מאירי על ביצה נא

המשנה הרביעית בכור שנפל לבור ר' יהודה אומר ירד המומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט ר' שמעון אומר כל שאין מומו נכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן אמר הר"ם ר' יהודה אומ' רואין את המומין ביו"ט ור' שמעון אומ' אין רואין את המומין ביו"ט ולשון התורה כי הבכור קדש אלא אם נפל בו מום ומיד תסתלק הקדושה ממנו ויהיה מותר לאכול בחולין אמ' וכי יהיה בו מום ועוד יתבארו לך המומין כלם המתירין הבכורות לשחיטה במסכת בכורות ולפיכך אם נפל לבור ולא נפל בו מום אין מותר להעלותו מן הבור לפי שאינו ראוי לאכילה אע"פ שאצלנו צער בעלי חיים דאוריתא ומה שאמ' ואם לאו לא ישחוט ולא אמ' ואם לאו לא יעלה רצה בו כי אם עבר ושחטו בבור והיה בו מערב יו"ט מום עובר שאסור לשחוט הבכור וחזר עתה אחר שהעלהו מום קבוע אסור לשחטו ביום טוב לפי שכיון שיעלה על דעתנו שכיון שהתחיל המום מערב יו"ט דעתיה עליה ואינו מוקצה כי ר' יהודה סובר כי על כל פנים היה מום נכר מערב יום טוב ומה שהתיר בבכור שנפל לבור לשוחטו במומו שיש בו משום צער בעלי חיים לפי שמעלין אותו ושוחטין אותו כיון שמותר לו ראיית מומין ביום טוב אבל כשעלה ונסתלק צער בעלי חיי' אינו דין לשוחטו ואפי' היה המום עובר מום קבוע שהוא מוקצה ועוד יתבאר לך בבכורות מומין עוברין ומומין קבועים ור' שמעון שאינו מתיר ראיית מומין ביום טוב אי אפשר לראות כלל:

אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה לבאר בה אם רואין מומי הבכור ביום טוב כדי להתיר אכילתו ביום טוב אם לאו בכור שנפל לבור פי' מצות בכור נוהגת בארץ אף שלא בפני הבית ואף הכהן עצמו חייב בו בפני הבית להקריב דמו ואימוריו ושלא בפני הבית שלא לאכלו עד שיומם ומעתה בכור בזמן הזה בארץ ישראל אין שוחטין בלא מום שהרי קדוש הוא מאליו והשוחטו כשהוא תם הרי הוא שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת וכשנתחדש בו מום קבוע נותנו לכהן והוא שוחטו ואם הוא של כהן שוחטו ואוכלו ומ"מ כל זמן שלא נתחדש מערב יו"ט אע"פ שנתחדש בו ביום טוב אסור ביו"ט שהרי לא היה דעתו עליו מבערב אבל אם היה בו מום מערב יום טוב אלא שלא נודע אם קבוע אם עובר ובעליו לא היו סבורים לאכלו ביום טוב ולא היו קפדים להראותו מבערב ונפל לבור ביו"ט ומתירא שמא ימות לשם ולהעלותו שלא לצורך אכילה אינו רשאי שהרי טורח שלא לצורך הוא ואע"פ שיש כאן צער בעלי חיים אין חוששין לזלזל ביום טוב משום צער בעלי חיים ולגמור בדעתו לאכילה ולהעלותו לצורך אכילה אינו רשאי שהרי אפשר שמומו עובר ואסור באכילה וכן פי' בגמ' שאינו רשאי להערים בהעלאתו כדרך שהתירו באותו ואת בנו שנפל לבור על הדרך שיתבאר ומתוך כך אמר ר' יהודה ירד לשם מומחה הבקי במומין ויראה אותו המום שהיה בו קודם יום טוב ואם מכיר בו שמאתמל היה קבוע הרי לא חל עליו דין מוקצה ויעלה וישחוט מפני שהוא סובר רואין מומין ביום טוב ואם לאו ר"ל שלא היה זה קבוע מאתמל אע"פ שנתחדש לו עכשו מום קבוע ואפילו מום זה הוא בעצמו הוא שנעשה עכשו קבוע לא ישחוט ופי' בה בגמרא אפילו עבר והעלהו ור' שמעון אומר אע"פ שעכשו הוא מכיר במום זה שקבוע היה מאתמל הואיל ולא נתברר לו קביעותו מבערב אין זה מן המוכן ואפילו עבר ובקרו אינו מבוקר שאף ר' שמעון מודה בכגון זה שהוא מוקצה הואיל ואין מחשבתו נשואה כלל להיות המום קבוע ואין זה כמותר השמן שבנר שאדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו וכמו שאמרו עליה בפרק כירה מ"ו ב' במותר השמן שבנר שהיה ר' שמעון מתיר שהקשו עליו ומי לית ליה לר' שמעון מוקצה והא תנן כל שאין מומו נכר מבערב אין זה מן המוכן ותירץ התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו אבל הכא מי יימר דאתי ביה מומא ואם תמצא לומר דאתי מי יימר דנפיל ביה מום קבוע ואם תמצא לומר דנפיל ביה מום קבוע מי יימר דמזדקיק ליה חכם למדת שאף ר' שמעון מתורת מוקצה הוא נוגע בה ומה שאמרו שם מי יימר דנפיל ביה מומא והרי אנו על כרחנו בשנפל בו מבערב איירינן שאם לא כן לא היה חולק ר' יהודה להתיר תדע שבמשנתנו אנו צריכין להעמיד כן משום ר' יהודה שלא היה מתיר אלא בנפל מבערב אבל לר' שמעון נפל מערב יו"ט או ביו"ט הכל שוה לאיסור משום מוקצה ודרך הרוחה שנה את כלם כלומר שאם מבערב נפל מי יימר דהוה קבוע ואם ביו"ט נפל מי יימר דנפיל ביה כלל והוא הוא שאמ' בכאן אין זה מן המוכן והלכה כר' שמעון ולעולם אין רואין מומין ביו"ט שהרי אין בראייתו תועלת שכל שלא נתברר קביעות מומו מערב יו"ט אין שוחטין אותו ביום טוב אע"פ שעכשו אנו מכירין שמאתמל היה קבוע:

וגדולי הרבנים מפרשים משנה זו בדרך אחרת לומר שר' שמעון אינו בא עליה מתורת מוקצה אלא מתוך הטעם שאין רואין מומין ביום טוב מפני שהוא כדן את הדין ולא יראה לי כן שאלו מטעם זה לבד היה בא הרי דן את הדין אין בו אלא שבות והיאך היה אוסר אף בדיעבד ומ"מ אף הם פוסקים כדרך שפסקנו וסוגיית הגמרא אפשר לפרשה לשני הפירושין על הדרך שכתבנו בפירושנו:

זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: