מאירי על חולין רנח
Meiri on Chullin 258 · מאירי על חולין · free full Hebrew text
Open in the reader →המשנה השמינית ואינה מכונת הפרק אלא שנתגלגלה על ידי מה שהוזכר במשנה שלפניה האבר והבשר המדולדלין באדם טהורים מת האדם הבשר טהור והאבר טמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת דברי ר' מאיר ור' שמעון מטהר אמר הר"ם פי' נתבאר בששי מעדיות שאבר מן החי כזית בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו טהור ואמנם מטמא כלו ושאבר מן הנבלה כזית בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו טמא ור' שמעון אומר שבשר הפורש מאבר מן המת גם כן טהור וכן עצם כשעורה הפורש ממנו טהור ואין הלכה כר' שמעון:
אמר המאירי עקר ענינה הוא שכבר ידעת שאבר מן החי של אדם מטמא באהל כאבר מן המת וכמת עצמו ולמדנו במשנה זו על האבר או הבשר המדולדלים באדם ומעורים במקצת אע"פ שאין יכולים לחזור ולהתרפא טהורים שאין טומאה אלא במה שהוא משולל מן החיות לגמרי:
מת האדם אם היה מדולדל זה בשר טהור לגמרי שמיתה עושה ניפול כמו שביארנו והרי היא כבשר מן החי ואם היה דלדול זה אבר מטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר מן המת דברי ר' מאיר וכן הלכה ובגמ' יתבאר מה בין אבר מן המת לאבר מן החי והוא שאבר מן החי בשר הפורש ממנו ועצם הפורש ממנו הרי הן כמי שפרשו ממת שלם ומטמאין בשיעור הנתון להם כזית וכשעורה וכבר ביארנו באבר עצמו כשהוא שלם שמטמא בכל שהוא וכשם שאבר מן החי צריך שיהא כברייתו:
כמו שביארנו כך אבר מן המת אינו מטמא אלא בדרך זה ימים הכתובים במגלת תענית כבר ביארנו במקומם שכלם בטלו ולא נשאר ענינם אלא בחנכה ופורים כמו שהתבאר במקומו: