מאירי על חגיגה לז

כבר ביארנו שכל הטבילות צריכות כונה חוץ מטבילה לחולין לאוכלי חוליהן בטהרה ואף בנטילה למעשר ולתרומה ובהטבלה לקדש צריך כונה אבל לחולין אין צריך כונה אף בטבילה וכל שכן בנטילה והטבלה ואע"פ שאין הטבלה צריכה לחולין מ"מ כ"ש שמועילה בהן ומ"מ אין צריך כונה מעתה גל שנתלש מן הים ובו מ' סאה והיה האדם טמא יושב על שפת הים במקרה ונפל הגל עליו וטבל כל גופו עלתה לו טבילה וכן הדין בכלים בד"א כשהוא מטביל בראשים ר"ל ראש הגל המגיע לארץ או ראשו המגיע לים אבל אמצעיתו של גל העומד כמין כיפה אם הושיט בו כלים אינה טבילה שאין באויר מקום טבילה יש שואלין גל שנתלש למה אנו מצריכין בו מ' סאה הואיל וראשו אחד מחובר לים והרי בגממיות נקב כשפופרת הנאד מחברם ואינה שאלה שהרי מ"מ אין גופו עולה בהם בפחות ממ' סאה וכל שאין הגוף עולה בו אינו כלום ואף לקטן הואיל ומ"מ המים מתפזרים אילך ואילך אין הגוף עולה בהם וכן יש שואלין אחר שהים כמקוה היאך מטהרים דרך זחילה ומפרשין בו שאין זה נקרא זחילה שכך דרך הים להתנועע בעצמה והואיל וגבול שם לים חק בל יעברנהו אין זה נקרא זחילה וענין לשון גל שנתלש הוא שבזמן שהים סוער ומעלה גליו בשטף הוא קורא אותו גל שנתלש:

שטף מים של גשמים הבא ממקום גבוה ונקרא בלשון חכמים חרדלית ויש גורסין הרדלית ויש בו מ' סאה ונפל על אדם טמא אפי' היה יושב ומצפה לה בתחתית ההר לא עלתה לו טבילה מפני שמי גשמים אין מטהרין בזוחלין ר"ל דרך זחילתן ואין מטהרין אלא כשהמים נקוים כלם במקום אחד:

פירות שלא הוכשרו לקבל טומאה שנשרו לתוך אמת המים ובא מי שידיו טמאות ופשט ידיו ונטלן ידיו טהורות שהרי אין כונה צריכה לחולין ופירות לא הוכשרו שאין משקה מכשיר אא"כ יש שם איזה דבר שיהא נוח לזה בנפילת המים עליהן וכמו שאמרו יותן דומיא דכי יתן ואם כיון בשביל שיודחו ידיו ר"ל שכיון מתוך נפילתן לטהר את ידיו ידיו טהורות ופירות הוכשרו הואיל ומתוכן בא לידי טהרה יש לו נחת רוח בכך ואע"פ שהיה קשה לו מתחלה הרי אמרו כל משקה שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו (ברצון) [לרצון] מכשיר ונראה שאין הדברים אמורים אלא כשהן של זה שפשט ידיו שאם לא כן מה לנו ולרצונו:

מי שטבל ונתכוון לטבילה אלא שלא נתכוון בה לאיזה דבר בפרט לא לשם מעשר ולא לשם תרומה ולא לשום דבר בפרט אין טבילה זו מועילה כלל אלא לחולין אע"פ שנתכוון לטבילה הואיל ולא כיון לאיזה דבר הוא טובל ומ"מ הואיל וכיון לטבילה אם עלה מן המים ועדין הוא לח ומעלה על לבו שתהא טבילתו לשם מעשר או לשם איזה דבר מחזיק עצמו למה שירצה אע"פ שאינו במים וי"מ בה אף בשנתנגב מכל וכל אבל אם לא כיון כלל ויצא מן המים אינו מחזיק עצמו כלל טבל ונתכוון למעשר ועלה מן המים אינו יכול להעלות כונתו לחמור הימנו ואם היו עדין רגליו במים מעלה כונתו למה שירצה אע"פ שטבל לשם דבר אחר:

מקוה שיש בו מ' סאה מצומצמים ובאו שני אנשים שהם קטנים כל כך שגוף שניהם עולה בהם וירדו לטבול בו בבת אחת שניהם טהורים בזה אחר זה הראשון טהור והשני טמא אפי' היו עדין רגליו של ראשון נוגעות במים שאין אומרים במים שעליו גוד אחית שנחשבם כאלו הם מעורבות במקוה ואע"פ שאמרנו שאם נתכוון למעשר ועלה ועדין רגליו במים שמעלה כונתו אף לחמור אינו דומה מעלות דרבנן ר"ל החזקת טבילה מקל וחמור כגון ממעשר לתרומה ומתרומה לקדש למי שבא ליטהר מטומאה גמורה לטהרה:

וכן מי שטבל ויצא ורגליו במים וצפו מים על ראשו ורצה להטביל מחט טמא על ראשו של זה שהרי גוף המחט עולה במים שעל ראשו אלא שמכל מקום צריכה היא לטבילת מ' סאה וכן אם בא להטביל בה צנור והוא מזלג קטן שטווין בו זהב אף בזו אין טבילת המחט או הצנור מועיל כלל שאין אומ' במים שתחת רגליו גוד אסיק:

היו ג' גומות מלאות מים בשפוע ההר והוא הנקרא כאן נחל איתן ר"ל נחל חזק וקשה ומשופע כמין הר עליונה ותחתונה של כ' כ' סאים ואמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת עליהן ומחברתן אע"פ שעל ידי חרדלית זו היה ראוי לנו להכשיר העליונה בגוד אסיק מן האמצעית ולהכשיר את התחתונה בגוד אחית אין מטבילין בהן כלל שאין אומ' בזו לא גוד אחית ולא גוד אסיק כמו שביארנו ואין צריך לומר אם לא היתה שם אמצעית אלא שני גומות כל אחת מעשרים סאה וחרדלית של גשמים עוברת על שניהם שאין טבילה עולה בהם שהרי הנצוק והקטפריס אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה ואין להם חבור אלא כשיש ביניהם נקב כשפופרת הנאד שיעברו בו המים מזה לזה: