר ואף בפרק מי שהיה נשאוי צ"ד א' בשמועת שני שטרות היוצאין ביום אחד יראה כן:

חכמי הדורות שאלו היאך איפשר שלא אמרה ר' אלעזר בשטרות והלא אמרו ר' אלעזר אומר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ומדקאמר גובה מנכסים משועבדים אלמא בשטרות קאמ' דאלו בגט אע"פ שהוא סבת הגובינה מכל מקום בכתבה היא גובה ואפי' אין עמה כתבה שהרי מזמן הכתבה היא גובה ואף בלא גט גובה בעידי גירושין ולא היה אומר על זה גובה בה מנכסים משועבדים וכמו שאמרו על זה באחרון של מסכתא זו ומי סבר רב בשאר שטרות לא והא קתני גובה מנכסים משועבדים ומכל מקום אינה קושיא שלא אמרוה אלא לענין עידי מסירה אבל לא לענין כתב היכול להזדייף וזהו עקר הדברים ומכל מקום הם תירצוה דכי פסיל ר' אלעזר בשטרות בדאיכא עידי חתימה דסמכי עלייהו ולא רמו עידי מסירה אנפשייהו ולא דכירי הואיל וארך הזמן אבל כי ליכא עידי חתימה מכשירין אף בשטרות אף לאחר כמה והדברים זרים:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן שהאשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו אמר הר"ם אין ספק כי כבר התבאר ממה שקדם [ששם] גט נופל על כל שטר והשטרות כלם יקראו גיטין ותרגום ספר כריתות גט פטורין אבל הם יקראו גט אשה על הרוב גט בסתם ולא יפול בזה ספק לפי שעצם הענין יורה אי זה הדבור בגט אשה או בזולתה ואמר בכאן בגט אשה שהוא מותר שיכתוב או' מי שאין לו דעת בתנאי שיהא גדול עומד על גביו ויכתוב הטופס לבד ויכתוב בו כונת תורף הגט והוא שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם ושלא יכתוב הנכרי לכתחילה טופס הגט אפי' גדול עומד על גביו לפי שהוא אדעתא דנפשיה כתוב וכבר כתב התורף ומתנאי הגט ר"ל כתיבה לשמה כמו שיתבאר בזאת המסכתא:

אמר המאירי הכל כשרים לכתוב את הגט אפי' חרש שוטה וקטן ושאלו בגמרא והא לאו בני דעה נינהו כלומר ואין בכתיבתם כתיבה לשמה ומאחר שביארנו דעידי מסירה כרתי ודאי כתיבה שלא לשמה פוסלת ושלא כדעת ר' מאיר שאמר עידי חתימה כרתי וכתב לה דכתיב בקרא אחתימה וכמו שאמרו בשמו אפי' מצאו בשוק חתמו ונתנו לה כשר אלא אף כתיבה שלא לשמה פוסלת דהואיל ועידי מסירה כרתי וכתב לה דכתוב בקרא אכתיבה קאי וא"כ כתיבת חרש שוטה וקטן לאו לשמה היא ופירשה רב הונא בגדול עומד על גביו ומותר בכך אף לכתחילה שהרי אף בתורף נמצאו אלו כותבין על דעת הגדול ופירשו בגמרא שהנכרי כתיבתו פוסלת אף בישראל עומד על גביו שמ"מ הואיל וגדול הוא לדעת עצמו הוא כותב ואף בנכרי קטן כן שלא חלקו חכמים ואחר כך אמרו בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ורוב פוסקים מפרשים שלא באו דברי רב יהודה לחלוק על דבריו של רב הונא כלל אלא שבא לתרץ משנתנו בדרך אחרת אף בשאין גדול עומד על גביו והוא בשיור תורף ר"ל מקום האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וכתבם גדול פקח ואף לכתחלה מותר ומ"מ בנכרי אסור לכתחלה אלא שבדיעבד בשיור תורף כשר למדת שבגדול פקח עומד על גביו כותבין חרש שוטה וקטן את הגט לכתחלה אף התורף ובנכרי פסול וכל שאין גדול עומד על גבן בתורף פסול בכלן ובטופס מותר לכתחלה בחרש שוטה וקטן והנכרי דוקא דיעבד ועבד כנעני דינו כגוי לענין זה הואיל ואינו בתורת גיטין וקדושין וכן הוא דעת גדולי המחברים אלא שיש חולקים בזו להכשיר בו אף בתורף כדין אשה שהרי בנכרי אלו היה כותב לשמה היינו מכשירין ומשומד לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי ויש פוסקים לשיטה זו שאף חרש שוטה וקטן טופס לכתחלה לא אלא שבדיעבד כשר על הדרך שכתבנוה למעלה במחובר וכן כתבוה גדולי הדורות ואע"פ שבראשון של חולין י"ב ב' אמרו דמאן דבעי כונה בשחיטה פוסל שחיטת חרש שוטה וקטן אף באחרים רואים אותם התם מפני שהקטן אינו שוחט על דעתם וכונת קטן לאו כונה היא אבל זו הקטן כותב על דעת הגדול כך כתבוה גדולי הדורות ואף גדולי הרבנים כתבו שהגדול אומר לו כתוב כך וכך:

זו היא שטתנו ומ"מ יש מפרשים שדברי רב יהודה באו להוסיף על של רב הונא שאף בגדול עומד על גבן דוקא בשיור תורף ולדעתם חרש שוטה וקטן בגדול עומד על גבן כותב טופס לכתחלה ובדיעבד כשר בשיור תורף ובתורף מיהא פסול אף בעומד על גביו דמחשבה דגדול לא מהניא בתורף ונכרי אף בעומד על גביו אינו כותב טופס לכתחלה ואף לשון גדולי המחברים נראה שבא לשיטה זו ובתלמוד המערב ראייה לזו שאמרו שם הכל כשרים כו' אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ר' יוחנן בעי וכתב לה לשמה כלומר ומה תועלת בפקח שעל גביו אלא שהאחרים מפרשים דר' יוחנן לדעת ר' מאיר קא בעי לה כלומר ומה צורך לגדול עומד על גבן אחר שהחתימה לשמה ואף הם מביאים ראיות אחרות אלא שאינם כדאי:

ושמא תאמר תפוק לי דחרש שוטה וקטן ונכרי לאו בני שליחות נינהו וכתיבת הגט צריך שתעשה על יד הבעל או שלוחו מ"מ כל עיקרו של זה אינו אלא משום לשמה ומעתה אין אנו אחראין אלא שיעשה לדעתו שכל שכתבו מעצמו אין זו כתיבה לשמה והוא שאמרו בראשון של זבחים סתמא שלא לשמה משום דאיתתא לאו לגירושין קיימא ולא באו בה מטעם וכתב הוא או שלוחו:

האשה כותבת את גיטה כלומר יכולה לכתוב את גיטה ושתהא מקנתהו לבעל שיחתימהו אחר כן שיתנהו לה או שימסרהו לה בפני עדים וכן האיש כותב את שוברו על דרך זה שאין קיום הגט אלא בחותמיו אם אין שם עידי מסירה ואם יש שם עידי מסירה אין קיום הענין אלא בהם ואף עידי מסירה הוא קורא חותמיו מפני שרוב חותמי הגט בפניהם הוא שמוסרין אותו והם הם עידי מסירה שאף לר' אלעזר רוב גיטין חותמין בהם מפני תקון העולם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי אמר הר"ם אין מותר לעבד להביא את הגט לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין ואין מותר לעבד שיכתוב גם כן גט לכתחלה ואם כתב גוי או עבד טופס הגט וכתב הישראל תורף הגט הרי זה גט כשר לפי שאנחנו נרצה לשמה בתורף לבד ואמר סומא לא יביא גט כאשר הוא שליח להולכה בחוצה לארץ לפי שהוא לא ישער שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וזכרנו אלו הענינים ונשלימהו דע ששלוחי הגט על שלשה פנים אחד מהם שיביא הגט ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם וזה אמנם יהיה שליח הולכה והשני שיתן לך הבעל הגט כתוב ויאמר לו הבא גט זה לאשתי או שתהיה האשה כבר שלחו שיביא לה גיטה ויתן לה הבעל גט כתוב ואמ' לי הבא לה הענין אחד הנה זה גם כן נתקיים בחותמיו ויתנו לה ותתגרש בו אחר הבאתו כמו שביארנו וזה השליח יקרא גם כן שליח הולכה והשלישי שתמנה האשה שליח יקבל לה גיטה ותשים ידו כידה וכאשר הגיע הגט לידו תהיה מגורשת וזה יקרא שליח קבלה ולא נפסל הסומא זולת באופן הראשון לבדו:

אמר המאירי הכל כשרים להביא את הגט ר"ל להיות שלוחים להולכה חוץ מחרש שוטה וקטן והסומא והנכרי חרש שוטה וקטן מפני שאינם בני דעה וכבר אמרו מה אתם לדעת אף שלוחכם לדעת והנכרי מפני שאינו בן תורה ר"ל דלא שייך בגיטין וקדושין ואין אדם נעשה שליח במלתא דלא שייך בה וכל אלו אינם שלוחים להולכה ואין צריך לומר לקבלה ומ"מ סומא פירשו בגמרא שלא נאמר פיסולו אלא במביאו ממדינת הים מפני שאין יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם הא כל שאינו צריך לומר בפני נכתב אין פוסלין אותו מצד שאינו יודע למי נותנו וממי נוטלו שהרי מכירן הוא בטביעות עינא דקלא דאי לאו הכי היאך סומא מותר באשתו בלילה ומעתה כל שליחות של קדושין מיהא כשר וכן כתבוה רוב פוסקים שהרי אף קדושי שטר אין בהם מקום לבפני נכתב וכו' כמו שביארנו בפרק ראשון ושמא תאמר ואף במביאו ממדינת הים הא מצי שמע קן קולמוסא ומגלתא ודומיא דהוא בבית וסופר בעליה אין זה כלום שמכל מקום היאך היא יודע שזהו שמסרו לו וכן אם הוא גט אשה או גט חוב ומפי אחרים אינו רשאי לומר בפני נכתב וכו':

ועבד לא הוזכר במשנתנו ובגמרא פירשו שאינו נעשה שליח לקבלה ואמרו עליה בתלמוד המערב שאפי' עבר וקבל אינו כלום והוא שאמרו שם מעשה היה באחד שקבל וכהנת היתה לא חשו חכמים לריח הגט ומ"מ לענין הולכה נראין הדברים שכך הוא דינו שהרי הטעם מפני שאינו בתורת גיטין וקדושין ר"ל שאין קדושין וגיטין שלו כלום וטעם זה אין בו חלוק בין הולכה והבאה לקבלה ועוד שהרי בגמרא שאלוה לקבלה ופשטוה ממשנתנו שעסוקה בהולכה ואף בתלמוד המערב אמרוה כן והוא שאמרו אתא עובדא קומי ר' אמי בעבד שהביא גט והכשיר אמר ליה ר' בא הא תני ר' חייא עבד שהביא גט פסול אמר ר' אמי אילולא ר' בא כבר היינו מתירים אשת איש וכן פסקוה גדולי המחברים ושלא כדברי רבותיהם ומ"מ הרבה מן האחרונים ראיתי שמכשירין בעבד בהולכה מפני שאינו אלא שליחות בעלמא ולא כשליחות קבלה שידו כידה וזה אין לו יד לגירושין ואף ממשנתנו הם מדקדקים כן שלא פסל בהולכה אלא נכרי וקצת גאוני ספרד כתבוה כן וראשון עקר:

קבל הקטן והגדיל בשעה שנתנו לה וכן שוטה ונשתפה נכרי ונתגייר פסול וכל שכן חרש ונתפקח שהרי לא שמע כלום בשעה שקבלו וכן הדין בסומא ונתפתח היה פקח בשעת קבלתו ונתחרש וחזר ונתפקח בשעת נתינתו לידה הואיל וסופו ותחלתו בדעת כשר וכן בכלם ומ"מ בפתח ונסתמא אין צריך לחזר ונתפתח ובלא חזרת פתוח כשר אף במביאו ממדינת הים שהרי מכל מקום יכול הוא לומר בפני נכתב כו' והאי דנקטיה במתניתין אגב אחריני הוא דנסבה וזהו שאמר כל שתחלתו וסופו בדעת ולא אמר כל שתחלתו וסופו בכשרות ואע"ג דמ"מ סומא פסול הוא בכל עדיות ובכולהו עדיות בעינן תחלתו וסופו בכשרות והרי זה צריך להעיד בפני נכתב נראה דמדאקלו בה להימוניה לשליח לחודיה לאו עדות גמור הוא והאמינוהו גם כן בכך מאחר שראהו נכתב בפניו ובלבד שלא יצא מתחת ידו ויש מתרצין שאף בשאר עדיות לא נפסל אלא משום דלא מצי מכוין בארעא מדת המצרים ובגלימא מדת אורך ורוחב ובנסכא מדת משקלותיה אבל דבר שאינו צריך לראותו כגון בפני הלוה פלני לפלני מנה או בפני חבל פלני את פלני אינו צריך לחזרת פתוח ונמצא הדין שוה בגט ובשאר עדיות ויש שואלים מ"מ הו"ל למיתני כל שתחלתו וסופו בכשרות משום נכרי דהא לאו משום דעתא אתינן עליה עד שמוכיחים מכאן דבנכרי לא בעינן תחלה וסוף בכשרות וישראל שנשתמד אע"פ שלא עשה תשובה כשר הואיל וקבל העדות בעדו ישראל והדברים זרים ואין ראוי לקבלם וודאי לא תלוי הדבר בדעת אלא משום סומא על הדרך שביארנו אבל ודאי משומד אינו בן ברית ואינו לא בעדות ולא בשליחות כלל וכן כתבוה גדולי הדורות והם דברים שאין בהם ספק:

ולענין מה שנראה ממשנתנו שאין הקטן הקטן נעשה שליח יש לפקפק ממה שאמרו בראשון של קדושין י"ט א' אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושין ואי לאו דהויא שלוחת אביה היכי מיקדשה אלא ודאי שלוחת אביה היא ונמצא שיש שליחות לקטן וכן בשני שבו מ"ד ב' אמרו קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט שמא נתרצה האב ואע"פ שלדעתנו אין הלכה כן מ"מ מה תאמר לדעת החוששים לה כמו שביארנו שם ועוד שמכל מקום סוגיית הדברים מוכחת שיש שליחות לקטן ותירצו אחרוני הרבנים דבהנהו לאו מתורת שליחות אלא דהוה ליה כמאן דאמר תן דינר לפלני ותהא בתי מקודשת לך או תנם לכלב ומ"מ טעם זה אינו מספיק אלא למקדש בכסף אבל לשטר וביאה לא ומתוך כך תירצו גדולי הדורות דבהנהו שליחותא דידה על כרחא הוא נעשה שמאחר שאביה מקדשה על כרחא כל שהוא כן אין כאן שליחות אלא הכרח גמור אבל זו שבמשנתנו שבקטן אינו נעשה שליח אלא מדעתו דעת קטן אינו כלום ולפיכך פסול להבאת הגט וזהו שאמרו שם קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא הגיע לידה מגורשת והיה עולה על דעתנו באותה סוגיא להעמידה ביש לה אב ואעפ"כ הגיע לידה מגורשת הואיל ועל כרחה הוא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: