מאירי על ברכות קב

המברך משנתנו לו כוס של ברכה אסור לו לדבר אלא בדברים שהם צורך ברכה ומשהתחיל בברכה אסור למסובין לדבר אלא יהו שומע ומשמיע מכוונים לבם למקום:

שתה כוס אחד אין ראוי לברך על השני ברכת המזון וכן כל שהוא משלים לזוגות ויראה לי שלא נאמר דבר זה אלא בימיהם שהיו מקפידין על הזוגות אבל עכשיו אין אנו צריכין לחוש לכך:

המברך ברכת המזון ראוי לו לברך בישיבה ואפי' אכל כשהוא מהלך יושב לו במקום שפסק מלאכול ומברך ויש אומ' דוקא במי שהיה מהלך בבית אבל היה מהלך בדרך ומתירא מלהתעכב מברך אף בהלוך יישוב הדעת עדיף ואם אכל כשהוא עומד יושב ומברך ואם אכל בהסבה מפסיק הסבה ויש לו ומברך דרך אימה ויראה ואם אכל כשהוא יושב מאריך בישיבה עד שיברך ולעולם מברך במקום שאכל מהלך מברך במקום שפסק:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

אלו דברים וכו' כוונת הפרק לבאר ענינים שבסעודה וברכות שבה שנחלקו ב"ש וב"ה בסעודה בענינים אלו ובענין הבדלה ובהרבה ענינים שבסעודה, ורוב הפרק יסוב על ג' ענינים, הראשון לבאר בו ענין קדוש היום בקצרה וענין הבדלה בארוכה נסח שלה וסדור ברכותיה והאיך יחברוה בסעודה עם ברכת המזון וכן ענין הנר והבשמים שמברכים עליהם, השני שאר ענינים שבסדור סעודה איזה ענין מעניני סעודה ראוי להקדים ואיזה ראוי לאחר, השלישי בענין ברכת המזון באיזה מקום צריך לברך ועד מתי ברכתו עולה לו ועל איזה מברך ראוי לסמוך ולענות אחריו אמן, זו היא כונת הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה בענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

ובאמת שדברים שאינם מצריכים סעודה ושנויים כאן כענין ברכות הבדלה במאור ובשמים אע"פ שנתיחסו מחלוקתיהם שבכאן בעניני סעודה אלא שבאו על ידי גלגול דברים שבסעודה כענין מי שהבדיל ובירך ברכת המזון על כוס אחד, וכן שנויים במקום אחר שאר מחלוקות ביניהם בעניני סעודה ולא נשנו כאן בדרך האמור בפרק כיצד מברכין בירך על הפרפרת לא פטר את הפת וב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה והסבה בזה גם כן שמאחר שדברו שם בבירך על הפרפרת שלפני המזון הוצרך לדבר עליו אם פטר את הפת, ומאחר שהוזכרה שם לא חששו לשנותה כאן, וכן כתבוה גדולי המפרשים, ומ"מ לי נראה שבזו לא נחלקו בה ב"ש עם ב"ה שהרי לא הוזכרו שם ב"ה כלל ובכאן לא נשנו אל דברים שחלקו בה בהדיא ב"ש וב"ה, אלא שעדיין יש להקשות מאותה ברייתא שנאמרה בסוף הפרק הביאו לפניהם יין ושמן ב"ש אומרים אוחז שמן בימינו וכו' כמו שכתבנו שם בסוף סוגית המשנה הרביעית, ושמא מפני שיין ושמן באין לפעמים שלא בסעודה או אחר הסעודה ומכל הבריתות לא מנאוה כאן עם אלו:

והמשנה הראשונה ממנו תבאר בקדוש היום שאנו מקדשים על הכוס אי זו ברכה קודמת אם ברכת ב"פ הגפן או קדוש היום ב"ש אומר מברך על היום ופי' הטעם בגמ' שהיום גורם עכשיו ליין שיבא ועוד טעם אחר שכבר קדש היום תחלה ועדיין יין לא בא עד שיסב, וב"ה אומרים מברך על היין שמא תאמר הרי אפשר לו לקדש על הפת הרי הוא במקום יין ונאמר עליו שהפת גורם לקדוש ומקדימין אותו, מ"מ אין קדוש שלא בתפלה אלא על היין או על הפת, ועוד טעם אחר שברכת היין תדירה מברכת קדוש היום ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ואע"פ שהיא תדירה מברכת המזון שהרי היא בהתחלת אכילה ובסופה ואעפ"כ מאחרים אותה לברכת המזון אין זה כלום שכל עצמה אינה באה בסוף אלא מפני הפסק ברכה שמאחר שהברכה טעונה כוס והפסיק בברכה אין רשאי לשתות בלא ברכת היין ואע"פ שאף הבו ונבריך או נטילת ידים הם הפסק אין הטעם אלא משום ברכה כלומר שדנים אותו כבירך ובמקום ברכה הוא לענין הפסק והלכה כב"ה זה ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן: