מאירי על גיטין לד

זה שיעדנו במשנתנו לבאר לאיזו סבה תקנו זמן בגיטין נחלקו בה בסוגיא זו ר' יוחנן וריש לקיש שלדעת ר' יוחנן טעם התקנה הוא משום בת אחותו ר"ל שמא ישא בת אחותו או אחד מקרובותיו והיא מזנה תחתיו והוא מחפה עליה וכותב לה גט ואם אין בו זמן כשיעידו עליה בפני בית דין תוציא גיטה ותאמר שפנויה היתה וקודם הזנות נכתב גיטה ואין הורגין אותה מספק ומתוך כך תקנו שיכתוב בו הסופר זמן כבשאר שטרות ואין חוששין שמא יכתוב הוא בעצמו ויקדים את הזמן דלשיקרא לא חיישינן וכן שאין מחזיקין את העדים כשקרנים:

ויש שואלים לטעמו של ר' יוחנן דהכא משמע דזמן הגט לחובה דידה אתקין ובשלישי של יבמות ל"א ב' נראין הדברים בהפך והוא ששאלו שם מפני מה לא תקנו זמן בקדושין כדרך שתקנו בגיטין הניחא למאן דאמר משום פירי ארוסה לית לה פירי שאין הבעל אוכל פירות עד שתכנס לחופה שהרי פירות משום פירקונה נתקנו אלא למאן דאמר משום בת אחותו ליתקין ביה זמן כלומר שהרי יש בה גם כן משום חיפוי בת אחותו שאף הוא אומר ששטר הקדושין לא נכתב עד אחר הזנות ותירץ היכי ליעביד ננחייה גבי דידה מחקא ליה ננחייה גבי בעל שמא ישא בת אחותו ותזנה ומחפה עלה ומחיק ליה ננחייה גבי עדים אי דדכירי נסהדו אי דלא דכירי מפי כתבם הוא והקשה אי הכי גבי גירושין נמי נימא הכי ותירץ התם זמן להצלה דידה קאתי ופירוש הדברים שאם אין בו זמן נאמר השתא הוא דגרשה ואשת איש היתה בשעת זנות והלכך לא מחקא ליה לזמן שאף בשאין בה זמן הורגין אותה ומעמידין אותה בחזקת אשת איש אבל קידושין לחובה דידה קאתי שאם אין בה זמן נעמידה בחזקתה הראשונה שהיתה פנויה למדת מכל מקום שלענין גט אם אין בו זמן אומרים השתא הוא דגרשה וקטלינן לה עד שתירצו שם גדולי הרבנים שזו של יבמות פירושה אחר התקנה שמאחר שתקנו זמן בגיטין ונמצאו כל הגיטין בזמן וזה אין בו זמן הדבר מוכיח שאשת איש היתה והורגין אותה ונמצא הזמן בא להצלתה אבל קודם התקנה אם הוציאה גט שאין בו זמן הואיל ושאר הגיטין גם כן אין בהם זמן אין כאן הוכח שאשת איש היתה ואין הורגין אותה ולפיכך תקנו בו זמן ואם כן התקנה היתה לה חובה וזהו חדוש גדול עד שבמחילה מהם אין ראוי לסמוך עליו שבודאי אף לאחר התקנה אם הוציאה גט בלא זמן אין הורגין מספק וכן כתבוה גדולי הדורות ועוד שהרי הקשו למטה גזייה לזמן ויהביה נהליה מאי כלומר מה הועילו בתקנתם שהרי עכשיו אין הורגין אותה ולדבריהם הרי אף בזו הורגין אותה אלא ודאי אין ספק שאין הורגין מספק אלא שגדולי הדורות מתרצים שזו של יבמות פירושה שמאחר שתקנו חכמים זמן אי מחקא ליה מנכרא מילתא דמשום רמאות עבדא ובזו ודאי קטלינן לה ונמצא ראיית הזמן תקנה אצלה לפעמים ולא חובה בשום פנים הא מכל מקום כל שלא היה בו זמן כלל אין הורגין מספק וזו היא שאמרו למטה שלשה גיטין פסולין ואחד שאין בו זמן שהולד כשר מאי איכא למימר כלומר מה הועילו חכמים בתקנתם כלומר שהרי הבעל יכול לחפות ויכתוב הגט בלא זמן ותירץ אהכי דלכתחלה לא תנשא ומאחר שכן אף העדים נמשכים לאחוריהם ואין נזקקין להיות עדים באותו גט לא לחתימה ולא למסירה ומכל מקום קשה לדעת זה ששאלו אחר כן גזייה לזמן ויהביה נהליה כלומר שקצץ הזמן אחר שחתמו העדים מאי כלומר מה הועילו בתקנתם ותירץ בזו ניכר היא ויש בו היכר של רמאות אלא שהם מפרשים שאף הוא תירץ לו כן לרמאי לא חיישינן כלומר מינכרא מילתא אלא שקשה לפרש היאך שאלוה:

ולדעתי אפשר לפרש בה לשיטה זו גזייה לזמן שהוא בשטה ראשונה ואין כאן הוכח של גזיזה אלא שנראה כמי שלא היה שם זמן מעיקרא ותירץ שאין חוששין לכל כך וכן אם כתוב בה שנה סתם או שבוע סתם ולא ידענו באיזה יום שהוא כשר ונשאת בו לכתחלה ששאלו בה מה הועילו וכו' אהני לשבוע דלקמיה שאם יבאו עדים שזינתה בשבוע שני ובגט אין אנו רואין אלא שבוע שלישי קטלינן לה אבל משום שבוע דבתריה ולמיפטרה ליכא דאפי' ליכא זמן הואיל ונפיק גיטא מידה לא מקטלנא ומכל מקום הואיל ומהני כלל כשר לינשא בה לכתחלה וכן כתביה וחתמיה ואותביה בכיסיה שהוא כשר והרי יש בו לחוש משום בת אחותו ואע"פ שאם נתיחד אחר כן אין מגרשין בו לכתחלה מדין גט ישן והוא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה מכל מקום אם נתגרשה בו מגורשת ותנשא לכתחלה ואם כן מה הועילו בתקנתם שהרי אפשר שתזנה בעוד שהגט בכיסו והוא מחפה עליה ומגרשה באותו גט שקדם זמנו ותירץ לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה כלומר ומאחר שאין הדבר מצוי לעשות כן לא פסלוהו בכך מדין בת אחותו ולמדת לפי דרכך שהגט שנכתב ונחתם בניסן ולא נתן עד תשרי כשר אלא שאסרו לגרש בו לכתחלה בנתיחד ומשום גט ישן אבל לפסלו מתורת מוקדם לא וכן אמרו השולח גט לאשתו ונשתהא שליח בדרך שלשה חדשים משהגיע לידה מותרת לינשא מיד דלגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה והוא ששאלו בה לר' יוחנן גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתב בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו וכו' והשיב הנהו קלא אית להו כלומר והם חוקרים את הענין והדבר מתברר מתי הגיע לידה:

ונשוב לעיקרן של דברים והיא שלשיטה זו כל שהמחק מוכיח שמשום רמאות היא עושה כן הורגין אותה ואין הדעת סובלת בשום פנים להרוג את הנפש מספק ואף באמתלאות חזקות וידים מוכיחות אלא שנראה לי לפרש התם זמן להצלה דידה קא אתי כלומר לעשותה פנויה מכאן ולהבא ומתוך כך אינה רגילה למחקו מפני שהיא סבורה שכל שבא להצלה אם נמחק נמצאת הצלה נפקעת ומפני זה אין חוששין למחק הא מכל מקום אם מחקה או גזייה לזמן וכו' אין הורגין אותה מספק זהו דעתו של ר' יוחנן:

ומכל מקום ריש לקיש נותן סיבה אחרת משום פירות ומפני שהוא סובר שמכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות מנכסי מלוג שלה וזה הואיל וכתב הגט הרי נתן עיניו לגרשה ודינו להפסיד הפירות ואם לא יכתוב זמן יאכל הפירות או ימכרם אע"פ שנכתב הגט ואחר כך נותן לה גיטה ואומר שקודם כתיבת הגט נמכרו הפירות ומתוך כך תקנו זמן בגט ואם יקדים זמן לנתינה טורפת היא הפירות שאכל אחר הכתיבה ומתוך כך פוסלין אותו אם הוא מוקדם ואף לדבריו שאלו שלשה גיטין פסולין שאחד מהם גט שאין בו זמן מה הועילו חכמים בתקנתם שמא אחר שכתב מכר ואחר כך נתן ותירץ דלכתחלה לא תינשא ומאחר שכן אין העדים נזקקין בגט זה כמו שכתבנו למעלה וכן שאלו בה הא דגזייה לזמן ותירץ דלרמאי לא חיישינן וכן שאלו בה הא דכתיב בה שנה סתם וכו' ותירץ אהנו לשבוע דבתריה ר"ל שאם מכרם טורפת מתחלת שבוע דבתריה לדעתו שהרי ברור הוא שלאחר גיטה מכר אבל לשבוע דלקמיה ליכא למימר שלא יטרפם שאפי' אין שם זמן אינה טורפת עד שעת נתינה שהרי הבעל אומר עכשיו גרשתיה:

ונמצא תירוץ זה ר"ל אהני לשבוע דלקמיה ולשבוע דבתריה אין כל התירוץ עולה לשניהם אלא חציו עולה לשיטתו של ר' יוחנן וחציו לשיטתו של ריש לקיש ופירושו אהני לשבוע דלקמיה לטעם בת אחותו ולשבוע דבתריה לטעם פירי דאי לא תימא הכי אפי' נכתב בו היום שנכתב בו מי מהני לההוא יומא שאם מכר הוא שתטרוף או אם זינתה שתהרג הא לא ידעינן אי מצפרא אי מפניא ולא ידענו איזה קודם אלא הואיל ומהני לדלקמיה ולבתריה כשר לכתחלה והכי נמי בשבוע או שנה וליכא לאקשויי מתניתין דפסלינן ליה למוקדם אע"ג דמהני לדלקמיה ולבתריה דאי ידעינן בודאי דמוקדם הוא ודאי פסלינן ליה אבל הכא בדכתיב ביה שבוע עסיקינן ולא ידעינן ביה דמוקדם הוא אלא שאין אנו יודעים הזמן ולענין בת אחותו נחוש שמא בתחלת השבוע נכתב ולענין פירי נחוש שמא בסוף השבוע נכתב:

ומכל מקום זו ששאלו מיהא דכתביה וחתמיה ואותביה בכיסיה לא נשאלה אלא לר' יוחנן דלריש לקיש ומשום פירי ליכא כלומר עד שנאמר שיש לחוש שתטרוף היא מה שמכר הוא בעודו בכיסו שהרי לדעתו כדין היא טורפת דהא משעת כתיבה נפסידינהו ומכל מקום יש מפרשים לדעתו דמכיון דאמר אי מפייסנא תתפייס אין זה נקרא נותן עיניו לגרשה ואין זה כלום:

וכן זו של גיטין הבאים ממדינת הים לא נשאלה אלא לר' יוחנן דאי משום פירי הרי משעת כתיבה היא טורפת ומכל מקום ר' יוחנן סובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה הלכך אין פוסלין אותו מטעם זה מדין הקדמה שאפי' נכתב ולא נחתם עד לאחר זמן יכול לאכול פירות או למכרם עד שעת נתינה שאפי' נכתב זמן בגט אינה טורפת משעת זמן הגט אלא משעת נתינה ושמא תאמר מכל מקום בכתיבת זמן יש לחוש שמא נכתב ונחתם בניסן ולא נתנו עד תשרי והיא טורפת מה שמכר בין ניסן לתשרי שלא כדין כלי האי לא חיישינן דודאי אי לא ידעינן אימת מטא גיטה לידה הולכין אחר הזמן עד שיביא ראיה הוא שלא נמסר לה באותו הזמן וכן כתבוה גדולי הדורות ואפי' הוא טוען שלא נתנו עד תשרי ומכל מקום גדולי הרבנים פירשו שאף שיש בו זמן יש לה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה ומקשים עליה ממה שאמרו בראשון של מציעא י"ט א' מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל בעל ומזבין פירי דמניסן עד תשרי ואתיא איהי ומפקא וטרפא לקוחות שלא כדין הניחא וכו' אלא למאן דאמר משעת נתינה מאי איכא למימר ומתרץ דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אלמא דוקא בזו דכיון דנפל אתרע ליה אבל כל שלא נפל מידה אלא שהיא מוציאתו טורפת משעת הזמן ואין מצריכין אותה להביא ראיה אלא אם כן נתברר שלא ניתן לה תכף שנכתב:

לענין פסק הלכה כר' יוחנן ומכח הכלל הידוע ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן בר מתלת וזו אינה מהן ומכל מקום יש פוסקין כריש לקיש וממה שאמרו למטה מאימתי מונין לגט ר"ל אותן שלשה חדשים שצריכה להמתין ואפסיקא הלכתא משעת כתיבה ולא משעת נתינה ואינה ראיה שזו של שלשה חדשים ביחוד תליא מילתא וכיון שאינו מתיחד עמה מונין משעת כתיבה אבל פירי בפירקונה תליא מילתא וכמו שאמרו פירקונה תחת פירות ולא פקע פירקונה עד דמטי גיטא לידה וכמו שאמרו ימים שבנתים בעלה זכאי במציאתה וכו' אלמא אין תנאי כתובה נפקעים עד שיגיע הגט לידה והלכך כל כמה דמחייב בפירקונה אית ליה פירי והילכך תקנת זמן הגט משום זנות היתה ומחשש שמא ישא קרובתו ותזנה ובת אחותו לאו דוקא אלא שאירע בה מעשה וכמו שאמרו בתלמוד המערב מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו וזינת עד שהיא אשתו וגרשה אמר מוטב תידון כפנויה ולא תידון כאשת איש ומכל מקום לדעת ר' שמעון דמכשר בנכתב ביום ונחתם בלילה או לאחר זמן על כרחין משום פירי הוא והוא סובר שאין לו פירות משעת כתיבה וכשנכתב ביום ולא נחתם עד לאחר זמן וטורפת הפירות שמכר בנתים כדין היא טורפת שהרי תקנו לה זמן שלא יוכל למכור בפירות משעת כתיבה אע"פ שלא נחתם הא מכל מקום אם כתבו והקדים זמנו ודאי פסול ומשום קינוניא דהשתא טרפא שלא כדין דאי משום זנות היכי מכשר ואם כן לר' יוחנן דעת תנא קמא משום בת אחותו ודעת ר' שמעון משום פירי ומכל מקום ריש לקיש סובר שלשניהם זמן משום פירי אתקין אלא דאיכא ביניהו פירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה דלר' שמעון אין לבעל פירות משעת כתיבה הילכך אע"פ שלא נחתם ביומו אין קפידא בכך שהרי כדין היא טורפת ולתנא קמא יש לו פירות עד שעת חתימה ואם הכתיבה קדמה מפקא פירי דמשעת כתיבה ואילך שלא כדין ולדעת הפוסקים כריש לקיש הלכה כרבנן ואין נתינת עין אלא משעת חתימה אלא שהדברים נראים לפסוק כר' יוחנן ממה שכתבנו וכן שבמסכת יבמות שקלינן וטרינן אליבא דמאן דאמר משום בת אחותו כמו שביארנו:

גט מאוחר והוא שנתנו בניסן וזמנו בתשרי נחלקו בו גאוני ספרד הראשונים מהם שפוסלין אותו אלא אם כן כתבו בו לאו בזמניה כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו ומשום פירי דאכלא איהי מניסן ועד תשרי כדין והדר אתי בעל ומפיק להו אי נמי דאתי למקטלה בזנות שמניסן עד תשרי שלא כדין ואף גדולי המחברים כתבו בו שהוא פסול ומכל מקום יש מכשירין ומפני שאין כאן משום בת אחותו ואף בתוספות כתבוה כן אלא שכתבו שאין מתירין אותה לינשא עד זמן הגט ויש נותנים טעם לדבריהם משום דלאו כרות גיטא הוא עד שיגיע הזמן וגדולי המפרשים מתירין לינשא מיד ובלבד שתקיים את גיטה בפני בית דין כדי שלא יאמרו בנה קודם לגיטה דאם נתנו לה בפני עדים ולא הזכיר לה איחור הזמן מותרת לינשא מיד שאינו יכול לקלקלה ואף הם מחדשים בה חידוש אחר שהוא אוכל את פירותיה עד אותו זמן ואינה גובה כתובה עד אותו זמן שלכך איחרו והרי הוא כמי שהתנה עמה ויש שהביאו ראיה להכשיר גט מאוחר ממה שאמרו באחרון של בתרא קס"ד ב' מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט דברי ר' חנינא והשיב רבי והלא אין זמנם שוה שהפשוט מלך שנה מונין שנה ומקושר מלך שנה מונין שתים זמנין דיזיף זוזי במקושר והחתים עדיו בתוכו ופרע ליה ביני ביני ואמר ליה הב לי שטראי ואמר אירכס לי וכתב ליה תברא וכי מטי זמניה משוי ליה פשוט ואמר השתא יזפת מינאי ותירץ אין כותבין שובר והילכך ליתא להאי חששא ואי אמרת גט מאוחר פסול גט אשה מיהא שעשאו מקושר בזמן והחתים עדיו בתוכו אמאי כשר אף לדבריו של ר' חנינא הרי אין יכול לעשותו פשוט שהרי האיחור פוסל בו ואם תאמר שלא דבר בה בגט אשה הרי סתמא קתני ועיקר גט מקושר בגט אשה הותקן וכן שבתוספתא של חולין אמרו כשר בגט פסול בפרוסבל כשר בפרוסבל פסול בגט והיינו מוקדם ומאוחר כמו שיתבאר ברביעי של מסכתא זו והרי גט סתם נאמר בה ועוד דאי אמרת פסול היכי אישתמיט תנא דלא לאדכוריה השתא מוקדם דפסול בשאר שטרות אצטריך לאשמועינן פיסוליה בגט אשה מאוחר שכשר בשאר שטרות לא כל שכן ואע"פ שביבמות קט"ז א' אמרו ההוא גיטא דהוה כתיב ביה ענו בר חייא מסורא פטר וכו' ובדוק מסורא לנהרדעא ולא אשכחי אלא חד ענן בר חייא ואסהידו סהדי דההוא יומא דאכתיב גיטא בהדיהו הוה בנהרדעא ואמר רבא חיישינן לגמלא פרחא אי נמי בקפיצה אי נמי מלי מסר ואם גט מאוחר כשר ניחוש שמא אחרוהו וכתבו הזמן באותו יום שנזדמן לו אחר כך שהיה בנהרדעא אין זו קושיא שמכל מקום כל שאין איחורו נודע אין אומרין שאחרוהו:

אע"פ שפסלנו במוקדם יש אומרים שבשעת הדחק כגון שנתנו והלך לו במקום רחוק שאי אפשר לנו להביאו וליתן לה גט אחר כשר וממה שאמרו למטה אמר ר' יהושע בן לוי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ואע"ג דהתם חתום תרי ביומיה ואיכא למימר דלהכי אכשרוה ליתא אלא אפי' לא חתם בה אחר שהוכשר שהרי ר' יהושע סובר בה כריש לקיש דסבירא ליה כלו משום עדות ומאחר שכלן משום עדות הרי הוא כמי שלא נחתם כלל ואפי' הכי אמר כדאי הוא וכו' ולדעת האומר עידי מסירה כרתי אע"פ שאם נכתב ביום ונחתם בלילה פסול דהא אעידי חתימה סמכינן מכל מקום אם לא היו שם עידי חתימה כלל ונכתב ביום ונמסר בלילה בפני עדים כשר שהרי שואלים לעידי מסירה אימת מטא לידה ועוד שהרי לר' איעזר כתיבה לחודה ככתיבה וחתימה לרבנן והרי לרבנן גיטין הבאין וכו' וכתביה ואותביה בכיסיה כשר ואע"פ שר' אלעזר פוסל במוקדם כמו שאמרו הכותב טופסי גיטין צריך שיהיה מקום הזמן והעמדנוה כר' אלעזר ההיא בדאיכא עידי חתימה דעלייהו סמכינן וכבר ארע מזה מעשה בצרפת והכשירו והביאו ראיה ממה שאמרו בפרק הזורק ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק ליתנו והם מפרשים שלא חתמו שם עדים למחר תקיף ליה עלמא ואתי לקמיה דרבא אמר להו לקניה לההוא דוכתא וכו' אלמא אע"ג דהוא מוקדם שהרי לא חתמו העדים מערב שבת כשר בשבת בעידי מסירה אלמא לר' אלעזר מוקדם כשר בעידי מסירה כל זמן שאין בו עידי חתימה ומכל מקום יש מפרשים אותה בשנחתם מערב שבת ותו לא הוי מוקדם וכן יש דוחים לומר דהתם עסוקים באותו ענין היו ודייקא מילתא מדאמרי' ולא הספיק כלומר שהיה סמוך לערב ולדעתם נכתב ביום ונחתם בלילה שפסול אם עסוקים באותו ענין כשר ומכל מקום יש פוסקין שאף עסוקין באותו ענין אינו מועיל בגט ופסול שהזמן משום בת אחותו הוא ותו לא מהני עסוקים באותו ענין וכן כתבוה גדולי המחברים ומכל מקום יש לתרץ בה שזו שעת הדחק היתה וכדקאמר דדחיק ליה עלמא טובא ואין להכשיר ממנה בעלמא נכתב ביום ונמסר למחר: