מאירי על ביצה לו

יום הכפורים אע"פ שהוא אסור ברחיצה טובל הוא טבילה הצריכה הוא שאמרו כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים:

אע"פ שאמרו כל האוכלין אדם אוכל לרפואה וכל המשקין אדם שותה לרפואה דוקא במה שדרכו לאכול בחול אבל מה שאין דרכו לאכול הדבר ניכר שלרפואה הוא וכל רפואה במקום שאין בו סרך סכנה אסור מגזרת שחיקת סמנין שהיא תולדת טוחן וחומץ יש בו רפואה לשנים כואבות ואע"ג דכתיב כחומץ לשנים בשנים בריאות נאמר אבל כואבות חומץ מועיל בהן בקצת חלאים ועל זה אמרו החושש בשיניו לא יהא מגמע את החומץ ופולט שהרי נכר בהפלטתו שלצורך רפואה הוא אבל מגמע ובולע וכל שכן כשמטבל מאכלו בחומץ ואם יועיל יועיל ואפילו אחר טבול ר"ל אחר אכילה שאף בבליעה נראה כמכוין לרפואה מ"מ מותר אחר שהוא בולעו אי אפשר להתיר דבר בשבת שחרית ולאסרה בערב ועקר דבר זה יתבאר במסכת שבת:

כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים וי"מ בה דוקא לטהרות אבל נדה לביתה לא שהרי בערב יכולה לחוף ולטבול וכבר הרחבנו בו בכדי הצורך בסוף פרק יום הכפורים:

יראה מסוגיא זו במי שיש בידו עכשו כלי תשמיש לקוחים מן הגוים שהם צריכין טבילה שאם הוא כלי הראוי לדלות בו דולה בו והוא טהור מאליו אבל כוסות וקערות שאין ראויין לדלות אסור להטבילן שנראה כמתקן וכטעם רבא שהלכה כמותו לפי הנראה ויראה לגדולי הדור שכך הדין בהערמה לנטילה דרך שתייה ולא סוף הענין בדלייה לבד וכן אמרו לענין טבילה בתוספתא בענין מה שאמרו במשנתנו אבל לא מטבילין אבל ממלא הוא כוס או קיתון לשתות ומחשב עליהן ומטבילן וגדולי המחברים כתבו שכל טומאה דרבנן כגון כלים שנטמאו במשקין מטבילין אותם ביו"ט וא"כ לדעת האומר שטבילת כלי תשמיש חדשים אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא מטבילן להדיא ומ"מ בסוגיא זו לא נאמרה אלא לכהנים ומצד זריזותם ואפשר שאף הם מכוונים לכך ומ"מ י"א שטבילת כלים מן התורה כמו שביארנו במסכת עבודה זרה:

כל שאמרנו שאין מטבילין ביו"ט אם עבר והטביל במזיד לא ישתמש בהן בשוגג ישתמש בהן והוא שאמרו בחמשי של גיטין המטביל כליו בשבת בשוגג ישתמש בהן במזיד אל ישתמש בהם:

אף ההגעלה בין לגיעולי גוים בין לשאר איסורין אסורה ביו"ט אע"פ שצריך לו שהרי אף היא תקון ומ"מ אם נאסר ביו"ט יראה שהוא מותר כדין כלי שנטמא ביו"ט: