מאירי על ביצה עה

שור של פטם והוא שמפטם שוורים למכור ומן הסתם בני הכפרים באים לקנות ממנו והוא מוכרו חתיכה חתיכה הרי כל חתיכה ממנו כרגלי הלוקחה ומוליכה למקומו שעירב בו אע"פ שאין הפטם יכול לילך לשם מתוך שהפטם יודע שבני הכפרים באים לקנות בשר בזה הוא מעמיד כל חלק שבו בחזקת שביתת הלוקחו ואפילו נשחטה ביום טוב שמא תאמר הרי ינק חלק זה מתחום חלק הלוקח האחר והיה מן הדין לאסור זה על זה על הדרך שביארנו למעלה כבר רמזתי לך שיש מי שפסק למעלה שאין חוששין ליניקת תחומין מסעד זה שאתה שואל עכשו ומ"מ אני אומר שאינה ראיה להם כלל שהפטם מאחר שכל השור שלו מעמיד מבערב כל חתיכה עם כל יניקתה בחזקת הלוקחה שהרי מ"מ בשעה שלוקחה עם כל מה שינקה הוא לוקחה והרי העמיד זה מבערב בחזקת שביתתו כל מה שהוא לוקח בשעת מקחו וגדולי המפרשים פרשוה מפני שאלה זו בשנשחט מערב יו"ט שאין כאן עוד יניקת תחומין ואין הדברים נראין שהרי מכל מקום סתם נאמרה:

שור של רעי ר"ל של רועה שאינו מפוטם דעתו למכירת בני עירו ואין דעתו למכירת בני הכפרים שאין דרכן לבא אלא לשור מפוטם ששור של רעי אף הם מוצאים בכפר שלהם לפיכך בני העיר שלקחו ממנו מוליכין עמהם שמן הסתם הוא מעמיד כל חלקיו בחזקת שביתת כל הלוקחים שבאותה העיר אבל של עיר אחרת אינו יכול להוליכה אלא אלפים אמה כרגלי אותה העיר וי"מ שמועה זו בדרך אחרת לומר שמה שאמרו כרגלי כל אדם הוא מחמיר ולומר כרגלי כל אדם שאם עירב אחד מן העיר לאיזה צד לא יזיזנו ממקומו ואל תחוש לדבריהם כלל:

המשנה השביעית האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ר' יהודה פוטר במים מפני שאין בהם ממש אמר המאירי המשנה השביעית ומשנה זו אינה ממין המשניות שלפניה ודין חלוק הוא בפני עצמו ואין גורסין בה וכן האשה שהרי דין חלוק הוא בפני עצמו אלא האשה וענין המשנה הוא שהאשה ששאלה מחברתה תבלין לקדרתה או מים ומלח לעיסתה ושאלה זו ביום טוב עצמו היתה ואלו היו דברים אלו אצלה בעין היינו אומרים עליהם כרגלי המשאיל עכשו שעירבתן בקדרתה או בעיסתה הרי נתערבה שביתת המשאיל בשביתת השואל והרי היא כרגלי שתיהן ואין אחת מהן רשאה להוליכה אלא למקום ששתיהן יכולות להלך ור' יהודה פוטר במים לומר שאין שם בעליהן עליהן כלל ופירשוה בגמרא לדעתו בתבשיל עבה שאין המים נכרין בו וכן הדין לדעתו במלח סדומית שהיא דקה ונתכת ואין שם בעליה עליה ומ"מ אף באלו הלכה כחכמים והרי היא כרגלי שתיהן אלא שיש חוככין להקל לפסוק כר' יהודה ממה שאמרו כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו ופירשוה בדיני עירוב וכן ממה שאמרו הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא שכל הפוסקים כתבו בה לפסוק כחכמים:

זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא: