מאירי על חגיגה לט

מי שנפלה ממנו מעפרתו ר"ל סודרו או איזה בגד ואמ' לאחר תנהו לי אע"פ שבעל הבגד טהור והנותנו לו טהור הבגד טמא לענין טהרות חזקה אין אדם משמר [מה] שביד חבירו וכבר הסיח בעל הבגד את דעתו ממנו והאחר גם כן אינו קפיד בשמירתו הואיל ודרך אקראי אמ' לו תנהו לי והוא אינו יודע בו אם טהור אם טמא אף הוא חושדו בעם הארץ ואינו קפיד בשמירה ממה שאמרו כאן חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו למדו קצת מפרשים שלא להניח נכרית ללוש עיסה של מצת מצוה בפסח אף בישראלית עומדת על גבה שאין שמור במה שביד חברו ואין זה כלום שכל שהוא תלוי בחמוץ לבד אין הסח הדעת פוסל וטהרות הוא שנטמאו בהיסח הדעת אבל לא עסת מצה ויין נסך:

היה סבור ליטול בגדי חול ונטל בגדי שבת ולבשם שיעור מועט בחזקת שהן של חול נטמאו הואיל ונתיאש מ"מ משמירה הראויה להם הרי הן כמי שלא היה בלבו לשמרן אבל אם נתחלפו לו של שבת בשל שבת וכל שכן אם (היתה סבורה) [היה סבור] ליטול של שבת (ונטלה) [ונטל] של חול הואיל ונשמרו שמירה הראויה להם אע"פ שנשמרו בחזקת מה שאינן טהורין:

וכן אם היה משמר את החבית בחזקת של יין והיא של שמן טהור ואין צריך לומר הושיט ידו לסל ליטול פת חטים ועלה בידו פת שעורים:

נשים שנתחלפו כליהן בבית המרחץ נטמאו שכל אחת מהן כשמרגשת בחלופה סוברת על חברתה שהיא אשת עם הארץ ואינה מקפדת לשמור שלה על גב חברתה לפי דרכך למדת שהמשמר את הדבר בשמירה הראויה לאותו דבר אע"פ שמשמרו בחזקת מה שאינו טהור ומ"מ לענין ביאור סבור היה בעל הסוגייא בזו של נתחלפו לו כלים של שבת וכו' שיהיו באים עליה מטעם משמר את הדבר בחזקת מה שאינו ושיהיו אומ' כן אף אם היה הדבר בהפך וכן בנשים שנתחלפו כליהן היה סבור שלא הרגישו וששמרה [כל אחת] בחזקת שלה ולא טמאו אלא מצד שימור הדבר בחזקת מה שאינו ומתוך כך הקשו אלו הושיט וכו' ונשאו ונתנו בדבר עד שהעלו את הטעם בכלם על הדרכים שכתבנום:

מי ששמר את הדבר לחצאין ולא שמרו לכל הדברים שמירתו עולה למה ששמר ממנו כיצד היה משמר את האוכלין ואת המשקין ואמר שמרתים מדבר המטמאם ולא שמרתים מדבר הפוסלן טהורים מלטמא ואסורין לאכול או לשתות ושמא תאמר ובמשקין מיהא היאך אתה מוצא שהם פסולין ואינם מטמאין והרי אמרו שהשני עושה אותם ראשון כמו שאמרו כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה אפשר בשנגעו בטבול יום כמו שאמרו עליה חוץ מטבול יום וכן אם היה סל של תאנים על כתפו ומגריפה שבה לוקטין את התאנים בתוכו ואמ' בלבי על הסל ואין בלבי על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה ואין המגריפה מטמאה את הכלי שאין כלי מטמא כלי ד"ת אבל האוכלין אסורין באכילה שהמגריפה פסלתן ואם אמר שמרתי את המגריפה ולא מדבר הפוסלה היא פסולה שאין ראוי להשתמש בה לטהרות לכתחלה ואוכלין מותרין:

מי שברור לו שמה שנתעסק בו לא נגע בו טומאה אלא שלא היה מכוין לשמרו מן הטומאה הדבר טמא הואיל ולא היה מכוין לשמרו שמא נטמא ולא הרגיש מעשה באשה שבאה לפני ר' ישמעאל ואמרה לו בגד זה ארגתי בטהרה ולא היה בלבי לשמרו מתוך בדיקות שהיה בודק בה אמרה נדה משכה עמי בחבל ר"ל בשעה שקשרתי את הבגד בכלי האורג משנעשה ראוי לטומאה ולא הייתי מרגשת בדבר וכן פעם אחרת אמרה מפה זו ארגתיה בטהרה ולא היה בלבי לשמרה מתוך בדיקות שהיה בודק בה אמרה נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה ועדין היתה לחה כלומר שהיתה נדה בתחלת אריגתה וקודם השלמת ג' אצבעות טבלה וחזרה והשלימתו לג' אצבעות ועדין היתה אותה צינורא לחה וי"מ משום אשת עם הארץ שצינורא שלה מטמאה ואין הדברים נראין שכל שבאה לישאל חברה היא ומ"מ צריך שתדע שלא היה בודק בהם אלא כדי לטמאן מתורת ודאי הא לטומאה לא היה צריך לבדקן שכל שלא כיונה לשמור טמא כמו שכתבנו: