מאירי על גיטין כא

דברים שכתבנו בחותמיהן גוים פירושו בלא עידי מסירה ישראל אבל כל שיש עידי מסירה ישראל אפי' נעשה השטר על ידי הדיוטות מגבין בו מבני חרי ויש מפרשים כן אף בהודאות ומתנות ובלבד בשיהו עידי המסירה יודעים ענין השטר כגון שידעו לקרותו וכן שיהא כתב שאין יכול להזדייף ושיחזור מענינו של שטר והוא שאמרו כאן שטרא פרסאה דמסריה באפי תרי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי והעמדנוה בידעי למקרי ובכתב שאין יכול להזדייף ובחזרת ענין השטר ואמרי' עלה דוקא מבני חרי והוא ששאלו אי הכי תגבי ממשעבדי ותירץ לית ליה קלא ואנו מפרשים שכל שנעשה בהדיוטות אין לו קול וזהו שנאמר שטרא פרסאה ולא נאמר דעבידא בערכאות ובפרק שני אמרו שטרא פרסאה דעבידא בערכאות ומתוך כך אנו גורסי' בה ממשעבדי כמו שכתבנו והוא עיקר הדברים:

זה שאמרו בתקון שטרות שלנו שצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה כבר ביארנו במקומו שאם לא החזיר אין פוסלין את השטר בכך אלא שאין למדין מאותה שיטה מפני שדרך העדים להניחה ושמא כתב זה בה מה שרצה ומכל מקום בשטר שאין בו חתימה אלא שניתן בעידי מסירה ולדעת הפוסקים שאף שטרות כשרות בעידי מסירה כמו שיתבאר במה שאמרו הלכה כר' אלעזר בגיטין שיש מי שאומר בגיטין דוקא ויש מי שאומר אף בשטרות כמו שיתבאר בע"ה ולדעת האומר כן אם לא החזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה עד שיראה לכל שהשטר נסתיים לשם ונחוש לכל מה שנכתב למטה הימנו פסול שמא כמה שטין כתב ואחר שכן בשטר הנעשה על ידי גוים כל שלא החזיר גם כן השטר פסול שמא הרחיקו כמה שיטין ואע"פ שלא הקשו והא בעינן שיחזיר וכו' אלא בשמועת האי שטרא פרסאה שפירושה על ידי הדיוטות לאו למימרא דבשטר העשוי בערכאות לא נבעי הכי דודאי בעינן ולא הוצרך להקשות עליה כן דהואיל וממשעבדי גביא וכמו שכתבנו לשיטתנו פשיטא דבעינן הכי אבל זו שלא אמרו בה לגבות אלא מבני חרי היה עולה על דעתו שאף בלא חזרת ענין יאמר כן והקשה לו והא בעינן וכו' אף לבני חרי:

אף בגיטי נשים צריך שיחזירו מענין הגט בשיטה אחרונה ויש שסומכין על מה שכותבים בשטה אחרונה ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וכו' ואינו כן שאין זה חזרת ענין אלא ענין הצריך ומכל מקום מובהקים שבסופרים אין כותבין בשטה אחרונה אלא כדת משה וישראל ומרחיבין את האותיות עד שתתמלא כל השיטה מהם והוא במקום שריר וקיים שבשאר שטרות וכבר בארנו במקומו שבשטר שכתוב בו שריר וקיים למדין משטה אחרונה לדעת קצת ואף לדעת האומר שאף בזה אין למדין הוא מפני שגט הפשוט אין צריך בו שריר וקיים ושמא חתמו בלא שריר וקיים וזייף בשטה אחרונה וכתב בה שריר וקיים אבל בגיטי נשים תקנו בו כדת משה וישראל והביאו ראיה לזה ממה שאמרו במסכת ידים קובלנו עליכם פרושים שאתם כותבים מושל עם משה בגט ור"ל שהיו מונין למלכות וכותבין בסוף כדת משה וישראל אלמא תקנת חכמים היא וקצת גאונים כתבו שכל המחק הנראה בו במקום כדת משה וישראל וכשיעור כדת משה וישראל פסול כענין האמור בשריר וקיים באחרון של בתרא:

זה שאמרו והא בעינן כתב שאין יכול להזדייף ותירץ לו בדעפיצין יש מתמיהין על מנהגנו שאין מדקדקין לכתוב בגוילין דעפיצן כלל עד שפרשו אחרוני הרבנים שתקון שלנו כעיפוץ שלהם שמתוך שכח הסיד גדול אין יכול להזדייף והביאו ראיה ממה שאמרו במנחות פרק הקומץ רבא ל"א ב' קרע הבא בשני שטין יתפור בשלש לא יתפור ולא אמרן אלא בעתיקא אבל בחדתא לית לן בה ולאו חדתא חדתא ממש ולאו עתיקא עתיקא ממש אלא הא דאפיצן הא דלא אפיצן אלמא כותבין ספר תורה אף בדלא אפיצן ואם כן היאך אמרו במסכת סופרים אין כותבים ספר תורה על הדפתרא ופרשו בו דמליח וקמיח ולא עפיץ ותרצו בה דתקון שלנו כעיפוץ שלהם ואיני מבין ראייתם שאם כן אף תקון שלהם היה כן לפעמים וזה לא שמענו ומכל מקום יש פוסקים לדחות זו של סופרים מזו של מנחות ולפסוק כר' יהודה שחלק בה להכשיר אף על הדפתרא ומכל מקום הסברא נכונה שכל שעבודו בסיד והכתיבה במקום כשר ודאי אינו יכול להזדייף:

למדת לשיטתנו שאין חלוק בגיטי נשים בין ערכאות להדיוטות שאם בעידי מסירה ובשמות מובהקים לר' שמעון או במקום שאין ישראל חותמין לרבנן אף בהדיוטות כשרים ואי לאו הכי אף בערכאות פסול כמו שכתבנו ואם כן זה שאמרו בסוגיא זו אבל בשמות שאין מובהקין נעשה כמי שנעשו בהדיוטות וכו' אין פירושו בגט אשה שנעשה בהדיוט אלא נעשה כשאר שטרות שנעשו בהדיוט בלא עידי מסירה שבודאי פסולים הם שלא הוכשרו בלא עידי מסירה אלא בערכאות ויש פוסלין בהדיוטות על כל פנים ולדעתי הדין עמהם אם אנו מכשירין מה שהכשרנו בלא עידי ישראל שיעידו שלדעתם נכתב ובכל דקדוקי הגט דהדיוט ודאי לאו אדעתא דישראל קא עביד או שמא יש שם צד עישוי או איזה צד של פסול ובערכאות כשר דלא מרעי אנפשיהו ואדעתא דישראל כתבי ומכל מקום יראה לי שאף בערכאות צריך שיכתוב על דעת ישראל ושיעידו בדקדוקיו כמו שכתבנו למעלה ומעתה אף בהדיוטות כן זהו מה שנראה לנו בסוגיא זו לענין פסק ולענין ביאור ואע"פ שנתבלבלו בה מפרשים הרבה פשוטה היא וכשתעיין יפה במה שפסקנו יצא לך באור ההלכה על אפניה בדברים פשוטים ואי אתה צריך בה לכמה בלבולים שנכתבו בה בחדושין ללא צורך אלא שמכל מקום דרוש וקבל שכר:

גדולי המפרשים כתבו שהשטרות הנעשות בכתביאות שלנו דינן כנעשות בערכאות ודנין בהם כשטר הנעשה בערכאות בכל הדרכים שהזכרנו ואף הם עשו בה מעשה בנרבונא ומכל מקום יש לפקפק בה שאע"פ שאין בהם שום חשד מכל מקום אין שני עדים חתומים בשטריהם ולא סמכה תורה להוציא ממון על פי עד אחד אפי' היה שקול כרבו של עולם ומכל מקום אם היו שני עדים חתומים בה ודאי כשר ולענין גיטין מיהא הואיל ואין להם שיכות בענין גט יראה שצריך שיהא נכתב על דעת ישראל ובהודעת דקדוקיו ואף בערכאות כן לדעתי כמו שכתבנו: