מאירי על חולין רנה

יש אוכלין שאין קרויים אוכל כל כך ואפי' הוכשרו אין מקבלין טומאה אלא אם כן חישב עליהן לאכול או להאכיל ושיוכשרו אחר מחשבה זו וכל שהוא ממין זה אנו אומרין עליו שהם צריכים מחשבה והכשר מעתה יש אוכלין צריכין מחשבה והכשר ויש שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר ויש שאין צריכין אלא אחד מהם או מחשבה או הכשר כיצד בשר הפורש מן החי הן מאדם הן מבהמה הן מן העוף ונבלת עוף טמא וחלב שחוטה בכפרים שאין שם רוב עם ואין רגילים לאכול החלב צריכים מחשבה והכשר אחריה ואע"פ שהוכשר בשחיטה וכן עולשין שזרען או לקטן והדיחו לבהמה ונמלך עליהן אחרי כן לאדם אין מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן לאדם ושיוכשרו אחר מחשבה זו שאין אוכלין המיוחדין לבהמה מקבלין טומאה הרי שצריכין מחשבה והכשר:

נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף טהור בכרכים וכן חלב בהמה בכרכים אין צריכין מחשבה שהרי מיוחדים הם למאכל ואין צריכין הכשר שסופן לטמא טומאה חמורה ר"ל אדם וכלים וכל שסופו לטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר הרי שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר:

נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור בכרכים צריכין מחשבה ואין צריכין הכשר ודוקא שחשב על פחות מכזית שהרי כזית אב הטומאה הוא הרי שצריך מחשבה ולא הכשר אוכלין המיוחדין לאדם בכל מקום כגון דגים טהורים בכל מקום או טמאים בכפרים צריכין הכשר ולא מחשבה וקצת דברים אלו יתבארו במקומות אחרים:

דם השחיטה על איזה צד מכשיר ועל איזה צד אינו מכשיר וספק שלנו בנתקנח הדם כבר ביארנוה בפרק שני:

בהמה בחייה אינה מקבלת טומאה ואבר המדולדל בה אם הוכשר מקבל טומאה כמו שביארנו הוכשר האבר ונגעה טומאה בבהמה הדבר ספק אם שמא נאמר אע"פ שאין הבהמה מקבלת טומאה מ"מ נעשית היא יד לאבר להביא עליו טומאה שנגעה בה ותולין עליה:

אוכל המחובר לקרקע אינו מקבל לא טומאה ולא הכשר קישות שנטעה בעציץ שאינו נקוב הואיל ואין כאן יניקת הארץ הרי הוא כתלוש ומקבל הכשר וטומאה הגדילה ויצאה לחוץ ונוטה על הארץ הואיל ויונק מן הארץ דרך אויר הרי היא כמחובר ואף מה שבתוך העציץ טהור ואין צריך לומר בעציץ נקוב:

איסורי הנאה אע"פ שאין לאדם לאכלם מ"מ הואיל וראויים הם לאכילה מיטמאין טומאת אוכלין מעתה המשתחווה לחצי דלעת שנאסרה בהנאה הרי אותו החצי מיטמא בחצי האחר: