מאירי על ביצה טז

שחט חיה ובהמה ונתערב דמן אין מכסין אותו בהיתר דקר נעוץ אא"כ יכול לכסות הכל בדקירה אחת שלא טרח בשביל הבהמה הא אם יכול לכסות הכל בדקירה אחת יכסה ומ"מ בעפר מוכן או באפר כירה יכול לכסות הכל כך נראה לי אלא שרוב המחברים פסקו שאף בעפר מוכן אסור:

ולענין אפר כירה שביארנו שאם הוסק ביו"ט אינו מוכן יש שואלין מי שאמר מערב יו"ט אפר הנעשה מעצים אלו למחר יהא מוכן לכל צרכי מעכשו אם מועיל בכך ולדעתי אינו מועיל שאין הכנה במה שאינו כמו שביארנו למעלה:

שחט צפור מערב יו"ט אין מכסין אותו ביו"ט אף בעפר המוכן שהרי אפשר היה לו לכסותה מערב יו"ט ומניעת שמחת יו"ט אין כאן שהרי אין כסוי מעכב אכילה אבל גלגל עיסה מערב יו"ט גדולי הפוסקים כתבו שאף בחלת חוצה לארץ אין מפריש ממנה ביו"ט שהרי נמצא מתקן ואע"פ שאמרו בה אוכל והולך ואח"כ מפריש מ"מ הואיל ואם קרא עליה שם אסורה לזרים תקון הוא והפרשה וכבר אמרו בפרק אחרון ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם בו ביום והני מילי דטבילי מאתמל אבל טבילי האידנא כגון עיסה להפריש ממנה חלה מותר ונותנין אותה לכהן והילכך אם גלגל משחשיכה מפרישין ואם גלגל קודם חשיכה אפילו גמר לישתה לאחר חשיכה אין מפרישין ולא עוד אלא שיש אומרים לדעת זה שאסור לאפות אותה עיסה ולטלטלה ממה שאמרו בתוספתא לשה מערב יו"ט אסור לטלטלה ואסור להפריש ממנה חלה ואין זה כלום שהרי בפרק אלו עוברין אמרו לא תקרא לה שם עד שתאפה שמאחר שלא קרא לה שם כל ריפתא וריפתא אמרינן היא היא דחזיא אלא שמ"מ לענין הפרשה כל שגלגלה מערב יו"ט אין מפרישין ממנה ביו"ט ואין צריך לומר בחלת ארץ ישראל שהוא תיקון גמור:

וגדולי הראשונים שבקאטאלוניי"א פסקו שבחלת חוצה לארץ מפריש ביו"ט אפילו גלגלה מבערב שאין זה תקון גמור שהרי חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש ומה שאמרו בפרק אחרון שאין מגביהין תרומות ומעשרות בפירות שחל חיוב שלהם מבערב יו"ט פירושה בחלת ארץ ישראל הא אם גלגלה ביו"ט מפרישה ביו"ט אף בחלת ארץ ישראל ואע"פ שסוגיא זו שבכאן ראיה לדעת ראשון שהרי רבא שהוא בתרא העלה בסוף דבריו שהוא מתקן אחר שאם קרא לה שם אסורה לזרים אפשר שלא נאמרה אלא דרך דחייה ועקר הדברים ואין זה תקון וכמו שאמרה רבה סתם גלגל עיסה מערב יו"ט מפריש חלתה ביו"ט והעמדנוה בחלת חוצה לארץ ונראה לומר טעם אחר בדבר והוא שבגלגל עיסה אע"פ שהיה אפשר לו מבערב הואיל וביו"ט עצמו מתעסק בבצק בקטוף ואפייה הותרה הפרשה אגבן אבל דם צפור הרי אין לו עסק ביו"ט באותו דם כלל:

וחכמי קאטאלוניי"א כתבו שבזמן הזה הואיל וכך העיסות טמאות אפילו גלגלה מבערב הואיל ולא נגמרה לישתה מכל וכל עד שחשיכה מפרישין לדעת כלם שעיסה טמאה לא הוטבלה לחלה עד סוף גמר לישה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבפרק זה ושל פסחים לשה מערב יום טוב אסור ליטול ממנה עירס לא אמר אלא לש תפתר בעיסה טמאה שאין מפריש אלא בסוף ופירוש עירס גלגל מלשון עריסותיכם ופירוש לש סוף גמר לישה:

מעתה כל שגלגל ולא גמר עד שחשיכה מפריש לדברי הכל הן בחלת ארץ ישראל וטמאה הן בחלת חוצה לארץ שסתמה טמאה ואם נגמרה לישתה מבערב לגדולי הפוסקים אינו מפריש ולדעתנו מפריש ואף לדבריהם אופה ואוכל ואח"כ מפריש למוצאי יו"ט ומ"מ לדעתנו שהוא רשאי להפריש אם הפריש חלת האור אינו שורפה ביו"ט ובפסח אופה ואח"כ מפריש ובמקומות שנהגו ליתן חלה לכהן מפריש ואופה ונותן שהרי חלת חוצה לארץ נאכלת לטמאי מתים לא נאסרה אלא לגדול שטומאה יוצאה לו מגופו ואף לאלו אחר טבילה מותר ועוד שיכול לבטלה ברוב לכתחלה ולאכלה בטומאתו וכדאיתא בבכורות:

וחכמי הצרפתים כתבו שמאחר שהותרה הפרשה אחר אכילה למדנו שחלת חוצה לארץ אין צורך להפרישה מן המוקף ומ"מ אינה ראיה שהוא מניח יותר משיעור חלה שיפריש חלה מתוכו כדי שתהא החלה מוקפת לאותו קצת וכן מצריכים לעשות חכמי התוספות והדברים נראין:

ושמא תאמר אחר שתרומת חוצה לארץ בטלה ברוב תבטל מאליה עד שלא הופרשה אין זה כלום שאין בטול אלא במה שהופרש ונתערב:

כל מקום שאמרו בעשה שהוא דוחה את לא תעשה לא אמרו אלא בדבר שהעשה מתקיים בשעה שהלאו נעקר אבל כל שאין העשה מתקיים בשעה שהלאו נעקר אין העשה דוחה את לא תעשה ואף בזו אינו דוחה אלא לא תעשה לבד אבל אינו דוחה לא תעשה ועשה כמו שיתבאר במקומו:

המשנה הרביעית בש"א אין מוליכי' את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון ובית הלל מתירין אמר הר"ם פי' אין מחלקת ביניהם בסולם של עליה שאסור לטלטלו ואין חולקין בסולם של שובך ברשות הרבים ואסור להוליכו משובך לשובך כי הרואה אותו מוליך סולם אומר לתקן גג ביתו הוא מוליכן ויחשוד אותו בחלול מועד אבל המחלוקת ביניהם הוא ברשות היחיד בש"א כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור והדבר כן אבל בית הלל מתירין זה המעט מפני שמחת יום טוב.

אמר המאירי אין מוליכין וכו' כונה המשנה לבאר במי שרוצה ליטול מגוזלים שבשובכו וכבר הכינם מבערב הכנה הראויה להם כמו שיתבאר ענינה במשנה הסמוכה לזו ואין בהם עוד איסור מוקצה ואלו היה הסלם במקומו בשובך היה יכול לעלות וליטול אלא שלא היה סולם השובך במקומו והוא צריך לטרוח ולהביא סולם ממקום אחר ואמרו בית שמאי שאסור לעשות כן אפילו היה סולם זה סולם של שובך ואינו עשוי כסולם של עליה שמ"מ לפעמים משתמשים בסולם של שובך לעלות בו לעליה ויאמר הרואה שלהטיח גגו הוא צריך ומ"מ בשובך עצמו מטהו מחלון לחלון אם היה החלון רחוק מחברו וכמו שאמרו בגמרא אף מדרין בו אלא שמן הסתם דיו בהטיה שעל הרוב מחלון זה לחלון הסמוך לו הוא מטה ודיו בהטיה או גרירה ולשון מדרין מלשון דרי טונא ויש שגורסין מדדין כלומר מעתיקין אותו ממקומו ונושאין אותו מעט מעט ובית הלל מתירין אף ההולכה משובך לשובך שצורת הסולם מוכחת שלא להטחת גג הוא מוליכה והלכה כבית הלל ומ"מ בסולם של עליה כל הולכה אסורה לבית הלל וכן הלכה:

ואין בשטה זו חלוק לבית הלל בין רשות הרבים לרשות היחיד והכל תלוי בסולם של שובך ובסולם של עליה כמו שפרשנו וזהו לשון שנזכר בגמרא תחלה שברשות היחיד ובשל שובך כלם מודים בהיתרו ולא נחלקו אלא ברשות הרבים ובסולם של שובך שבית הלל מתירין מצורת הסולם ובית שמאי אוסרין מטעם מראית העין והלכה כבית הלל והילכך בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים בשל שובך מותר ובשל עליה אסור ואין קושיא לבית הלל ממה שאמרו כל שממראית העין אף בחדרי חדרים אסור שהרי אף ברשות הרבים התירו ועל הדרך שכתבנו וכן כתבו גדולי הפוסקים כלישנא קמא וכשמועת מראית העין ומגדולי המחברים פוסקים כלשון אחרון הנזכר בגמרא לומר שאין חלוק בין סולם של שובך לסולם של עלייה והכל תלוי בין רה"י לרה"ר שברה"ר הכל מודים שאסור אף בסולם של שובך לא נחלקו אלא ברשות היחיד שבית שמאי אוסרין אף בסולם של שובך שכל מה שאסרו חכמים משום מראית העין אף בחדרי חדרים אסור,,, כאן התירו משום שמחת יום טוב והלכה כבית הלל ואע"פ שבגמרא מיהא לא הוזכרה בכאן טעם שמחת יו"ט לבית הלל אלא ממה שאינן סוברין שמועה זו של מראית העין מתוך שהם פסקו זו שבמראית העין הוצרכו לחדש טעם זה להתרן של בית הלל ומ"מ כמה גאונים כתבו ששמועת מראית העין אינה הלכה מן הצדדים שנבאר ולא הוצרכו לחדש בו טעם זה ובעל מתיבות כתב שהלכה כשתי הלשונות ולקולא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: