מאירי על גיטין קז

זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש ומביא אשם בין בטהורה בין בטמאה והתשלומין כתרומה אלא שאם נזרעו גדוליו חלין ואין הכהן יכול למחול ובמזיד בהתראה לוקה ואינו משלם ובלא התראה משלם את הקרן בטהורה ובטמאה משלם דמי עצים לבד והתשלומין חלין והכהן יכול למחול וכל שאכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם מעות אלא תבואה ואינו משלם אלא חלין מתוקנים מתרומות ומעשרות שבהן שנאמר ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש וכן דוקא ממין מה שאכל שנאמר ונתן לכהן את הקדש כקדש שאכל מעתה אכל תרומה טמאה משלם חלין טמאים שאם בשוגג הרי הפסידו דבר שאינו שוה כלום אף לימי טומאתו ושילם לו דבר שהיה ראוי לו בימי טומאתו ואע"פ שמ"מ אין ראוים עכשיו להיות תרומה שהרי טמאים הם מ"מ הוא לא הפסידו כלום והוא משלם מה שמפסידו וכן שגדוליו מיהא ראוים לתרומה וכל שכן במזיד שתשלומיו חלין ואם רצה לשלם בטהורים תבא עליו ברכה אכל תרומה טהורה משלם חלין טהורין ואם שלם חלין טמאים בין שאכל שוגג בין שאכל מזיד תשלומיו תשלומין אלא שחוזר ומשלם טהורים משום קנס:

דם שניטמא זריקתו אסורה ואם זרקו שוגג כגון שהיה סבור שלא ניטמא הורצה שהציץ מרצה על הטמאות והבשר מותר באכילה במזיד לא הורצה ואע"פ שהבעלים נתכפרו בה שהרי הציץ מרצה קנסו חכמים שלא לאכול את הבשר ואין קונסין שוגג אטו מזיד:

אסור לעשר פירותיו בשבת מפני שהוא כמתקן ואם עישר בשוגג יאכל במזיד לא יאכל וכן המטביל כליו בשבת הרי הוא כמתקן ואם הטביל בשוגג ישתמש בהם במזיד אל ישתמש בהם ואין קונסין באלו שוגג אטו מזיד: