מאירי על גיטין טו

המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות כמו שיתבאר במסכתא זו מ"ג ב' וסוריא לענין זה כחוצה לארץ וכן עכו לענין זה כחוצה לארץ כמו שביארנו במשנה:

בשלשה דברים סוריא שוה לחוצה לארץ ובשלשה לארץ עפרה טמא כחוצה לארץ ר"ל גושה והמוכר עבדו בסוריא כמוכרו בחוצה לארץ ויצא לחירות כמו שכתבנו והמביא גט בסוריא כמביא בחוצה לארץ וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובשלשה לארץ ישראל הראשונה חייבת במעשר ובשביעית כארץ ישראל ולפי סוגיא זו חייבת מן התורה מפני שכיבוש יחיד לענין זה נקרא כיבוש ואעפ"כ אין שוה לגמרי לארץ ישראל מפני שכבשה קודם שיכבוש כל ארץ ישראל והניח שם משבעה עממין והתורה אמרה והוריש ה' את הגוים האלה מלפניך ואחר כך כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וכו' וכן היא שנויה בספרי וגדולי המחברים הביאוה וזה שקראוה כיבוש יחיד מפני שלעצמו כבשה ולא לשם כל ישראל שיחלקוה כיהושע ומכל מקום על פי בית דין כבש שאם לא כן לא היתה כארץ ישראל לשום דבר ומכל מקום לענין זה מיהא אין הלכה כבריתא זו אלא סוריא אינה חייבת בתרומות ומעשרות אלא מדבריהם כמו שיתבאר בפרק השולח והרוצה ליכנס באוירה טהור כגון שיכנס בשידה תיבה ומגדל מה שאין כן בשאר חוצה לארץ שאף הוא טמא וישובה חביב כישובה של ארץ ישראל עד שהקונה בית בסוריא כקונה בארץ ישראל וכותבין עליו אונו על ידי גוים אפי' בשבת ואע"פ שאמירה לגוי שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בכך: