מאירי על חגיגה לג

המשנה השלישית ב"ש או' מביאי' שלמי' ואין סומכי' עליהם אבל לא עולות ב"ה או' מביאי' שלמי' ועולות וסומכי' עליהם עצרת שחל להיות ערב שבת בש"א יום טבוח לאחר השבת ב"ה או' אין לה יום טבוח ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום הטבוח לאחר השבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרי' בהספד ובתענית שלא לקיים את דברי האומרי' עצרת לאחר השבת אמר הר"מ פי' כבר ביארנו בפרק ב' ממס' ביצה זו ההלכה ופרשנו כי מחלקתם היא בעולת ראיה ושלמי חגיגה אבל נדר ונדבה אין קרבין בי"ט ואסרו ב"ש הסמיכה לפי שהוא משתמש בבעלי חיים ומיגע עצמו גם כן בסמיכה כי סמיכה בכל כחו בעינן עצרת שחלה וכו' פי' כבר קדם לך כי חג שבועות יש לו תשלומין כל ז' וידעת כי דעת ב"ש שאין מביאין עולות בי"ט ולפיכך כשחל עצרת ערב שבת מביא עולת ראיה לאחר השבת והוא יהיה יום טבוח וב"ה או' שלא יהיה יום טבוח אלא בערב שבת עצמו יביא עולת ראיה כמו שקדם לך מדעתם וזה ששנה מחלקתם כדי שלא תאמ' ב"ש מודים לב"ה בעצרת שחלה ערב שבת שמביאי' עולות בי"ט כיון שאינן יכולים להקריבם למחר לפי שהוא שבת וב"ה ג"כ אינם מודים לב"ש ואפי' במה שקדם אע"פ שאי אפשר להקריב עולות ממחרת י"ט ואותם שאינם מאמינים בתורה שבעל פה מאמינים כי עצרת לא תחול לעולם אלא אחר השבת שנ' וספרתם לכם ממחרת השבת והפסוק קרא י"ט שבת כמו שקראם כלם שבתות ד':

אמר המאירי ב"ש אומרים וכו' כונת המשנה בענין החלק השני ג"כ לבאר איזה קרבן מקרבנות החג דוחה י"ט ואיזה מהן אינו דוחה י"ט ואמ' ב"ש אומרים מביאין שלמים ר"ל שלמי חגיגה בי"ט שהרי יש בה מאכל לבני אדם ואיכא לכם ואין סומכי' עליהם כמו שהתבאר במשנה שלפניה ומ"מ סומך עליה מערב י"ט דלא סבירא ליה תכף לסמיכה שחיטה אבל לא עולות אפי' עולות ראיות שאין בהן מאכל להדיוט וכתי' לכם ולא לגבוה ואע"פ שעולת תמיד דוחה שבת וי"ט התם במועדו כתו' ואפי' בשבת ואע"פ שעולה ראיה עקרה ביום ראשון הא מ"מ יש לה תשלומים וב"ה מתירים אף בעולות ראיות שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן ומ"מ עולות של נדרים ונדבות אף הוא מודה באסורן כמו שהתבאר בפרק א' אבל עולת ראיה הואיל ועקרה ביום א' מותר ואע"פ שאמר לכם אנו דורשין לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים וסומכי' עליהן כמו שהתבאר בשלפניה ומתוך מה שחלקו במשנה זו נמשכו לחלוק בדבר זה שאמרו עכשיו והוא ועצרת שחל להיות בערב שבת והרי לדעת ב"ש אין עולה ראיה שלה קריבה בו ביום ולמחר אינו משלם שהרי שבת הוא ונמצא יום טבוח ר"ל יום שחיטת קרבנות הראיה אחר השבת ואע"פ שעצרת אין בה ז' למדנו בגמרא מדין הקש שאף עצרת יש לו ז' לתשלומים כפסח וכדי ללמדנו כן תפש בכאן יום עצרת וב"ה אומרים אין לה יום טבוח פי' לא שיאמרו שאם לא הוקרבו ראיות בי"ט שלא יהא יום טבוח שלהם אחר השבת שאף הם מודים שיש לעצרת תשלומים כל ז' אלא שהם אמרו שאין צריך בזה יום טבוח אחרי שהרי בי"ט עצמו הן קרבות והוא שאמר אח"כ שניהם מודים שאם חל עצרת להיות בשבת ועולה ראיה אינה דוחה שבת לדברי הכל שיום טבוח שלה אחר השבת אלא שאם ארע כן לא היה כהן גדול מתלבש בכליו נאים בביתו ובשעה שהולך בשוק ואע"פ שבשאר ימי טבוח היה מתהדר בלבושים אפי' בזמן שאינו יום טוב ויום זה מיהא צריך שלא לעשות כן שלא יחשדוהו כצדוקי שהיו הצדוקים אומרים אין עצרת אלא אחר השבת שהיו מפרשים ממחרת השבת על שבת בראשית ומתוך כך צריך להזהר שלא להתהדר במלבושים נאים כדי לפרסם שאינו י"ט ויש שפירשו אין מתלבש בכליו על בגדי כהונה ר"ל שאינו עובד באותו היום כלל אע"פ שבכל יום שירצה בא ועובד כדי שיפרסם שאין היום יום טוב ומותרין בהספד ובתענית פי' ביום זה כדי להוציא מלבן של צדוקין ומ"מ בכל שאר ימי טבוח הן של עקר הן של תשלומים היו נוהגין איסור בהספד ובתענית ויום טבוח היו קורין אותו היום שהיו קרבנות ראיה וחגיגה קרבין בו או קרבנות הראיה לבד:

זהו ביאור המשנה והלכה כב"ה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

כבר ביארנו במשנה שעצרת יש לה ז' לתשלומים כפסח אבל סוכות יש לו ח' שאף שמיני עצרת בכלל תשלומי החג הוא כמו שהתבאר בפרק א' שמא תאמר והלא שמיני רגל בפני עצמו הוא לא נאמרו הדברים אלא לענין פז"ר קש"ב ופירוש הדברים בקצרה פייס בפני עצמו לענין פרי החג שבכל קרבנות החג לא היו מפייסין אלא שהיו מקריבין לפי סדר המשמרות ומי שהקריב פר היום לא היה מקריב למחר ופר של שמיני היו מפייסין בו איזו משמרה מקריבתו ואע"פ שאפשר שיגיע למי שהקריב פר אתמול זמן בפני עצמו שאומרין בו שהחיינו מה שאין כן בשביעי של פסח רגל בפני עצמו לענין אבל במי שמת לו מת ערב החג שנחשב לו ערב החג ז' וי"ט ז' ושמיני עצרת ז' והרי כ"א יום לענין ל' קרבן בפני עצמו שפרי החג מתמעטין והולכין ובשמיני אינו קרב לפי סדר המיעוט שהרי ביום ז' היו מקריבין ז' פרים ובשמיני לא היו מקריבין אלא א' שיר בפני עצמו שלא היו משוררים על הדוכן כסדר שאר הימים אלא שאומרין למנצח על השמינית ברכה בפני עצמה שאין מזכירין בתפלה וברכה חג הסוכות אלא חג העצרת וגדולי הרבנים פירשו ענין זה ברגל בפני עצמו ר"ל שלא פירשוהו לענין אבלות אלא לענין הזכרת חג העצרת ופי' לענין ברכה שהיו מברכין בו את המלך זכר לברכה שברכו את שלמה באותו היום כדכתי' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך ואין נראה כן שמאחר שלא היה לענין זה מקום בשאר הרגלים כלל מה ענין לומר על זה שהוא רגל בפני עצמו אלא שהדברים נראין כפירוש ראשון:

עולי רגלים היו טעונין לינה ליל ט"ו בניסן וליל ט"ו של חג והוא הדין לליל יום עצרת ואינו רשאי ליפטר מירושלם אפי' לילך ללון תוך התחום כל לילה שעבר י"ט ראשון שנאמר ופנית בבקר וכו' וי"מ עד מוצאי י"ט אחרון ממה שדרשו בו בזבחים פרק דם חטאת לענין נותר לדעת ר' טרפון שאם בשל בו בתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל דכתי' ופנית בבקר עשאן לכלן בקר אחד אלמא דממוצאי י"ט קאמר ומ"מ יש לפרש שם כיון שנשתהא עד י"ט אחרון והקריב קרבנותיו אינו יכול לפנות ולילך עד בקר של מוצאי י"ט אלמא שכלן נעשין בקר זה לזה ואין בהם משום נותר לדעת ר' טרפון ולעולם בבקר של י"ו יכול לילך: