מאירי על עירובין קטו

אמ׳ ר׳ דוסתאי בזו שמעתי שמקדרי׳ בהרים ר״ל שאין מבליעין את המדרון לגמרי ולא מודדין לגמרי אלא מקדר ועולה מקדר ויורד. וכיצד הוא קדור זה מודדין בחבל של ארבע אמות והתחתון נותן את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ומודד בו כל מדרון ההר. וכן הדין בגיא או בגדר ונמצאת המדה מתמעטת בכל ארבע אמות וארבע אמות חצי קומת המודד והוא כל מה שמלבו עד רגליו ומרבה בתחומו. ולשון קדור הוא ענין נקב כלומר שרואין אותן כנקובים ממקום המישור שאחריו עד מקום רגליו של זה להיות החבל יוצא ביושר דרך הנקב. ולי נראה לשון שיעור מענין קודר אדם קב או קבים כמו שביארתי בפרק שני. ומה שאמר בזה שמעתי וכו׳ פירושו שאעפ״י שאין מקדרין במדידה לעגלה ערופה או לערי מקלט כמו שיתבאר בגמרא בזו מיהא שמעתי שמקדרין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא אלא שיש בקצת עניני ההבלעה והקדור תנאים יתבארו בסוגיא זו. ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ענינים אלו אלו הן:

חבל זה שמודדין בו דוקא של פשתן אבל (של) לא של גמי ולא של נצרים ר״ל של ערבה קלופה. והוא שאמרו שלשה חבלים הן שאין מחליפין את האמור של זו בזו של מגג לפרה שהיו כופתין אותה בחבל מגג ר״ל גמי ונתנוה על גב מערכתה מפני שאינה מקבלת טומאה או מפני שהוא רך ואין מטיל בה מום. של נצרים לסוטה שאמרו עליו מביא חבל המצרי וקושר למעלה מדדיה שמפני שבגדיה קרועים מכוין שיקשור בגדיה עליה למעלה מדדיה שלא יפלו על מתניה וישארו דדיה מגולים. ופרשוה בתלמוד המערב למה חבל המצרי כדי להזכירה מעשה מצרים. ושל פשתן למדידת תחומין. וכן פסקוה גדולי הפוסקי׳ והמחברים. ומכל מקום נראה לי שבשלשלת ברזל מודדין ומצד זה שאמרו אין לך יפה למדידה יתר משלשלאות של ברזל. כלומר שאי אפשר למתחן יתר מדאי אבל מה אעשה שהרי כתי׳ חבל המדה כלומר ואי אפשר לפסלה אחר שהתורה הכשירתה וקראתה מדה הא מכל מקום אף שלשלת של ברזל כשרה היא למדידה. ויש חולקין בה:

כבר ביארנו במשנה שכל שהגיע לגיא או לגדר מבליעו ופרשנו בהבלעה זו שמאחר שאין הגיא רחב חמשים אמה שהחבל מספיק במדידה משפתו לשפתו אעפ״י שיש במדרונו הלוך יותר מאלף אין מדת המדרון עולה למדת התחום. וכן ביארנו שאם היה הגיא רחב כנגד העיר יותר מחמשים אם יש בצדו לימין או לשמאל מקום קצר הולך לשם ומבליעו וחוזר והולך משפתו ואילך עד מקום שכלה בו רחב הגיא כנגד העיר ומשלים מדתו שמא תאמר הואיל וסוף סוף אין שפועו של הר ומדרונו של גיא עולה לו מן החשבון למה הולך במקום אחר וטורח בחנם ימדוד לכאן ויבליענו כלו לכאן אחר שיודע שיש לימין או לשמאל מקום קצר עד חמשים. אין זה כלום שהרי אי אפשר למדוד אלא בחבל של חמשי׳ אמה ואם תאמר להבליעו בלא מדידה על סמך מה שנודע לו מצד ימין או מצד שמאל אפשר מגזרת הרואים שלא יאמרו שכל גיא מבליעין בתחום ולא ירגישו שלא הבליעו את זה אלא מצד שאפשר למדדו בחבל זה באי זה מקום שבו. וגדולי המפרשי׳ שאלו עוד מפני מה הוא צריך לחזור למדתו למדוד כנגד העיר ימדוד ממקום שיכול להבליעו ופרשו בה מפני שהוא צריך למדוד לכל רוח ורוח של עיר שתי מדידות אחת לכל זוית וזוית שיצא לו התחום מכוון שאין נותנין תחומין לעיר אלא כנגד העיר אם ארוכה אם קצרה ואין פוחתין משמנה מדידות לתחומי העיר מלבד מדידת מלוי הקרנות:

הוזכר בשמועה זו שאם היה הגיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד. ופרשו גדולי הרבנים בענין כגון שהוא מודד למזרח והגיע לגיא והוא רחב לשם עד שאינו יכול להבליעו שם וכן אין באותו צד לא לימין ולא לשמאל מקום קצר באותו הגיא שילך לשם ויבליענו שם ויחזור למדתו אלא שהגיא מתעקם לרוח דרום או לרוח צפון ומתקצר לשם ובא ללמד שאין דנין אותו כאלו נתקצר באותו רוח בעצמו והרי הוא כאלו אין שם מקום להבליעו וצריך לקדרו וטעם הדבר שכל שאין קצורו באותו רוח בעצמו שמא יאמר הרואה שבמקומו הבליעוהו ויבא להבליע כל שהוא רחב בלא שום קצור ואעפ״י שרואהו טורח למדוד ברוח שני הרי כשרואהו מודד ברוח שני סבור הוא שבעסקי אותו רוח הוא עוסק. ויש מפרשי׳ בגיא מעוקם ענינים אחרים וזה עיקר:

הגיע לכותל אין אומרין יקוב את הכותל כדי לידע כיוונו של כותל אלא אומדו והולך ומשער מדתו כפי אומד דעתו. ופי׳ הדברים בכותל גבוה שאין מטריחין אותו להביא סולם לטרוח ולעלות ולהבליעו תחת החבל שאם לא היה גבוה כל כך עד שתשמישו נוח קצת מבליעו תחת החבל. ולענין השמועה שאנו גורסין בה והא אנן תנן מבליעו וחוזר למדתו כלומר בהגיע לגיא או לגדר ואין יכול להבליעו כנגד העיר שמודדו במקום הקצר ומבליע את המדרון ואף זו כיון שאין הכותל יוצא מתחום העיר ילך לצד הכותל וימדדנו בחבל ויחזור למדתו או תטריחנו בהבאת סולם כדי לעמוד עליה בטוח לכוין מדידתו יפה. ותירץ התם ניחא תשמישתיה שהמדרון משפע ויכול לילך ולקדר ומתוך כך אם רצה בהבלעה הטריחוהו לילך למקום שאפשר להבליעו אבל זה אין הבלעתה או קדורה נוחה כלל מתוך יושר גבהותה ולפיכך הקלו עליה לשערה באומד ויטרח בעלייה וירידה במה שיוכל כדי לעבור. ואינו צריך להתעכב עליה לצרך מדידה וכל שכן שאין מטריחין אותו בהבאת סולם או לילך לצד הכותל. ויש גורסי׳ התם בדניחא תשמישתיה כלומר כשאנו מדמין כותל זה להגיע לגדר לילך לשם להבליעו לחזור למדתו דוקא בשסוף הכותל נוח תשמישו קצת עד שיכול לעמוד על גביו להיות צופה משם להיכן הוא חוזר למדתו אבל כל שהכותל אין תשמישו נוח אף בסוף הכותל כגון שהוא גבוה לשם גם כן או שיש שם קוצים וברקנים לא הטריחוהו לעלות ולראות להיכן הוא חוזר שמאחר שאף בסוף הוא צריך לקצת אומד אף מעתה ישער את הכל באומד.

ויש גורסי׳ בה והתניא מודדו מדידה יפה ופירושה בשפוע גיא או הר שמודדין אותו לגמרי על הדרך שיתבאר ואף בכותל נאמר כן ותהא כל מדת הגובה עולה למדת התחום. ופרשו לא נאמר למוד מדידה יפה בקרקע חלקה אלא במדרון ששפועו רחב הרבה שתשמישו נוח ויתבאר למטה כגון מתלקט עשרה טפחים מתוך יתר מחמש אמות על הדרך שיתבאר אבל כל שאין תשמישו נוח כגון שמתלקט עשרה מתוך ארבע אינו נמדד אלא מבליעו או מקדרו ודוקא בהר או גיא שאעפ״י שאין תשמישם נוח מכל מקום תשמישן מצוי אבל כותל שאין תשמישו [נוח] ולא מצוי בהלוך אומדו ודיו. ויש לפרש בגירסא זו שלא על הכותל הוא מקשה אלא על הגיע לגיא או להר שאמרנו במשנתנו מבליעו וחוזר למדתי ובברייתא אמרו מודדו מדידה יתרה ותירצה על הדרך שביארנו.

וכתבו גדולי הרבנים שלא נאמר אומדו אלא בכותל שיש לו מיהא אי זה דמיון בשפוע גיא או הר אבל כותל הזקוף לגמרי ככותל שלנו אפי׳ אומד אינו צריך. עוברו והולך לו ואינו נכנס לו במדה כלל וראיה להם מה שאמרו בגמרא לא שאנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו ר״ל אותו של בנאים שהעופרת בראשו להורידו אצל קו הבנין לידע אם הוא ישר אם לאו ופרשו בה למטה שכשמניח חוט המשקולת אצל שפתו מתרחק יותר מארבע אמות מכנגד השפה מחמת השפוע אבל אם לא היה מתרחק יותר הרי הוא נקרא יורד כנגדו ומודד קרקעיתו מדידה יפה ואין המדרון נכנס במדת התחום כלל ואינו צריך לקדר. ויש מפרשים בה עד כמה יורד כנגדו שיהא נקרא זקוף כל שנכנס ארבע אמות בזקיפה שכל שזקוף בשיעור זה אינו ראוי להלוך ואעפ״י ששאר כותלי הגיא משתפעין והולכין עד קרקעית הגיא הרי הוא כאלו כל הגיא זקוף אבל פחות מארבע אמות מטפס ויורד בו. למדנו שכל שהוא זקוף קרקעו נמדד ואין השפוע נכנס בכלל התחום ומכאן אמרו שאם הכותל זקוף לגמרי אינו נכנס בכלל המדה וקרקע אין בו כדי למדדו מדידה יפה על דרך קרקעית הגיא. ומכל מקום מה שאמרו בשאין חוט המשקולת יורד שמקדר לא כל הדרכים שוים בה אלא יש שאומדו ודיו ויש שמודד אף שפועו ומדרונו מדידה יפה בקרקע חלקה כמו שיתבאר. אלא ששמועת המשקולת לא באה אלא ללמד סוף השמועה שבחוט המשקולת יורד ומודד את הקרקע והשפוע והמדרון אין נכנסים בחשבון כלל. ולמדנו שיש מדידה בהבלעה ויש בקדור ויש באומד ויש במדידה יפה בקרקעה והשפוע והמדרון אינו נכנס בחשבון כלל. ויש שאף השפוע והמדרון נמדדין מדידה יפה בקרקע חלקה. ויש שאין צורך בה לכלום ואינו עולה במדה כלל. וכדי לבאר עיקר הדברי׳ אני רואה להשלים ביאור הסוגיא ולסדר אחר כן הדברים אי זו בדין הבלעה ואי זו בדין קדור וכן בכלם.