מאירי על בבא מציעא צא

הפודה מעשר שני לעצמו מוסיף חומש ואם פדה מעשר של חברו אין מוסיף חומש ממעשרו אמר רחמנא ולא מעשר חברו ומותר להערים בכך כיצד היו לו מעות נותן מעות לאחרים או לבנו ולבתו הגדולים או לעבד עברי שלו ופודין ואם אין לו מעות עכשו מצויין בידו כגון שהיה בגרן ואין לו מעות לשם אומר לחברו או לאחד מאלו שהזכרנו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה והרי שנעשה הוא נכרי אצל הפירות אלו וחוזר ואומר הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בתוך ביתי ומ"מ כל שיוכל להקנות לו המעות ושיפדה חברו יעשה שאין זו הערמה כל כך כחברתה והוא ששאלו בסוגיא זו ליקנינהו ניהליה אגב קרקע והעמידה בשאין לו ושמא תאמר היה לו לשאול גם כן ליקנינהו ניהליה באודיתא תרצו רבים שאין דין אודיתא נאמר אלא בדבר שאינו ברשותו וישנו ביד אחר ותכף שהודה זה שהם שלו זכה מי שהקניה בידו בשביל זה ומ"מ עיקר הדברים שבזו לא היה מועיל אלא אם כן היה כדבריו ואע"פ שלענין דין מועיל כמו שיתבאר לך מפרק הנושא בכתובות בסוגיית חייב אני לך מנה בשטר מ"מ לענין פדיון מעשר היאך יועיל אם אינו כן:

וכן אתה למד מסוגיא זו שמה שאנו סומכין בקניה אגב קרקע אע"פ שאין לו קרקע וסומכין על ארבע אמות שבארץ ישראל אינו כלום וכן למדו מכאן חכמי הצרפתים שהקנין אין צריך עדים אלא כל ששניהם מודים קנה שאם לא כן היה לו לתרץ שאין שם עדים וכן כתבוה גדולי המחברים שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר אבל המוכר או הנותן או המשכיר או המשאיל או כיוצא באלו אין צורך לעדים אלא כיון שקנה באחד מדרכי הקניה הגבהה או מסירה או משיכה בין בקנין בין בכסף בין בשטר בין בחזקה קנה אע"פ שאין שם עדים וגדולי המפרשים חולקין מיהא בקנין ממה שאמרו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו וכו' ומאחר שצירפה עם הודאה אלמא כשם שהודאה אינו כלום אלא בפני שנים כך בקנין וחכמי הדורות משיבין שאף בהודאה לא נאמר כן אלא מטענת משטה אני בך מה שאין כן בקנין ומ"מ אני תמה שהרי אמרו בפירוש קנין בפני שנים ובמסכת בבא בתרא פרק חזקת הבתים יתבאר זה יותר:

זה שאמרו בסוגיא זו ברב פפא שהקנה לרב שמואל תריסר אלפי זוזי אגב אסיפא דביתיה סבת הדבר כדי שיפטר הנפקד באחריותו בשמסרה לו ומתוך שידע כן יהא מוסרם לו יותר ברצון ומ"מ יש לתמוה יעשה שליח בעדים ויכתוב בשטר ויהא פטור מאחריותם תכף שיגיעו לידו ומ"מ אין זו שאלה ומעשה שהיה כך היה:

מי שהיו חמריו ופועליו תובעין אותו ואמר לשלחני תן לי דינר מעות ואני מעלה לך יפה דינר וטריסות אם יש לו מותר ויש אומרים כן בכל הלואה שכל שיש לו מעות בתוך ביתו מותר ללות ברבית וטעות הוא בידם שענין הלוני עד שיבא בני לא נאמר אלא לסאה בסאה וזו שבכאן לא הותרה אלא שהוא דרך מקח ויראה לי ראיה לדבר שהרי מחליף מטבע שאומר לו תן לי בדינר מעות שהשלחני אפילו היה הדינר ביד בעל הבית היה מרויח בהחלפתו והרי זה יתחייב לו דינר וכשאומר אני אעלה לך יפה דינר וטריסות נעשה כמי שפרע הדינר ורוצה עכשו להחליפו אבל כל שאינו דרך מקח לא הותר כלל כמו שבארנו למעלה:

ויראה לי מסוגיא זו גם כן שאם הקנהו בחליפין דינר וטריסות בדינר ויש לו אין זה רבית שהרי דינר וטריסות מכר לו בדינר ויש מפרשים גם כן שטריסות זו אינה שוה פרוטה והואיל ואף בהלואה אינה יוצאה בדיינין בכיוצא בזו התירו לכתחלה: