מאירי על ביצה עח

ומעתה אנו חוזרים לברר מה שיוצא לנו משמועה זו דרך פסק על הדרך שאנו מזכירים עכשו והוא שאם היו שנים סמוך לבור זה של עולי בבל ואין שביתת שניהם שוה כגון שזה עירב לצד מזרח וזה לצד מערב או שזה עירב וזה לא עירב וכיוצא בזה ומלא אחד מהן אלא שבשעת מילואו לא מלא לעצמו אלא לצורך חברו ובמצותו או שהוא אחר שלצרכו הוא ממלא רוב מפרשים מסכימים שאף זו כרגלי הממלא מפני שהלכה כרב ששת באיסורין ויש פוסקים בה כרגלי מי שנתמלאו לו הואיל והפקר הוא הרי הוא כמציאה והמגביה מציאה לחברו במצותו קנה חברו כמו שיתבאר במקומו ואף לדעת האומר שלא קנה לא נאמר אף לדעתו במגביה מציאה לחברו שלא קנה אלא לענין ממון שהוא חב לאחרים שהיו מוצאין אותה ואין אדם חב לאחרים בשביל אחרים לדעתו אף בנכסי הפקר ועוד שהרי נתנה לו ומגביה מציאה לחברו אם נתנה לחברו ודאי קנאה אף לדעתו ומ"מ אין אנו צריכין לכך שהלכה המגביה מציאה לחברו קנה חברו אלא שאם הגביה לחברו בלבו ולא אמר לו חברו לעשות כן ואף הוא לא אמר בפירוש שיגביהנה לו לא קנה חברו כלל כמו שביארנו במקומו ובכיוצא בזו אף מדין מציאה הרי הן כרגלי הממלא:

זהו הנראה לענין פסק שלענין פירוש יש בה לשאול שהרי אתה מפרש עכשו לדעת רב נחמן שהמגביה מציאה לחברו קנה חברו והוא הוא שאמר בראשון של מציעא לא קנה וגדולי הרבנים גורסין מתוך כך קנה ואינם גורסין חברו ופי' מר סבר ר"ל רב ששת קנה המגביה ולרב נחמן לא קנה המגביה ועדין הם הפקר וכשזכה בהם מן ההפקר זכה אלא שמ"מ לשון כרגלי מי שנתמלאו לו מורה שמשעת המלוא נעשו ברשותו לא משעת הקבלה לבד וגדולי המפרשים כתבו שבכאן סבר רב נחמן שקנה מפני שאין כאן חובה לאחרים ובדיני ממונות לא קנה מפני שחב לאחרים וגם בזה יש לומר שבור של מים מכונסין מ"מ פעמים תחנה בו שיירא והמים מועטין והוא חב לאחרים אלא שזה אינו כלום שאינו מדבר אלא על הרוב וחכמי האחרונים שבצרפת משנים הפירוש לומר שלדעת רב ששת קנה חברו ואי אפשר לו לקנות אלא בדרך שקונה הממלא שהרי שם ביארו טעם קנה חברו מגו דזכי לנפשיה והילכך הרי הם כרגלי הממלא ולרב נחמן (מדין) [עדין] כהפקר הם כמו שביארנו ולדעת זה הלכה כרב ששת ויש נמשכים לשטה האמורה למעלה לדעתם שחפצי הפקר קונין שביתה במקומן ואינן כרגלי אחד מהם אלא שאם לא עירב מוליכן לכל רוח שירצה אלפים אמה ואם עירב מוליכן אלפים אמה לאותה צד:

היה בור זה של שני שותפין ומלא אחד לצורך חברו ונתן לחברו דברי הכל שהן כרגלי מי שנתמלאו לו שהרי בבור זה של עולי בבל אמרו בסוגיא זו מר סבר בירא דשותפי נינהו כלומר ומתוך כך הוא אומר כרגלי מי שנתמלאו לו ואם היה הבור של הפקר הרי הוא כדין מחלוקת זו שחלקו בבור של עולי בבל וכמו שאמרנו בסוגיא זו דכולי עלמא בירא דהפקרא הוא והכא במגביה מציאה לחברו קמיפלגי וכו':

מי שאמר לחברו הריני עליך חרם כלומר ממוני עליך הקדש חברו אסור בשלו והוא מותר בשל חברו ואם אמר הרי אתה עלי חרם הוא אסור בשל חברו וחברו מותר בשלו אמר הריני עליך ואתה עלי שניהם אסורין זה בשל זה וכן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר המשתפת לפניהם אם יש בה דין חלוקה ודברים המשותפין לכל אנשי העיר שניהם אסורין בו כגון רחבות ובית הכנסת ובית המרחץ אבל דברים המשותפים לכל ישראל שניהם מותרין בו כגון הר הבית והלשכות והעזרות ובורות של אמצע הדרך ודברים אלו יש בהם תנאים במקצתם או ברובם וכבר כתבנו שיטתנו בענינים אלו בשלישי של בתרא אלא שבמקומן נרחיב בהם את הדרך בע"ה:

כבר ידעת בענין מעשר בהמה שמצוה להפריש אחד מעשרה מכל הולדות הנולדים ברשותו בבקר וצאן בלבד אבל אם לא נולדו ברשותו כגון שלקחם או נתנו לו במתנה או ירשם מאביו אינו חייב במעשר עד שיולידו ברשותו מעתה השותפין שנשתתפו בבהמות והביא כל אחד מהם מאה טלאים ונשתתפו בהם הרי כל אחד מהם כלוקח מחברו ופטורים מן המעשר וכן האחים שירשו טלאים מאביהם אבל מה שנולד להם אחר השותפות או הירושה חייב במעשר וכן אם נשתתפו במעות וקנו בהם בהמות אותן הבהמות פטורות ומה שנולד לאחר מכן חייב חלקו האחים או השותפים אחר שנולדו הבהמות ברשותם קודם שעשרו וחזרו ונשתתפו אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים או טלאים כנגד טלאים ומנין מכוון כנגד מנין מכוון שזהו דרך חלוקה ולא דרך מקח אעפ"כ כל חלוקה מקח הוא ופטורין מן המעשר עד שילדו אחר שתוף שני היו שותפין בדבר אחר עם שתוף הבהמות כגון כספים וחלקו הכספים ולא הבהמות או הבהמות ולא הכספים הדבר תלוי לענין זה בחלוק הבהמות ולא בחלוק הכספים שאם חלקו הכספים ולא חלקו אותן הבהמות שנולדו ברשותן חייבין חלקו הבהמות אע"פ שלא חלקו הכספים פטורין ועקר דבר זה במסכת בכורות במסכת שקלים:

כבר ידעת בענין שקלים שמצוה לכל אחד מישראל להביא חצי שקל בכל שנה לקרבנות צבור וכשהולך אצל השולחני להחליף שקל בשני חצאין הטילו עליהם חכמים להוסיף בה מעה קטנה על השקל לשכר השולחני כדי שאף הוא יתן להם חצי שקל שלם עם גירומיו ולא יפחות להם משכר חלפיו מן החצי שקל כלום ומעה קטנה זו הוא אחד משנים עשר בדינר חצי שיעור מעה סתם האמורה בתלמוד שהיא אחד מששה בדינר ואותה מעה נקראת קלבון ושנים שנתחברו והביאו שקל לגזבר אף הם חייבין בקלבון ליתן אותה מעה להקדש על הדרך שהיה להם ליתנה לשולחני אלו החליפו אצלו אבל אם שנים אלו כאיש אחד אינם חייבין בקלבון כיצד האחין שעדין לא חלקו מה שהניח להם אביהם או השותפין שהביאו שקל לשם שניהם פטורין מן הקלבון במה דברים אמורים בשנשאו ונתנו במה שנשתתפו בו כגון שנשתתפו במעות ולקחו בהם סחורה אבל אם הטילו מעותיהם בכיס ועדין לא נשתנו המעות חייבין בקלבון נשאו ונתנו וחלקו וחזרו ונשתתפו באותם המעות הרי שתוף זה כשתוף מתחלתו וחייבים בקלבון עד שישתנו המעות אחר שתוף זה השני היו שותפים בדבר אחר עם שתוף הכספים כגון בהמות וחלקו כספים ולא בהמות או בהמות ולא כספים הדבר תלוי בענין זה בחלוק הכספים ולא בחלוק הבהמות ר"ל שאם חלקו בכספים וחזרו ונשתתפו אע"פ שלא חלקו הבהמות חייבין בקלבון חלקו הבהמות ולא חלקו הכספים פטורים מן הקלבון:

נמצאת למד שאם חלקו האחין או השותפין אחר שנולדו טלאים ברשותם ואחר שנשאו ונתנו במעות [וחזרו ונשתתפו בבהמות ובמעות פטורין ממעשר בהמה וחייבין בקלבון לא חלקו כלל אחר שנולדו הטלאים ברשותם ואחר שנשאו ונתנו במעות] חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון ואם חלקו בכספים אחר שנשאו ונתנו וחזרו ונשתתפו בהם ולא חלקו בבהמה אחר שנולדו טלאים ברשותם חייבין בשניהם חלקו על דרך זה בבהמות ר"ל אחר שנולדו טלאים ברשותם וחזרו ונשתתפו בהם ולא חלקו בכספים אחר שנשאו ונתנו פטורין משניהם נמצא דבר זה חלוק על ארבע מדות ועל השנים הראשונים אמרו האחים והשותפים כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וגדולי המפרשים כתבו שהשותפין אינן פטורין לעולם והם גורסים כאן האחים השותפין כלומר האחים שלא חלקו עדין ודעת ראשון נראה יותר:

המשנה העשירית מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו ואם עירב הוא הרי פירותיו כמהו אמר המאירי המשנה העשירית והכונה בה ככונת המשניות שלפניה מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ויש ממקומו עד אותה העיר ארבעת אלפים אמה ונמצא שאי אפשר לו לילך לשם אלא על ידי עירובי תחומין ואמר על זה שאם הנפקד שבאותה העיר עירב לבא בכאן להביא לזה שבכאן את פירותיו לא יביא לו מאותם הפירות שלו ר"ל של מפקיד מפני שהפירות קנו שביתת המפקיד והרי המפקיד לא עירב ופירשוה בגמרא בשייחד להם בביתו קרן זווית שלא קבל עליו נפקד שמירתם שזהו כאומר לחברו הא ביתא קמך שאינו חייב אף בפשיעה אבל אם שמירת הפירות על הנפקד אפילו היה שומר חנם קנו שביתת הנפקד ויכול להביא לו מהם שהמפקיד פירות אצל חברו הרי הן כמי שהופקדו אצלו כרב שאמרה כן בסוגיא זו ואע"ג דשור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם והיה לנו לדון שור של פטם כנפקד דלא גרע מנפקד אינו כן אלא גרע וגרע שהפטם נותן דעתו להקנות שביתתו לכל הלוקחים כדי שיבאו ויקחו ולא תעכבם שביתתו ונפקד אינו נותן דעתו על כך ושואל מערב יו"ט אע"פ שלא מסרה לו אלא ביום טוב ששביתת השואל עליו ואין דנין את המשאיל כנפקד בזו מאחר שהוא משאילו אף הוא מעמידה ברשותו ואם עירב הוא ר"ל המפקיד פירותיו כמהו ומביא מהם אע"פ שהנפקד לא עירב שמאחר שייחד להם קרן זוית קנו שביתת המפקיד ואם לא ייחד להם קרן זוית הדבר בהפך וקנו שביתת הנפקד ואם זכה אותם למפקיד על ידי אחר מערב יו"ט או כל דבר שהראה דעתו להעמידה ברשות מי שהן שלו פקעה שביתתן וקנה שביתת אותם שבאו לו למחר:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנתגלגל עליה בגמרא כך הוא: