מאירי על ביצה מ

שתי הלחם הבאין בעצרת לפי סוגיא זו הואיל ורשאי לאפותה מבערב אין אפייתם דוחה שבת ויו"ט וזהו שאמרו כאן לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבות ביו"ט לא סוף דבר מדברי סופרים ומגזרת שמא ישהא קרבנותיו ליו"ט אלא אף מן התורה כן שהרי שתי הלחם חובת היום הם ואין מקום לומר עליהם שמא ישהא שעל כרחו הוא משהא ואעפ"כ אין אפייתם דוחה שבת ויו"ט ושמא תאמר א"כ היאך אמרו לדעת בית הלל שאינו לוקה עליהם כמו שבארנו בפרק ראשון בכל שהוא סבור לעשות בו מצוה יש לי לומר שלא אמרו אף מן התורה אלא דרך סמך ומפני שאפשר לאפותן מבערב הא מעקר הענין לא נאסרה הקרבת נדרים ונדבות מן התורה ויצא לנו מכאן שאם עבר והקריבן יצא ידי נדרו ואם היה אסור מן התורה לגמרי לא יצא ידי נדרו וי"מ מן התורה לגמרי ואעפ"כ אין לוקין עליו הואיל והוא סבור לעשות מצוה ואיני יודע אם נדר ליום ידוע ואירע לו יומו ביו"ט מה דינו ויראה שהוא כקרבן חובה:

אע"פ שאמרו נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט אם עבר ושחטן זורק את הדם ואוכל חלקו מן הבשר שהרי הזריקה מועלת להאכיל הבשר היום ונמצאת זריקה זו צורך יו"ט ואפילו נאבד הבשר או נטמא זורק את הדם כדי להכשיר הקטרת האימורין לערב שאם לא עכשו הרי אין זריקה בלילה ומ"מ הקטרת אימורין נדחית עד הלילה הואיל וכשרה כל הלילה:

כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרין ליקרב ונאכלין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וכבשי עצרת והם זבחי שלמי צבור ששחטן שלא לשמן ביו"ט עצמו או ששחטן קודם עצרת או לאחר עצרת יזרק הדם ויאכל הבשר ואם היתה שבת לא יזרק הדם לכתחלה שהרי אין הזריקה מועלת להתיר את הבשר היום שהרי לא הותר לבשל ואם עבר וזרק הורצה שהרי הועילה הזריקה להקטיר אימורין לערב ואע"פ שביו"ט אפילו במקום שאין שם היתר בשר היום התרנו את הזריקה לכתחלה אין שבות של יו"ט חמורה אצלנו בכאן כשבות של שבת: