מאירי על חגיגה יב

כבר ידעת בקרבן עולה שכלה כליל ושל שלמים שיש בו שתי אכילות ר"ל לגבוה ולהדיוט אכילת אימורין למזבח ואכילת בשר לבעלים וחזה ושוק לכהנים ומ"מ זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת אינן נאכלין כמו שהתבאר במקומן באיזהו מקומן:

כבר ביארנו שכל הפטור בראיה פטור מחגיגה וכבר הזכרנו הפטורים מהם במשנה ראשונה אבל השמחה נוהגת בנשים והוא הדין לשומע ואינו מדבר ולאותם הנזכרים במשנה לחיוב שמחה אלא שהוזכרו כאן נשים והוא הדין לאחרות:

בפרשת פנחס נאמרה פרשת התמידין ואע"פ שנאמרה בואתה תצוה לא נאמרה שם אלא למלואים ונשנית בפנחס להיותה צואה לדורות שמא תאמר והרי בפרשת תמידין של ואתה תצוה נאמר בה חקת עולם לדורותיכם ונראה לנו משמועה של פרק זה שלא נאמר שם לדורותיכם אלא על שבט לוי והם הקריבוה כל ימי עמדם במדבר ולא ישראל ואע"פ שנצטוו עליה מ"מ סמכו על הקרבתם של שבט לוי והוא שאמר הנביא לישראל הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל:

עולה שהקריבו נערי בני ישראל במדבר נסתפק לנו אם היתה של כבשים או של פרים ועקר ספק זה ממה שנאמר בפסוק ויעלו עולות ויזבחו שלמים ליי' פרים שמא מלה זו ר"ל פרים על כלם הוא נאמר ר"ל על השלמים ועל העולות או שמא על השלמים לבד אבל עולות בכבשים כשאר עולות תמידים הואיל ופרשוה בעולת תמיד ופי' בה בכאן למאי נפקא מנה לפסוקי טעמים כלו' שאם העולה לא היתה באה של פרים ראוי לפסק טעם באתנח במלת עולות ואי נמי לנודר ומעתה הואיל ולא נתבררה שאלתנו הנודר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מקריב פר וכבש ויש חולקין לומר שאין חייב אלא בכבש כשאר עולת תמיד הואיל ובררנו שעולת תמיד היתה וראיה אצלי לדבר זה שהרי פסוק טעם שלנו הוא במלת עולות באתנח ואע"פ שאין לנו לסמוך כל כך על פסוק טעמים שלנו מ"מ הואיל ועולת תמיד היתה [כבש] בטענה קלה ראוי לדון בה כן: