מאירי על עירובין מא

יתבאר במקומות שבמסכתא זו שהבורגנין והם כעין סכות שדרים בהם בני אדם למכור בהם מזון לעוברי דרכים או לשמור [בהם] שדותיהם (מהם) או שעושין אותם שומרי העיר כל שהם בתוך שבעים אמה ושירים לעיר מתעברין עם העיר ומודדין מהם אלפים אמה מחוץ לעיר מכל מקום בבל אין בה דין בורגנין מפני ששטפי מים מצוים שם ומפסידין אותם ואין בורגנין אלא אם כן מתקיימים וכן אין דין בורגנין בשאר ארצות שהגנבים מצויים שם ומפסידין אותם וכן פסי ביראות אין מקילין בהם לא בבבל ולא בשאר ארצות שאין שם הולכי לדבר מצוה כגון לישיבות ולבתי מדרשות ואין היתר פסי ביראות אלא או לעולי רגלים או לבני ישיבה שהם כיוצא בהם למצוה. ומכל מקום בבורגנין כל שהן קיימים מודדי׳ מהם בכל מקום והוא שאף בבבל אמרוה כאן אמ׳ ליה רב חסדא למרי בריה דרב הונא אתיתון לבי מדרשא תלתא פרסי בשבתא אמאי סמכיתו אמ׳ ליה אבורגנין והא אמ׳ אבוה (דאמך) [דאבוה משמי׳ דרב] אין בורגנין בבבל. אחוי ליה הנהו מתואתא דמבלען בשבעים אמה ושירים כלומר כפרים שחרבו ועדיין יש בהן מחיצות קיימות:

גדולי המפרשי׳ שאלו מאחר שלא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ולבהמותיהם היאך התירו למעלה טלטול מבין הפסים לחצר שראשה נכנס לפניהם ופתוחה להם ופרשוה שלא התיר אלא לצרך בהמתו כגון הכנסת האבוס והדלי והוצאתם וכיוצא באלו: