מאירי על עירובין קכ

נתנו חוץ לתחום זה שנשכר הוא מפסיד. ושאלו בגמרא חוץ לתחום סלקא דעתך ר״ל חוץ לאלפים אמה כלומר והלא לא נשכר כלום ולא עוד אלא שאף כל מה שיש לו הפסיד שכל ששבת בתוך העיר ונתן את עירובו חוץ לאלפים אמה לא יזוז ממקומו שהרי חוץ לתחומו הוא. ופרשו שכך הוא לשון המשנה נתנו חוץ לעיבורה של עיר מה שנשכר הוא מפסיד כלומר שכנגד מה שהרויח ברוח שעירב בו הפסיד ברוח שכנגדו שהרי הוא מונה ממקום עירובו אלפים לכל רוח ואם עירב לסוף אלף לצד מזרח שהוא רשאי להלך בו שלשת אלפים אמה ארך ברוחב העיר שעירב ממנה לדעתנו או ברחב ארבע אמות לדעת קצת ונמצא מרויח אלף אמה הרי אין לו לצד המערב ממקום עירובו כלפי העיר אלא אלפים אמה שהן אלף מן העיר ולהלן ולצפון ולדרום ולא כלום שהרי צפונו ודרומו ממקום עירובו הוא מודדם ואם עירב לסוף אלפים לצד מזרח יש לו ארבעת אלפים למזרח ולמערב ולא כלום ונמצא שהפסיד כמה שנשכר ומכל מקום סתם משנתנו מלמדת שאם עירב למזרח לא הפסיד למערב אלא כנגד מה שהרויח למזרח ומכל מקום אם עירב לאלף אמה שיש לו שלשת אלפים למזרח הפסיד למערב אלף אמה ויש לו אמה למערב מן העיר ולהלן חוץ לעיבוריה וריבועיה ונמצא שלא הפסיד בתוך העיר כלום ואינו עולה לו לחשבון אלפים שיש לו ממקום עירובו ולצד המערב כלום אפי׳ לארבע אמות שלא אמרו כל העיר כארבע אמות להיותן נחשבות מכלל האלף של צד המערב אלא שאינה כלל מן החשבון ומתוך כך הקשו עליה בגמרא ממה שאמרו שאם נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפי׳ אמה אחת משתכר אמה ומפסיד את כל העיר כלה ומפני שמדת העיר עולה לו למדת התחום עירב למזרח אינו מונה למערב אלא אלפים ממקום העירוב ומדת העיר בכללם ואם היתה העיר אלפים חסר אחת שנמצאת משלמת לאלפים הפסיד בשיעורה ולא יצא חוצה לה אפי׳ אמה אחת ותירצה כאן כשכלתה מדתו בחצי העיר כאן שכלתה בסוף העיר דאמר רב אדי אמר ר׳ יהושע היה מודד ר״ל ממקום עירובו או מעירו או ממקום שביתתו וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר שמאחר שאין רגלו יכולה ליגע בסוף העיר היאך דנין לו העיר בארבע אמות ואם תאמר שנחשוב לו חצי העיר הבאה במדתו בארבע אמות ונשלים לו עמהן פרשו גדולי המפרשי׳ שאין חולקין את העיר לשתים שמא יבאו ממנה לידי שבוש והילכך אין לו אלא חצי העיר אלא שיכול לטלטל בשאר העיר על ידי זריקה כמו שביארנו בפרק מי שהוציאוהו והוא הדין שאם כלתה מדתו בסוף העיר נעשית העיר כלה כארבע אמות ומשלימין לו את השאר עד אלפים אמה וכל שכן אם לא כלתה לו אף בסופה כגון שהיתה העיר בתוך תחום עירובו שאינה נדונת לו לכלום וכן הלכה. וכתבו גדולי המפרשים שאם כלתה מדתו בין העיר ועיבורה אף זו אינה נקראת כלתה באמצע אלא כלתה בסוף שלא אמרו עיבור להחמיר אלא להקל כך כתבוה גדולי המפרשים והדברים נראין. ויש חולקין לומר שאפי׳ כלתה מדתו בסוף העיר נכנסת היא לתחומיו ממה שאמרו בגמרא אמ׳ רב אידי אין אלו אלא דברי נביאות מה לי כלתה מדתו באמצע העיר מה לי כלתה בסופה. והם מפרשי׳ שלא תמה על כלתה מדתו בחצי העיר שבודאי אין כאן חדוש וכן הוא הדין למוד לו אלפים היכן שיכלו אפי׳ בתוך בקעה (ופי׳) [ואפי׳] בתוך עיר ועל סוף העיר הוא שבא לחלוק. ומכל מקום אעפ״י שבודאי דעת רב (אדי) [אידי] כך היה אין הלכה אלא כר׳ יהושע שהרי רבא סייעה ממשנתנו ואף רב אדי לא דרך מחלוקת אמרה אלא שהוא כדבר שאין טעם שלו מבואר. ואעפ״י שמה שסייעה רבא ממשנתנו כבר תרצה רב אדי אין זה אלא כאומר אין לך ראיה מכאן:

ולענין ביאור השמועה זה שסייע רבא לר׳ יהושע ממשנתנו דרך קצרה כך הוא אמר רבא תרוייהו תננהו כלומר שתי מדות הללו מבוארות במשנתנו ולא סוף דבר שאינן דברי נביאות אלא שראוי לתמוה מה הוצרך ר׳ יהושע להשמיענו כן אנשי עיר גדולה מהלכין את כל העיר הקטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את העיר הגדולה ומשנתנו במודד ממקום שביתתו או ממקום עירובו ואמר שאנשי עיר גדולה שהיתה להם עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאין מעירם ומונים והולכים מהלכין את כל עיר קטנה הסמוכה להם כלומר כארבע אמות ומשלימין מדתם חוצה לה שאם תאמר שמדת העיר עולה להם מה בא ללמדנו הא ודאי יכול הוא לילך אלפים אלא שכל שהעיר נבלעת בתוך תחומם אפי׳ כלתה המדה בסוף העיר נדונית להם כארבע אמות ואמר שאנשי עיר קטנה אין מהלכין את הגדולה כלומר בארבע אמות שסתם עיר גדולה אינה נבלעת בתוך תחומם ואפי׳ היתה תחלתה בתוך התחום וכלתה המדה בחצי העיר הולכין עד מקום שתחומם כלה ואין העיר נידונית להם כארבע אמות.