מאירי על חגיגה מג

מקוה שלם ונתן סל גדול באמצע המקוה עד שמפסיק במימיו חצים לכאן וחצים לכאן ודפני הסל מגיעים לכותלים שברוחב המקוה מכאן ומכאן ואין המים מתערבין אלא דרך חורי אריגת הסל שאין בהם כשפופרת הנאד אע"פ שכלו מלא נקבים אין מצטרפין והטובל שם לא עלתה לו טבילה שאף הארץ כולה מנקבת ככברה ואעפ"כ בשתי גממיות הוצרכנו לשיעור שפופרת הנאד וי"א שלא נאמר כן אלא בשהסל טהור והדבר מוכיח שלא בא לשם אלא לחלוק את המקוה אבל אם הוא טמא לא ירד שם אלא לטבול ומתוך שעלתה טבילה לעצמו אינו פוסלו לאחרים והם מפרשים מה שאמרו בסוגיא והני מלי בטהור כלו' והני מלי שמקוה שחלקו בסל לא עלתה לו טבילה דוקא בשהסל החולק טהור ונעשה כמחיצה אבל טמא אינו חולק ועלתה לו טבילה ומ"מ כבר פרשנוה במשנה בדרך אחרת בשני פנים שמא תאמר אחר שטעם מעלה ראשונה הוא מגזרת שמא יטביל כלי בתוך כלי שאין בפיו כשפופרת הנאד וטבילה בכלי שאין בפיו וכו' אינה טבילה אף לתרומה מפני מה לא נגזרה גזרה זו אף לתרומה תדע שמעלות אלו כולם מפני חברים הותקנו שעמי הארץ אין מדקדקי' בכך וחששא זו אצל עם הארץ אינה אלא מתוך שאם יראה עם הארץ שיטביל החבר כלי בתוך כלי אינו מדקדק עליו אם יש בו כשפופרת הנאד והולך ומטביל בשאין בו כשפופרת ועל התרומה אין אנו קפדים שהרי אין כהן חבר מקבל תרומה מעם הארץ ואף עם הארץ אינו קפיד בכך שנותנה לכהן עם הארץ שכמותו אבל לקדש אם הוא רואה כן בחבר יעשה הוא כן לעצמו בכלי שאין בו כשפופרת הנאד לקדשיו ואי אפשר שלא לקבל ממנו יינו לנסכיו ושמנו למנחותיו שאם כן יהא לו עמנו איבה ויהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה לעצמו ומתוך כך אנו מאמינים אותם על טהרת יינם ושמנם ושאר דברים שבקדש כגון כלים כל השנה אף שלא בשעת הגתות ושמא תאמר נחוש שאם יראה כן לתרומה יעשה הוא כן לקדש כלם יודעים שחלוק גדול ומעלות גדולות יש לקדש על התרומה ולעולם אין סומכין מזו לזו ושמא תאמר שמא יראו כן לתרומה ויעשו כן לתרומה בשעת הגתות וחבר מקבלה מהם שהרי בשעת הגתות אף עמי הארץ נאמנים כמו שיתבאר שעת הגתות כלם מטהרים על פי חברים ואין לחוש בה:

ממה שאמרו שלענין קדשיו נאמן עם הארץ בהם בכל השנה ומשום איבה סמכו לומר שמקבלים עדות מעם הארץ הואיל וישנו מיהא בדרך ארץ אע"פ שאינו במקרא ובמשנה ומחזיקים אותו במדקדק בעדותו כחבר אבל לרבנן אין מקבלין עדותו כלל וכמו שאמרו במס' פסחים מ"ט ב' ששה דברים נאמרו בעם הארץ ומהן שאין מוסרין לו עדות ואין מקבלין ממנו עדות שמן הסתם כל עם הארץ חשוד שלא להיות בקי בעדותו ואין מקבלין עדותו כלל לכתחלה אבל לר' יוסי מקבלין אותו לכתחלה ולא מן הדין אלא שסמכו בכך משום איבה אחר שלא נעשה חשוד באיזה עדות בפרט ושישנו בדרך ארץ ואף לרבנן אין הענין אלא שב"ד דוחין אותו ונשמטין שלא לקבל עדותו אבל לפסלו לגמרי אם קבלוהו בדיעבד או אם חתם בשטר לא אלא אם כן באותו שאף בדרך ארץ אינו וכמו שאמרו בסוף ראשון של קדושין מ' ב' כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב ונאמר שם עליו ופסול לעדות כלו' אף לאחר שקבלוהו ולמדת שזו של פסחים חולקת עם ר' יוסי שלדעת ר' יוסי כל שישנו מיהא במצות ובדרך ארץ מקבלי' עדותו לכתחלה ומשום איבה ולרבנן אף זה לכתחלה לא וזו היא שטת גדולי הרבנים אבל גדולי הפוסקים סוברים שזו של פסחים אינה חולקת עם זו שבכאן אלא שזו של פסחים בשאינו אף בדרך ארץ ואין מקבלי' דקאמר פירושו שפסול הוא לגמרי והוא שכתבו בענין זה שאין עם הארץ האמור כאן דומה לאותו האמור שם שעם הארץ האמור כאן הוא שאינו לא במקרא ולא במשנה ומתוך כך אינו מדקדק בדקדוקי מצות אבל ישנו בדרך ארץ אבל עם הארץ האמור שם הוא שאף בדרך ארץ אינו וחשוד על גופן של עבירות וכבר אמרו במס' קידושין כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב ופסול לעדות ולדברי כלם למדנו שאף כשישנו בדרך ארץ אין מקבלי' ממנו עדות לכתחלה אלא משום איבה הלכך פשוט הוא שאין מוסרי' לו עדות לכתחלה ולדעת גדולי הפוסקים שפירשו זו של פסחים בשאינו אף בדרך ארץ משום אידך דתנו בהדה שנאה בלשון לכתחלה שאף בשישנו בדרך ארץ אין מוסרים לו לכתחלה ואף חכמי הדורות כתבו שאף בקבלות עדותם הואיל ומשום איבה הוא מחמירין בה ומצריכין בה דרישה וחקירה לפי שכל מעשיהם בקלקול ושלא בשורת הדין:

המת בביתו של חברו [חבר] וטהרות שלו בעליה וארבה פתוחה מבית לעליה והושיבו כלי חרס של חבר על הארובה לחוץ לפני הטומאה שהרי אין כלי חרש מיטמא מגבו דין תורה שיהא כלי זה מציל על כל הכלים שבעליה ומדברי סופרים שאינו מציל אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרש אבל לא על כלי שטף מפני שיש לחוש שמא יעשה עם הארץ כן בכלי חרש [שלו] שהוא טמא ואינו חוצץ ונמצאו כלן טמאים טומאת ז' ואנו שואלין ממנו כלי שטף שלו ומטבילי' אותן מטומאת עם הארץ ומעריבי' שמשן ומשתמשי' בהם ואין אנו חוששי' בהם לטומאת מת ואין אנו נזהרי' להזותם שלישי ושביעי שאף הם מן הסתם אין משאילי' אלא לזמן קצר והוא שאמרו מנא לשבעה לא משאילי אנשי ואף לכשתמצא לומר שסתם שאלה ל' יום מ"מ בשאלת כלי אף הם אומרים מן הסתם החזירהו למחר שהוא תושב עליו שאינו צריך לו אלא ליומו וכ"ש שכבר ביארנו בשמיני של מציעא שבכלים הואיל וחוזרי' הם בעין אין אומרים בהם סתם שאלה ל' יום וא"ת שיחוש עם הארץ לעצמו שלא לחוץ בכליו אף עם הארץ טהור בעיניו ואומ' הואיל וכלי חרס מציל מה בין כלי שלי לכלי של חבר אבל אוכלי' ומשקי' וכלי חרש אין חבר שואלם מעם הארץ לעולם הא אם הניח שם כלי שאינו מקבל טומאה כלל כגון כלי גללים והדומים להם הציל על הכל שהרי אף בעם הארץ כן והוא הדין בכלי המטוהר לקדש שהרי אף עם הארץ נאמן על טהרתו כל השנה וגדולי הרבנים מעמידים את השיטה בעם הארץ הא בחבר הכל טהור ולדעתם אנו מפרשים המת בביתו של עם הארץ וכלי חרש שלו נתון בארובה ובחבר מיהא טהור ואין הדברים נראי' כלל: