מאירי על בבא מציעא צג

יש צד אחר בדמים שהם קונים והוא דמים שאין מקפיד עליהם כיצד נטל מעות בידו בלא מנין אלא כמו שאירע לו ואמר מכור לי פרתך באלו ונתרצה המוכר וקבל הדמים קנה הלה פרתו בכל מקום שהיא הואיל ודבר תורה מעות קונות ולא אמרו אין קונות אלא מצד גזרה כמו שיתבאר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו ומ"מ אם היו במעות אלו יותר מדאי או פחות מן הראוי הרי הוא תובעו אח"כ בדין אונאה:

קנה בחליפין כגון החליף דבר בדבר על הדרכים שביארנו אפילו הקפידו על הדמים ושיערו זו כמה שוה וזו כמה שוה ואח"כ החליפו נקנה האחד במשיכת חברו שאע"פ שההקפדה מוכחת שבתורת דמים הוא נותנם מ"מ חליפין הם ומאחר שהם חליפין גמורים אין בהם דין אונאה שהרי בחליפין גמורים חפץ בחפץ הוא מחליף:

החליף חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך את הטלה לא קנה אף הפרה שאין משיכה במקצת הקנייה ואע"פ שבערבון אמרו שקונה כנגד כלו מ"מ בקניית חליפין לא קנה עד שימשוך כל החליפין:

קנין זה אינו אלא בכליו של לוקח והוא הוא שנקרא חליפין ר"ל שכשם שהוא קונה סודר זה כך יהא מקנה קרקע זה או מטלטלין אלו ומעתה אין קונין בכליו של מוכר ואם רצו לקנות בכליו של אחר חוץ מן המוכר עושין ועכשו נהגו לקנות בסודר של עדים וכבר בארנו שקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה ואין קונין בדבר שיש בו איסור הנאה והדומים להם כגון דברים המאוסים כגון עביט וכיוצא בו והוא הנקרא בלשון התלמוד מאריקא ולא בפירות ולא במטבע כמו שביארנו וכדי להודיע שהקנין נעשה כראוי צריך לכתוב בשטר וקנינא מיניה במנא דכשר למקנייא ביה במנא להוציא פירות ודומיהן דכשר להוציא איסורי הנאה ואין צריך לומר דברים המאוסים למיקניא להוציא כליו של מוכר ולא נאמר לאקנויי אלא למקנא ביה למעוטי מטבע ושמא תאמר אחר שיצאו הפירות כל שכן מטבע תדע שאע"פ שהפירות אין נעשין חליפין היה המטבע נעשה חליפין אם לא שטעם דעתיה אצורתא מעכבה ואע"פ שאינו כלי שכל שעושה בו מלאכתו ועניני תשמישו כגון בהמה בחייה הרי היא בכלל כלי לענין זה וכן היה הדין במטבע אם לא עכבו טעם דעתיה אצורתא והיו עושין חליפין ומתוך כך הוצרכו להוציאם מלשון זה ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שכל האומר בפירות שאין עושין חליפין לא הוצרך במטבע להוציאו מטעם דעתיה אצורתא אלא מצד שאינו כלי גמור וכן דעתם בבהמה בחייה ומ"מ יש לתמוה לדבריהם אחר שכן הרי פירות ומטבע ובהמה בחדא מחתא ומה הוצרך להוציא מטבע אחר שיצאו פירות ומ"מ ראיתי לגדולי קדמונינו שמודים להם מיהא בבהמה שאינה עומדת למלאכה וגדולי המחברים ראיתי דעתם מצטרפת עמהם במקצת שלא כתבו ביה להוציא מטבע ועיקר הדברים כמו שכתבנו ושמועת המחליף פרה בחמור שבפרק המדיר מוכחת בפירוש שהבהמה נעשית חליפין והוא שאמרו שם שאם משך בעל החמור את הפרה ומת החמור על בעל החמור להביא ראיה שקיים היה בשעת משיכת הפרה ואם לא שעושין חליפין אין זה כלום וכבר כתבנו מענין זה בראשון של קדושין:

זה שבארנו שקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה יש שואלין והא כתוב ונתן לרעהו ונתינה אינה בפחות מפרוטה וכמו שאמרו בפרק כל שעה בפסוק ונתן לכהן ומתרצים שזו האמורה שם זה שמשיב את ההקדש שמעל בו הוא כעין השבת גזלה שאינה בפחות מפרוטה ולא מלת נתינה גורמת כן שהרי בתרומה גדולה חטה אחת פוטרת את הכרי ואע"פ שכתוב בה ראשית דגנך תתן לו וכן בגט שאם כתבו על איסורי הנאה כשר ואע"פ שכתוב ונתן בידה:

זה שבארנו שנהגו עכשו לקנות בכליו של עדים ולא בכליו של קונה בזאת ההלכה כתבו גאוני המערב טעם הדבר ממה שנהגו לקנות בשולי הסודר ויש כח ביד המקנה לחתוך כנף הסודר ולעכבו בידו שהרי זה מקנהו לו ומפני זה תקנו לקנות בבגד שלא מן הקונה ולא יהא חצוף כל כך לחותכו ולפסקו: