מאירי על גיטין יז

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד חוזר בנכסים כדין כל מתנות של שכיב מרע שלא נקנו עד לאחר מיתה וכשעמד חוזר ואינו חוזר בעבד הואיל ויצא עליו שם בן חורין זכה בשחרורו מחיים וכבר קדשוהו שמים ובא לכלל מצות:

יש מי שכתב שהקרוב שהביא גט לאשה בחוצה לארץ וכתוב בו מתנת נכסים אינו נאמן אף להשיאה שלא אמרו פלגינן דבורא בפסול קורבא אלא גבי עצמו ואשתו אבל בשאר קרובים עדות היא ובטלה מקצתה בטלה כלה וכבר מיחו בו גדולי הדורות לומר שענינים אלו אין להם שיכות כלל בבטול עדות שאין אשה זו נשאת על פי הקרוב אלא על סמך הגט שבידה והעדים החתומים בו וקרוב גלוי מלתא בעלמא הוא דעבד ולאפוקא מחששא בעלמא וכן הדברים נראין:

כבר ביארנו במשנתנו במביא גט בארץ ישראל הואיל ואינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם יכולה היא להנשא בגיטה אף בלא קיום חותמיו ואם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו ושאלו עליה בסוגיא זו אילימא ערער חד והלא אין ערער פחות משנים אלא ערער תרי שהעידו מזוייף הוא ואם כן אף לכשנתקיים מה הועיל תרי ותרי נינהו ואפי' היכא דמכחשי אהדדי אוקי אתתא אחזקה ומכל מקום אם אמרו שנים ידעינן בסהדי דגזלני נינהו ואסהידו תרי דתשובה עבוד אין כאן הכחשה וכשר וכן כל כיוצא בזה ומתוך שאלתם פירשו משנתנו בערער בעל שאם יבא ויאמר לא כתבתיו או נמלכתי ונפל ממני כל שנתקיים בחותמיו אין משגיחין בו ויש אומרין אפי' אמר בטלתיו אלא אם כן הביא ראיה:

כבר ביארנו גם כן שאע"פ שבגט כל שיוצא מתחת ידה במקום שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם יכולה לינשא אף בלא קיום חותמים ולכשיבא הבעל ויערער יתקיים בדיני ממונות אינו כן שאם הוציא אחד שטר על חברו ונפרע שלא בפניו או מן היתומים או מן הלקוחות חוששין לו שמזוייף הוא ואין מגבין בו עד שיתקיים ואע"פ שאין הנתבע כאן שיערער דאפוקי ממונא בלאו שטרא מעליא לא מפקינן ואינו דומה לאשה שהאשה אינה ממון הבעל ואם רוצה לינשא תנשא דמתוך חומר וכו' אבל בממון לא וכמו שאמרו באחרון של בתרא קע"ד ב' שכיב מרע שאמר מנה לפלני בידי ופירשוה שם בדאית ליה שטרא אמר תנו נותנין דקיימיה לשטריה לא אמר תנו אין נותנין דלא קיימיה לשטריה ומדקאמר סתמא אין נותנין אלמא אע"ג דלא טעני יתמי אין נותנין שאם היה הדבר תלוי בטענת היתומים אף היא טענת שמא היא וכן בהרבה מקומות אמרו קיימו שטרייכו וחותו לדינא ולא הארכנו בדבר זה אלא מפני שבתוספות כתבו הפך הדברים ודמו הענין לגט אשה ובמחילה מהם אין הדברים כלום:

ולענין סוגיא זו מיהא יש שואלים לוקמה בערער לקוחות כגון שבאה לטרוף כתובתה מידם ותירצו שמתוך שמשנתנו לא באה אלא להתירה לינשא ניחא ליה לאוקומה בבעל למדת מדבריהם שאם ערערו הלקוחות אין מגבין לה כתובתה עד שיתקיים בחותמיו ובתלמוד המערב אמרו מי עורר רב חסדא אמר בעל עורר ור' יוסה אמר אף הלקוחות עוררין שלא תטרוף מהם ומכל מקום כתבו חכמי הדורות שבגט שהביאו שליח ואמר בפני נכתב ובפני נחתם הואיל ולגבי נשואין חשבינן ליה כמקויים גובה מן הלקוחות אף בשטענו שמזוייף הוא שמספר כתובתה נלמוד כשתנשאי וכו' ואף הם חזרו וכתבוה דוקא במנה מאתים אבל תוספת אין בו מדרש כתובה ויש לפקפק בה אף לענין מנה מאתים שאם כן אף בנשאת מאליה ובלא בפני נכתב הרי נשאת והיה לך לומר כן:

המביא גט ממדינת הים כבר ביארנו את דינו במשנה ומה שנתגלגל כאן מהבאת חרש שוטה וקטן וחרש שנתנו כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני וכו' עד שנשתתק כבר ביארנוה למעלה ומכל מקום לענין ביאור יש שואלים לוקמה באלם שהוא כפקח לכל דבריו ותירצו בה שיכול להגיד מתוך הכתב שהרי האמינוהו בעדות אשה להעיד מתוך הכתב כמו שיתבאר בפרק קורדיקוס וכל שכן בזו שהכתב מוכיח כן:

המשנה השנית והכונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוין במוליך ובמביא זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים אמר הר"ם פי' אמר שכל מי שהביא גט שחרור בארץ ישראל אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואם הביאהו בחוצה לארץ או מחוצה לארץ הנה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולא יצטרך קיום וישתחרר בו העבד כמו גיטי נשים וכן כל מי שהוא כשר להולכת הגט כשר לשחרורי עבדים גם כן שיביא שחרור העבד לידו או יזכה לו כמו שיתבאר:

אמר המאירי אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוים למוליך ומביא ר"ל שהמביא את גיטו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואין משגיחין עוד בערער האדון וכן הלכה ויש שואלים בשחרור היאך נאמין את השליח בכך והלא בין לרבה בין לרבא לא סמכו באשה להאמין השליח אלא משום עיגונא ובעבד ליכא עיגונא וכמו שאמרו בפרק שני בשמועת עדים שאין יודעים לחתום שמקרעין להם נייר חלק אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים אבל שחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעים לחתום חותמין ואם לאו אין חותמין ואמרו שם מאי טעמא דרשב"ג שלא יהו בנות ישראל עגונות אלמא טעם עיגון באשה ואין טעם עיגון בעבד ומכל מקום יש לתרץ שבזו של משנתנו יש בה טעם עיגון אף בעבד שמאחר שהגט בידו אע"פ שאינו מקויים אינו יכול לישא שפחה ובת חורין אינו מוצא שמא יבא האדון ויערער ומתוך כך תקנו שיהא השליח נאמן ולא יהא האדון יכול לערער וישא בת חורין אבל זו של פרק שני אין כאן עיגון שאם לא ידעו לחתום אין חותמין ואינו משוחרר וישא שפחה ואין כאן עיגון:

זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכו' שאלו בתוספות היאך שנאוה בלשון זה שיהא הגדול נתלה בקטן ועיקר בטפל שהרי עיקר התקנה באשה היתה והיה לו לומר שחרורי עבדים לגיטי נשים ותירצו שמאחר שהיה עסוק בגיטי נשים אקדמינהו ברישא:

ואחר כך הוא חוזר ומונה הדרכים ששוים בו גיטי נשים ושחרורי עבדים והוא שאמר כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים מעשה שהביאו לפני ר"ג בכפר עותני גט אשה והיו עדין עידי כותיים והכשיר כל השטרות העולים בארכיות של גוים אע"פ שחותמיהן גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר' שמעון אומר כלם כשרים לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט אמר הר"ם פי' ת"ק לא יתיר בו עד אחד כותי ועד אחד ישראל ור"ג אומר אפי' נשים עשה מעשה כמו שספר וזה כלו לפי מה שהיה בזמנינו וכבר ידעת שהם גזרו על הכותיים שהם כגוים לכל דבריהם כמו שביארנו בברכות וערכאות של גוים הוא מושב חכמיהם רצה בזה שיהיה זה השטר כבר נתקיים במושב השופט בהודאת העדים עדותם אצלו והכיר אותם ובתנאי שיהיה מפורסם אצלו ישראל שאלו העדים וזה השופט אינם מקבלים שחד ויהא גם כן כבר נכלל בעצם השטר שהעדים ראו הנתינה וזה אמנם מותר כשטרי מקח וממכר אולם גיטי נשים ודומיהם מכלל שהיו מעשה ב"ד וההודאה והכפירה הוא אין עדות לגוים בזה כלל על אי זה פנים שיהיה ורבי שמעון יתיר זה כלו כאשר נעשה בערכאות של גוים ועל התנאים שקדמו ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ופרשו בגמרא דוקא עד אחד כותי ושיהא ישראל אחד חתום עמו ושיהא הישראל חתום אחר הכותי ואומר על זה שכל שטר שיהא בו עד כותי אע"פ שישראל חתום עמו אחריו פסול ובגיטי נשים ושחרורי עבדים כשר ובתנאים אלו מפני שאין סוף הענין בפסול זה אלא שסתם כותי אינו יודע בדקדוקי גיטין ושטרות וכל שאנו רואים ישראל עמו חתום אחריו בגיטי נשים כשר שאין עדים שבגט יכולים לחתום זה שלא בפני זה וכשאדם חותם עם אחר מדקדק כל אחד בחברו מי הוא כדי לידע אם צריך לנהוג בו כבוד להחתימו תחלה אם לאו ואם כן בשעת חתימה מיהא נודע לו שהוא כותי ואלמלא שהכותי חבר ויודע בדקדוקי גיטין לא היה הישראל מחתים את הכותי קודם לו אפי' היה גדול ממני בשנים אבל בשאר שטרות אע"פ שראינו הישראל חתום לבסוף אין הודאה בכך להיות הכותי חבר שמאחר שיכולים לחתום זה שלא בפני זה שמא הישראל חתם תחלה והיה סבור על אותו שנזדמן לעדות עמו שהוא ישראל שאין דרך לדקדק בכך עד שעת החתימה כדי לידע מי יחתום תחלה וממילא בשראה שאין חברו לשם מניח לו מקום דרך כבוד והכותי לוקח הדברים כפשוטן וחותם במקום הריוח או שמא היו בשעת העדות אחרים עמו והיה סבור שיחתים בו אחד מן הישראלים שראו את המעשה והלה החתים בו את הכותי ומתוך כך פוסלים אותו ואפילו היה כאן שטר אחד שנודע בו שהכותי חבר מכל מקום אין חולקין בשטרות וכן הלכה ואע"פ שבזמן הזה מיהא כבר עשאום כגוים גמורים ופסול אף בגיטי נשים ועבדים מכל מקום כתבו גדולי המחברים שלמדין ממנה לצדוקים שצדוקים בזמן הזה ככותיים באותו זמן ובתלמוד המערב פרשו שמאחר שאין חותמין זה בלא זה אף כשהכותי חתום לבסוף כן דמכל מקום אי לאו חבר הוא לא הוה מחתים ליה בהדיה כלל וכן נאמר שם שאף בשטר שחותמין זה בלא זה כל שהישראל חתום בסוף כשר ואין הדברים נראין כלל וכל שכן שאין סומכין עליו במקום תלמוד שלנו:

ומעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותני גט אחד שהיו עדיו עידי כותיים והכשיר ואין הלכה כמותו שלא הכשירו אלא בעד אחד ועל הדרך שביארנו ואחר כך הוא חוזר ומונה דרך אחרת שהדרכים שוים בה לגט ולשחרור והוא שכל השטרות העולים בערכאות של גוים ר"ל מקום בית ועד של שופטים שהדבר ידוע בהם שאין מקבלים שחד כשרים ודנין בהם אפי' היו הלוקח והמוכר שניהם ישראלים ואפי' אין שם קנין וחלפין ותורת הקנאות שלנו הואיל ולדיניהם נעשה כראוי ואע"פ שחותמיהם גוים ושנעשה ככתבם וכלשונם ולפי מה שיתבאר בגמרא דוקא כשעשויים בדרך שאין זיוף יכולה לשלוט בו כגון גויל וכיוצא בר וכן שיחזור מענין השטר בשיטה אחרונה וכן דוקא בדבר שהמעשה שבו עיקר והשטר אינו אלא ראיה בעלמא ושהם כתבו שראו את המעשה כגון שטר מקח וממכר שעיקר הקנין בכסף או בחזקה ומעידים בשטר שראו את הקנין וכן שטר חוב של הלואה אבל דבר שעיקר קנייתו השטר ואינם מעידים על מעשה שיהא עיקר הדבר תלוי בו כגון הודאות ומתנות לא ומעתה זה שאמרו חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים אין צריך לפרש בו הטעם משום דלא שיכי בכתיבה ונתינה שאף בלא טעם זה הרי הם דברים שהשטר בהם עיקר קנייתם וזהו שאמרו בגמרא תני חוץ מגיטי נשים כלומר גיטי נשים והדומים להם והם דברים שהשטר הוא עיקר קנייתם כגון מתנות והודאות:

ומכל מקום לענין פסק יש בו דברים שראוי לומר בהם חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים לבד והוא שבאלו ר"ל בגיטי נשים ושחרורי עבדים כל שחותמיהן גוים אפי' נכתב בכל דקדוקי הגט ואף בערכאות פסולים אף בעידי מסירה ישראל ומפני שמא יבאו לסמוך על עידי החתימה ונמצא מזוייף מתוכו ואפילו היו עידי החתימה מובהקים ר"ל ששמותיהם זרים ומבוהלים עד שניכר לשעתם שגוים הם והיה לנו לומר שלא יבאו לטעות בהם מכל מקום גוזרין שמות מובהקים אטו שאין מובהקים ונעשה מזוייף מתוכו ומה שאמר ר' יוחנן בגמרא לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו דמשמע דלא גזרינן מובהקין אטו שאין מובהקין אין הלכה כן ודוקא במקום שישראל חותמין אבל במקום שאין ישראל חותמין אפי' היו הגרים החתומים בתוכו בשמות שאין מובהקין ואפי' נעשו בהדיוטות כשרים בעידי מסירה שאין כאן חשש שיבאו לטעות בו אינו בדין מזוייף מתוכו ובלבד שיעידו ישראלים שהגט נכתב בכל דקדוקיו כראוי ויראה לי שאף בערכאות כן ומפני שאינן בתורת גיטין ואם יש לחלוק בזו יש לחלוק בענין בין ערכאות להדיוטות כמו שיתבאר למטה ואין גוזרין מקום שאין חותמין אטו מקום שחותמים דאתרא באתרא לא מחלף ולפי דרכך למדת שהגט כשר בכל כתב ובכל לשון אלא שצריך שלא יהא מקצתו בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר כמו שיתבאר ואלו שאר שטרות אף באותם שהשטר עיקר קנייה בהם אם מסרו נותן למקבל או המודה לתובע בעידי מסירה ישראל גובה בו מבני חרי כמו שיתבאר:

ור' שמעון מכשיר אף בגיטי נשים ר"ל בעידי מסירה ובשמות מובהקים ולא הוזכרו ליפסל אף בענין זה אלא כשנעשו בהדיוטות ר"ל שאינם דיינים של בית הועד ואין הלכה כר' שמעון אלא כתנא קמא:

ואחר כך חוזר ומונה דרך אחרת שלדעת ר' מאיר שוים בה גיטי נשים ושחרורי עבדים ולדעת חכמים אינם שוים בה והוא שאמר האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה להחזיר בשניהם יחזיר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכים לאדם שלא בפניו ואין חבים לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדי רשאי שלא לזון את אשתו אינו רשאי אמר להן והרי פוסל הוא את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו אמרו לו מפני שהיא קנינו האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר המיתה תנו מנה לאיש פלני ומת יתנו לאחר מיתה אמר הר"ם פי' הלכה כחכמים אבל לא ישלם לו השליחות עד שיגיע גט לידו וכן העקר אצלנו יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ואמר פוסל את עבדו מן התרומה אשר לא יתאמת זה אלא אם כן היה רבו כהן וכן אם היה רבו גם כן ישראל הנה הוא יפסול אותו משפחה כנענית לפי שאינה מותרת לי כאשר יהיה משוחרר ומהעקרים אצלנו גם כן שאין גט לאחר מיתה ותשובת החכמים לו מפני שהוא כקנינו ענינו שזה העבד לא יוסיף בעצמו חשיבות עד שנאמר שחובה היא לו שחרורו ואמנם זה כמו שיאכל בהמת הכהן תרומה מאשר הוא קנין כספו ולא תהיה אצלו חשיבות יעדר ממנו תרומה ואמר תנו מנה לפלני ומת יתנו ואפי' לא אמר מנה זה אם היה שכיב מרע בעת זאת הצואה לפי שמעקרנו דברי שכיב מרע ככתיבין וכמסירין דמו:

אמר המאירי פירשו בגמרא שלשון תן הרי הוא כלשון זכה ונמצא הענין זכה בגט זה לאשתי ובשחרור זה לעבדי ורצה לחזור קודם שיגיע הגט ליד האשה או ליד העבד לדעת ר' מאיר יכול לחזור בשניהם כאלו אמר לשון הולכה מפני שדבר זה חובה הוא להם שמפסיד להם המזונות שהיו להם עליו ואין חבין לאדם שלא בפניו ונמצא שאין קבלתו זכות אצלם ואפי' גלו דעתם שהם מחזיקים דבר זה כזכות הואיל וכלל הנשים והעבדים אין זה זכות להם לא זכו בהם בשעת קבלתו עד שיגיע לידם ומאחר שכן כל שלא הגיע לידם חוזר בשניהם וחכמים אומרים שבדבר זה מיהא אין גיטי נשים שוים בה לשחרורי עבדים ובגיטי נשים ודאי חוזר שחוב הוא לה אבל עבד זכות הוא לו וכבר זכה זה בשבילו ואם משום הפסד מזונות אף בלא שחרור היה יכול להפסידם לו שהרי יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך מה שאין כן באשתו ואמר להם אעפ"כ יש כאן חובה ששחרורו אם הוא עבד של כהן פוסלו מן התרומה וכל שלא שחררו ואפי' אמר לו עשה עמי ואיני זנך הולך לו עד שלא ימצאהו שיוכל לזרוק לו גיטו ואוכל תרומה בכל מקום שהוא אמרו לו מפני שהוא קנינו כלומר ברח יכול להפקיעו מן התרומה שאין אכילתו אלא מפני שהוא קנינו ויכול הוא למכרו בטובת הנאה לכל אדם שילך ויקחנו בכל מקום שהוא והלכך בעבד מיהא אינו חוזר והלכה כחכמים ומכל מקום לכשיגיע הגט לידו אין כאן עוד חזרה דלא גרע משליחות של הולכה ויש חולקים בזו הואיל ובלשון זכות מסרו ואין כאן זכות ואל תחוש לדבריהם לא באשה ולא בעבד:

מכל מקום בעבד צריך שתדע שלא נאמר שמשהגיע הגט ליד הזוכה נשתחרר אלא שאין האדון יכול לחזור אבל העבד לא נשתחרר עד שיגיע לידו שאין זה כשליחות של קבלה לגמרי והוא שאמר אחר כן במה שחזר ומנה דבר אחר שהגט והשחרור שוים בו האומר ר"ל שכיב מרע שאמר תנו גט זה לאשתי ושחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה שהרי לא חל הכריתות מחיים ואין גט לאחר מיתה ואלו היה הגט מיד כבר נגמר הגט והשחרור מחיים אבל האומר תנו מנה לפלני ומת הואיל ודברי שכיב מרע ככתובים וכו' יתנו לאחר מיתה בין שאמר תנו מנה זה בין שאמר תנו מנה סתם וכן מה שאמרו באשה שכל שמתגרשת חוב הוא לה פירושה אפילו במנוול ומוכה שחין וכן התבאר בתלמוד המערב שבפרק התקבל וכן אמרוה שם אפילו בהיתה צווחת להתגרש שמא חזרה בה שמכל מקום טב למיתב טן דו וכו' ובמסכת יבמות קי"ח ב' אמרו במזכה גט לאשתו במקום קטטה גם כן שאין אומרין זכות הוא לה דטב למיתב טן דו וכו' ובמזכה גט לאשתו במקום יבם נאמר שם שחולצת ולא מתיבמת:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: