מאירי על חולין רנד

נשחטה הבהמה הוכשר אותו אבר בדמי השחיטה ואע"פ שלא נגעו הדמים באבר מפני שהבהמה נחשבת כיד לאבר ויש מפרשים אף בשחיטה לבד ולא יראה כן ונטהר אותו אבר מידי נבלה על ידי שחיטת הבהמה ור' שמעון אומר לא הוכשר ואין הלכה כדבריו:

מתה הבהמה אם היה זה המדולדל בשר הרי הוא בשר מן החי ומטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר הנבלה ומה הפרש בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה שאבר מן החי בשר הפורש ממנו טהור ואבר מן הנבלה בשר הפורש ממנו מטמא בכזית:

זהו ביאור משנה זו וכן הלכה וכבר ביארנו הענין בפרק בהמה המקשה מטעם אין שחיטה עושה ניפול כמו ביארתי שם:

כבר ביארנו בדלדול זה שהוא בכדי שאין יכול לחזור ולחיות אלא שמעורה עמו אפי' כחוט השערה הא אם יכול יחזור ולחיות הרי הוא כשאר איברי הבהמה לכל דבר:

תאנים שצמקו או שיבשו באביהן הרי הן כמחוברין והתולש מהן בשבת חייב אא"כ יבשו עוקציהן וכן כל אילן שיבשו פירותיו ומ"מ לענין טומאת אוכלין הרי הן כתלושין ומקבלין טומאה על ידי הכשר שהן כתלושין והרי הם אוכל ואצ"ל אם נתיבשו עוקציהן:

ירקות שיבשו באביהן כגון כרוב ודלעת הואיל ויבשו אינן אוכל כלל ואין מיטמאין טומאת אוכלין וכל שכן אם לקטן ונתיבשו לקטן על דעת ליבשן הואיל ומ"מ אינו יבשות עדין הרי הן מיטמאות טומאת אוכלין עד שיבשו:

אילן שנפשח ר"ל שנתלש ענף ממנו וכן פירות אע"פ שהן לחין הרי הן כחלושין ומיטמאין ולמטה יתבאר שאם ענף זה מעורה עדין עם האילן בכדי שאין יכול לחזור ולחיות כל אוכלין שבו מיטמאין טומאת אוכלין אבל הדבר ספק אם יהא שאר האילן כמו יד לזה היחור להביא טומאה לפירות שבייחור אם לאו ואע"פ שאין המחובר מקבל טומאה:

אוכל שנפרס ומעורה ונגע טמא באחד מהם אם כשאוחז בזה שנגע בו ומגביהו השני עולה עמו אלא שהוא מתפרק אינו מצטרף עמו ואם יש בהם כשיעור אינו מיטמא מחמת מגעו של טמא אלא באוכל ראשון: