מאירי על גיטין כ

זה שביארנו שאין העדים חותמין בגט אלא זה בפני זה פירשו הטעם בסוגיא זו גזרה משום כלכם ודבר זה נתבלבלו בו המפרשין והוא שגדולי הרבנים פירשו שאם יאמר לעשרה כלכם כתובו שצריך שיהא אחד כותב וכלן חותמין ואם לא חתמו כלם פסול כמו שהתבאר בפרק התקבל אם אתה מתירם לחתום זה שלא בפני זה אף כשחתמו שנים הוא שוכח מלהחתים האחרים ונותנו מפני שסבור הוא שכשר בשנים ומתוך כך תקנו שיהיו כל העדים נקבצים יחד בשעת החתימה ויש שואלים והלא אמרו בפרק שני באמר לעשרה כלכם כתובו ששנים משום עדים והשאר משום תנאי עד שאם חתמו שנים ביום אחד דיו אע"פ שחתמו השאר מכאן ועד עשרה ימים והיאך אפשר ליפסל בזה שלא בפני זה אחר שאתה מכשירם ליחתם אלו ביום אחד ואלו לאחר כמה ומכל מקום גדולי קדמונינו כתבו בפירוש זה שאף כשחותמין השאר ביום אחר חוזרין אלו שחתמו באותו מעמד וחותמין אלו השניים בפניהם ולא אמרו אין חותמין זה בלא זה אלא זה שלא בפני זה אבל מכל מקום חותם האחד בפני חברו אע"פ שאין האחר חותם עכשיו ואפי' בשניהם כן ר"ל שחותם אחד בלא חברו ובלבד שכל זמן שיחתום יהא חותם בפני חברו ומכל מקום חכמי הדורות פרשו כאן שבשנים צריכים לחתום זה עם זה כאחד ואין חותמין זה בלא זה ואין צריך לומר זה שלא בפני זה ומה שאמרו בכאן גזרה משום כלכם פרושו משום כלכם עדים שאם אמר כן ר"ל כלכם עדים אין כאן משום תנאי כלל וצריך שיחתמו כלם ביום אחד ולפיכך גזרו על שנים שלא יחתמו אלא זה בפני זה שאם כן אף בעשרה כשהחתים שנים שוכח ונותנו ונמצא גט פסול אבל אם אמר כלכם כתובו חותמים שנים ביום אחד מתורת עדים והשאר לכשירצה מתורת תנאי ואין צריכין לחתום זה בפני זה וזהו עיקר הדברים:

כבר ביארנו במשנה שזה שהכשרנו בשטרות העולים בערכאות של גוים דוקא בדבר שאין עיקר קנייתן בשטר כגון שטרי מכר והלואה הא כל דבר שעיקר קנייתו בשטר כגון הודאות ומתנות לא וזהו שתירצו כאן תני חוץ מכגיטי נשים וא"כ טעם האמור כאן דדינא דמלכותא דינא ולהכשיר אף במתנות והודאות אינה לענין פסק וכן היא שטת גדולי המחברים ומכל מקום יש פוסקים שכל שטר שנעשה בערכאות כשר ואף בהודאות ומתנות משום דינא דמלכותא דינא שהוא טעם קבוע בכל התלמוד כמו שביארנו בקמא קי"ג א' ומכל מקום כל היכא דליכא הורמנותא דמלכא אלא ערכאות שמצד בני העיר ומנהיגיה אתה צריך לתירוץ השני והוא האמור חוץ מכגיטי נשים שלא להכשיר אלא במכר והלואה וזהו עיקר הדברים:

כלל הדברים לשיטתנו שכל שטר העשוי על ידי גוים וככתבם וכלשונם אם הוא עשוי כתקון שטרות של ישראל כגון שיהא תקון הקלף שלו בדרך שלא יהא הכתב יכול להזדייף ושיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה עד שלא יהא אדם יכול לזייף לכתוב בו מה שירצה אם היו חותמיו ישראל ויודעים לקרות כשר לגמרי אפי' לא נעשה בערכאות של בית הועד שלהם שכל שחותמיו ישראל יהא הסופר מי שיהיה וכשר בכל מיני שטר וגובין בו אף ממשעבדי וכמו שאמרו בפרק שני אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עלה תרי סהדי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי והעמידוה בכתב שאין יכול להזדייף ובחזרת ענין השטר בשטה אחרונה וביודעים לקרות ולא בא ללמד אלא שהשטר כשר בכל דבר ובכל לשון בין בגיטין בין בשטרות וכמו שאמרו בגט גט שכתבו עברית ועדיו יונית או יונית ועדיו עברית כשר אבל אם חותמיהם גוים אם נעשו בערכאות גדולות שלהם כשר בשטר מכר והלואות אף במקום שאין שם הורמנותא דמלכא ופסולות במתנות והודאות ובמקום שיש בו הורמנותא דמלכא כשר אף בהודאות ומתנות לשיטתנו ומכל מקום כל שעל ידי הדיוטות שבהם פסולות בכלם וכמו שאמרו רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתא דארמאי ר"ל קבוץ מנהיגי העיר בלא שופט שלהם וחכמיהם ואמרו לו ערכאות תנן וגדולי המחברים כתבו שאף הכשרות בערכאות דוקא בשיעידו ישראלים על עידי השטר ועל השופט שאינם ידועים בקבלת שוחד ואין דברים אלו נראין כלל וכן כתבו בשם רבותיהם שאף שטר חוב אף בערכאות אינו כלום ולא הכשירו אלא במכר ובאמת כך אמרו בסוגיא זו קא פסיק ותני לא שנא מכר ולא שנא מתנה ולא הזכיר לשון הלואה כלל ומכל מקום יראה לשיטתנו הואיל ואין השטר עיקר הקנין אף הלואות בכלל ולא עוד אלא שלדעתנו גובין בה ממשעבדי אלא שגדולי הפוסקים והמחברים ואף גדולי המפרשים כתבוה דוקא מבני חרי שכל הנעשה בגוים אפי' במומחים שבהם אין לו קול והמחלקת תלויה במה שאמרו בפרק שני רב פפא כי הוה אתי לידיה שטר העשוי בערכאות של גוים מקרי לה לשני גוים במסיח לפי תמו זה שלא בפני זה ומגבה בה מבני חרי זו היא גירסא שלהם ויש גורסין ממשעבדי וזו היא גירסא שלנו ומפני שכל הנעשה בערכאות קלא אית ליה והוא שאמרו בתלמוד המערב קול יוצא בערכאין ואותם הפוסלים בשטר הלואה אף שבערכאות מפרשים דבר זה במכר ולענין אחריות ואין נראה כן דהא מכל מקום כל השטרות תנינן: