מאירי על חגיגה יח

ועקר הדברים כדעת גדולי המחברים ולדחק בפי' חסור זמן לענין טמא ולחגיגה כי קאמר ר' יוחנן משום דלילה אין מחוסר זמן כלו' מאחר שמצינו במקום שכלו ימי טומאה שאין לילה מחוסר זמן אף בתחלת טומאה נאמ' בה שאין דחיית טומאה נקראת דחייה הואיל והחיוב רבוץ עליו אלא שהטומאה פוטרתו שהטומאה ליטהר עומדת מה שאין כן בפטור הבא מצד החגרות והדומים לו ולשיטה זו יראה לנו שלא נחלקו חזקיה ור' יוחנן בנזיר כלל ונמצא שבענין טמא פוסקים כדעת חזקיה לענין חגיגה שהלילה מחוסר זמן וכן בענין זב אנו אומרין לילה מחוסר זמן והוא שהזב שראה שלש ופסק מונה ז' ורוחץ במים חיים ומביא קרבנו בשמיני ואם ראה תוך ז' סתר ואינו מביא ביום טהרתו אלא קרבן אחד ראה ג' אחר הבאת קרבנותיו אין ספק שמונה ומביא קרבן אחר ראה בשמיני קודם הבאת קרבנותיו אף זה מביא שתי קרבנות שכבר כלו ימי זיבה ראשונה ולא עוד אלא שאף אם ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא קרבן אחר הואיל ועקר הזיבה ביום והרי נכנס בשמיני בלא זיבה דחדא ראיה לאו זיבה הוא ושמא תאמר והיאך ראיית הלילה מצטרפת עם השתים של מחר לקרבן אחד עם האחרות שהרי אינה בזמן הראוי לקרבן אעפ"כ מצטרפת היא עמהם לחייב בקרבן שני שהרי ראייה ראשונה של זב אינה אלא קרי ונמצא שאינה ממין האחרות ואעפ"כ כשרואה אחריה שתים מצטרפות שהאחרונות נמשכות אחריה והיא אחריהן ואף כאן מצטרפות [לקרבן] שני וזהו טעמו של רב יוסף ואין חוששין למה שהקשה עליו רב שישא התם וכו' הכא לאו בזמן חיובא כלו' דלילה לאו זמן חיובא דהאי קרבן הוא והילכך לא יצטרפו לחייב בקרבן שני אלא מצטרפות וכדבריו של רב יוסף הא אם ראה שתים בלילה ואחת ביום וכ"ש אם ראה שלשתן בלילה אינו מביא אלא קרבן אחד שהרי בתחלת שמיני לא יצא מידי זיבה הראשונה שהרי בכנס בו בזיבה וכן לא כלתה זיבה ראשונה שהרי לילה מחוסר זמן הטומאה כאלו לא נשלם אחר שלא נראה לקרבן:

במס' כריתות התבאר שהיולדת אין הלילה מחוסר זמן בענין קרבן שלה ואם הפילה לאור שמונים ואחד מביאה אחר טהרתה שני קרבנות ואפשר שזה שיצתה מכלל האחרות הוא ממה שאמרו במסכת כריתות או לבת לרבות המפלת לאור שמנים ואחד: