מאירי על ביצה לג

יו"ט שחל להיות בשבת מתפלל שלש ראשונות ושלש אחרונות ומתפלל באמצע נוסח תפלת יו"ט ומזכיר בה של שבת תחלה כגון שבתות למנוחה ומועדים וכו' את יום השבת וכו' וחותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים וכן בקדוש היום אומרו בנסח יו"ט ומזכיר של שבת תחלה חותם מקדש השבת ישראל והזמנים:

שבת שחלה להיות בראש חדש או בחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל שלש ראשונות ושלש אחרונות ושל שבת באמצע ואין מזכיר בה של ראש חדש או של חולו של מועד כלל אלא שיאמר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמר בכלן מחזירין אותו חוץ מערבית של ראש חדש לפי שאין מקדשין את החדש בלילה כמו שביארנו במקומו וכן בקדוש היום מקדש בנוסח שבת ואין מזכיר בו כלל ראש חדש או חול המועד ובמוספין אומר נסח יו"ט או ראש חדש באמצע ומזכיר של שבת תחלה וחותם שבת וישראל והזמנים:

מי שלא הניח עירובי תבשילין מערב יו"ט והיה יום טוב בחמשי ובששי כבר ביארנו בפרק ראשון שמניחין בחמשי מיו"ט לחבירו ומתנה ואינו צריך לכפול תנאו למחר שהרי אם הוא חול אינו צריך ואם קדש הוא כבר עירב וכתבו גאוני ספרד שכל שמערב ומתנה דוקא במה שיש לו מבושל מאתמול או שלא היה לו מבושל מאתמל ונזכר ביו"ט ראשון אחר אכילה מערב במה שנשאר לו מן המבושל אבל לבשל לכתחלה לצורך עירובו לא והדברים נראין ומ"מ עירובי תחומין אינו רשאי להניח ביום טוב לא לצורך מחרתו ולא לצורך שבת שקניית בית הוא וקנין בית ביום טוב אסור ויש מי שמתיר להניח עירובי חצרות לשבת ביו"ט הראשון ומחרתו על ידי תנאי שאין זה קנין בית גמור אלא בטול רשות ולדעת זה אם עשה כן צריך לכפול תנאו ר"ל שיאמר בראשון אם היום חול בעירוב זה יהא מותר לי לטלטל מבית לחצר בטבת ואם היום יום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום קדש כבר ערבתי מאמש ואם היום וכו' ובשני ימים של ראש השנה הכל אסור כמו שביארנו בפרק ראשון:

אע"פ שעירב אדם והותר לו לבשל מיו"ט לשבת פרשו הגאונים שאינו אופה ומבשל מיום טוב הראשון לשבת אלא בערב שבת מפני שיו"ט הסמוך לשבת התירו יו"ט שאינו סמוך לשבת לא התירו:

אע"פ שאמרו אין אופין מיו"ט לשבת בלא עירוב ואין צריך לומר מיו"ט לחול מ"מ ממלאה אשה קדרה בשר לצורך יו"ט ואע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת ואם הותיר הותיר שאע"פ שהוא מרבה בטורח מ"מ הרי התבשיל משובח ביותר כשיש שם בשר הרבה וכן נחתום ממלא חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד שהרי אין כאן רבוי מלאכה וכן ממלאה את התנור בפת ואע"פ שאינו צריך אלא למקצתו ושיש כאן רבוי מלאכה מ"מ הפת יפה בשעה שהתנור מלא יש מי שכתב שלא נאמר כן אלא בתנורים שלהם שהיו מדביקין את הפת בדפני התנור וכשהוא מתמלא חללו מתמעט והפת נאפית יפה אבל בתנורים שלנו לא הותר אלא בכדי מה שצריך לו וכבר חקרנו בדבר ומצאנו שאף בשלנו הפת יפה יותר כשהתנור מלא ומתוך כך אנו מתירין אף בתנורין שלנו הן גדול הן קטן:

מי שלא הניח עירובי תבשילין וכן שלא הניחו לו אחרים הרי זה לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים ואין אחרים שעירבו רשאין לאפות לו את קמחו אפילו לכדי חייו שאף קמחו נאסר כל זמן שהוא שלו אבל אם הקנה קמחו במתנה לאחר שעירב אותו המערב יכול לאפותה ולשלחה לו כמו שאפשר לו להאכילו את שלו ואפילו בשלו לעצמן מבשלין לו כדרך שמבשלין לאורחים ואין לחוש להקנאה כזו ביו"ט שהרי מתנה מיד ליד היא שלא כדרך קנין ואם לא מצא מי שיקנה לו קמחו ילך לו אצל אחרים ויאכל או יתענה ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פסקו שלא נאמרה הקנאת קמחו אלא להעדפה אבל בכדי חייו אופין לו אף בלא קנין ממה שאמרו למטה מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת ומדליקין לו את הנר ר' יצחק אומר אף צולין לו דג קטן וגדולי הדור מוסיפין בה שאף הוא עצמו עושה כן אם לא מצא אחרים שמאחר שקמחו נאסר לגבי קמחו מיהא מה לי הוא מה לי אחר וכן יראה ממה שאמרו למטה בשלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין לכתחלה ושאלו בה אי דאנח עירובי תבשילין מאי טעמייהו דבית שמאי אי דלא אנח מאי טעמיהו דבית הלל ותירץ לעולם דלא אנח ומשום כדי חייו שרו ליה רבנן ואף בתלמוד המערב אמרו לא עירב ולא עירבו לו ר' יצחק אומר צולה לו דג קטן ר' חונא אומר מחמם לו חמין ולא אמר צולין לו ומחמין לו שכל כדי חייו בצמצום לא נכנסו בכלל איסור זה וכבר הזכירו שם בכיוצא בזה באחד שהדיר את בנו והתירוהו למלאת לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר כמו שאמרו בנדרים ל"ח ב' מחיותיה לא אדריה ומכל מקום יראה לי (להדליק) בזו שגדולי הפוסקים לא הביאו שמועה זו ר"ל אופין לו פת אחת וכו' והביאו זו של קמחו נאסר אלא שיש לסמוך בה למי שאינו מזיד: